                   
|
תחולת אמנת ורשה על מי שאינו מוביל אוירי
ת"א 27612/84 המ' 12047/86
SATIN AIR FREIGHT INC
נ' סהר חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם) (פס"ד מיום 21.1.87).
"זוהי בקשת -
SATIN AIR FREIGHT
לדחות או למחוק התובענה כנגדה מחמת התישנות (וכן נימוקים נוספים...). המבקשת
מסתמכת על סעיף 2 לפרשת התובענה לפיה היא ואל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
הוגדרו כחברת תעופה שהפעילה את הטיסה והוציאה את שטר המטען ועל המועדים
הנקובים ב...פרשת התובענה. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה שהמבקשת אינה מוביל
אוירי לפי אמנת ורשה, שאם כן גם לא יכלה לכפוף עצמה לאמנה...".
נפסק
(כב' השופטת ד"ר
ד' פלפל):
-
התובעת בעצמה התיחסה בכתב התביעה אל המבקשת כאל
מוביל אוירי והמבקשת לא הכחישה זאת. מכיון שעילת התביעה נלקחת גם מטענות
התובעת, אין התובעת יכולה לסגת מעמדתה כיום ולומר שאין המבקשת עונה
להגדרה של מוביל אוירי.
-
סעיף 1 לאמנת ורשה קובע כי "אמנה זו חלה
על כל הובלה בינלאומית של אנשים, כבודה, או סחורה הנעשית באוירונים בשכר...".
צא ואמור האמנה מתרכזת בענין התובלה והמוביל במטען ובדרך להובלתו, ולא משנה
לה מיהות המבצע. דרך ההובלה היא שקובעת את תחולת האמנה".
-
מאחר והתובענה הוגשה למעלה משנתיים לאחר הגעת
המטען ליעדו, הרי שהתביעה התישנה.
הבקשה התקבלה והתביעה נגד המבקשת נדחתה.
ת"א (תל אביב) 36384/98 בר יובל ואח' נ'
לאופר שירותי תעופה בע"מ ו- רשות שדות התעופה (לא פורסם) (פס"ד מיום
16.9.99)
ע"א (ת"א) 1580/00 מוהטרם אגהיי
מהרביניאן ואח' נ' בית המכס נתב"ג, לוד ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום
17.9.02)
המערערים 1 ו-
2 שיגרו מטען שטיחים פרסיים מאירן לאיסטנבול.
בתם שחררה את המטען וטיפלה בשילוחו האוירי באמצעות אל על מטענים שירותי
יבוא בע"מ לתל אביב,
דרך קהיר. המטען הגיע לישראל בטיסת
AIR SINAI
מקהיר. חברת איר סיני לא רשמה את המטען במצהר
הטיסה, ולפיכך המטען
הגיע לתל אביב ללא שטר מטען וללא מסמכים מזהים ועל כן צוין על ידי
ממ"ן – מסופי מטען וניטול
בע"מ כ"יתיר". לאחר כחודש וחצי הגיע המערער 3 לנתב"ג על
מנת לשחרר את המטען. משנדרש
לשלם דמי אחסנה סרב, והמטען לא נמסר לו. לאחר כחודשיים
וחצי הגיע שוב ושילם דמי מכס
בין שחרור המטען והגיע לכלל פשרה עם ממן בדבר דמי
האחסנה. כאשר בא לקבל את
המטען התברר כי המטען הועבר קודם לכן אל מחסני המכירה
ונמכר.
נפסק (השופטים
סגן הנשיא י' גרוס,
השופטת א'
קובו,
עוזי פוגלמן
):
-
"אומנם בשלב הראשון של הובלת המטען היה מקום
מוצאו (של המטען,
ר.ג.) אירן, שאינה צד לאמנה, אך לאחר מכן אין חולק כי המטען הגיע לטורקיה
ושם אותר על ידי בעליו
ונשלח פעם נוספת. אם כן בשלב זה, מקום יציאת המטען היה
טורקיה ומקום ייעודו מצרים
והוא הדין בשלב הבא, בו נשלח המטען ממצרים לישראל.
לפיכך, על פי לשונו הברורה
והמפורשת של הסעיף הנ"ל ס' 2 (לחוק
התובלה האווירית, ר.ג.), הואיל ושלוש
המדינות הינן צדדים לאמנה,
הרי שזו חלה ביחסים ביניהן לבין המערערים".
ההתיישנות שביסוד
סעיף 29(1) לאמנה היא התיישנות מהותית,
"לפיכך, העובדה כי המשיבות נמנעו מלעורר את טענת ההתיישנות בהליכי קדם משפט
אינה מעלה ויתור מצדן
של הזכות הקבועה בסעיף 29(1) לאמנה".
הכוונה במילה
"תביעה" באמנת ורשה כוונתו הינה לתביעה בבית
משפט ולא למונח רחב יותר.
"התנהגות המערערים, שהמתינו למעלה מחודשיים
וחצי עד שחזרו ודרשו
את המטען בפעם השנייה, למעשה מבטלת כל אחריות, אם כלל הייתה, של המשיבה 3,
וזאת לאור סעיף 21 לאמנה המעניק שיקול דעת לבית המשפט לפטור את המוביל
מאחריותו, כולה או
מקצתה, במידה והוכח כי אשמת הניזוק גרמה או תרמה לנזק, כמו במקרה
דנא".
ההמצאה לחברת
EGYPT AIR
היתה כדין לאור ההמצאה
שבוצעה עבורה אצל AIR SINAI,
לאור העובדה כי היא משמשת עבורה כ"מורשה
בהנהלת עסקים" (תקנה
482 לתקנות
סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד – 1984). "לנוכח הדברים האמורים, יש להניח כי המשיבה 5 (AIR
SINAI, ר.ג.)
מקיימת דרגת אינטנסיביות של קשר, שבגדרה יש להניח
כי תעביר לידיעת המשיבה 4 את דבר ההליכים
שהוגשו נגדה. אשר על כן, אנו קובעים כי ההמצאה למשיבה 4 נעשתה
כדין...".
הערעור נדחה.
ת"א
(ת"א) 1375/03 עין דור רינה ואח' נ' עיזבון המנוח עמית בן דוד ז"ל ואח'
(לא פורסם) (החלטה מיום 3.5.05)
 .
במסגרת בקשה לסילוק על הסף של
התובענה התעוררה השאלה "האם "טיסת כייף", במסגרתה הטיס טייס את חברו ובנו של
אותו חבר, טיסה שהסתיימה, למרבה הצער, בתאונה מחרידה, בה קופדו חייהם של
הטייס והנוסעים, הינה בבחינת "תובלה אוירית, עליה חלות הוראות האמנה לאיחוד
כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באויר,
שנחתמה בורשה בשנת 1929, כפי שתוקנה מעת לעת (להלן: "אמנת
ורשה") ומשכך, מוגבלת זכות התביעה בגין התאונה, בין היתר בתקופת
ההתיישנות הקבועה באמנת ורשה ?".
נפסק
(כב'
הרשם
ש' ברוך
):
-
מהראיות עולה כי מדובר היה
בטיסה שהמנוחים הוזמנו אליה על בסיס חברי, היא יצאה משדה התעופה בהרצליה
ואליו היתה אמורה לשוב בחלוף זמן לא רב. המנוחים לא נשאו בכל תשלום שהוא
בגינה.
-
"לא ייתכן ספק, שהוראות החוק
אינן חלות על טיסות בדמות הטיסה נשוא התובענה הנוכחית, בה הטיס אדם את
חבריו, טיסה ללא תמורה וללא כל מטרה תעבורתית שהיא למעט כאמור, "טיסת
כייף".
-
"מטרת
אמנת ורשה,
עליה חתומות מדינות רבות, הייתה ליצור האחדה בכללי הפיצוי החלים על טיסות
מסחריות, שבהן לא אחת ריבוי נוסעים, כולם ממדינות שונות, עם שיטות משפט
שונות, עם שאלות אחריות שונות, שעלולות בסופו של דבר, להביא לתוצאות
אבסורדיות , לפיהן תינתנה פסיקות שונות וסותרות ביחס לאותה תאונה אווירית,
בין אם בשאלות האחריות ובין אם בשאלות גובה הנזק....לכל אורכה של הצעת חוק
התובלה האווירית, תשל"ט – 1979 (הצעות חוק תשל"ט, עמ 251) מדברת הצעת החוק
על סיטואציות של טיסות מסחריות, עם כל המאפיינים המיוחדים לטיסות שכאלה".
-
"...גם אם הייתי אומר שהאמנה
חלה, הרי שמכוח הוראת סעיף 34 לאמנה, גם אם היינו מגדירים את אותה חברה
שמשכירה מטוסים לכל דורש לצורך טיסות ברחבי הארץ ובכללן אותו "טיסות כייף",
כמוביל, עדיין טיסת כייף, בנסיבות כפי שעלו למשמע הראיות הקצרות שהובאו,
באה בגדר הסייפא לסעיף 34, הקובעת שהוראות האמנה אינן חלות על "תובלה
שבוצעה בנסיבות יוצאות מן הכלל, מחוץ לתחום העסקים של מוביל אווירי".
-
גם אם נוצרה מערכת יחסים חוזית
בין הטיס לבין המנוחים אין לומר שמדובר במערכת יחסים של מוביל בתובלה
אווירית, עם מי שהם נוסעים בטיסתו.
-
"לא נטענה וממילא לא הוכחה כל
תמורה במערכת היחסים של הטייס עם המנוחים. העובדה שבין הטייס לבין החברה
שהייתה הבעלים של המטוס שהתרסק, הייתה מערכת יחסים כזו או אחרת, אינה מעלה
ואינה מורידה, כפי שלמשל, לא ניתן היה להעלות טענות כלפי חברת תעופה
המחכירה מטוס לחברת תעופה אחרת, ואגב שירותו אצל אותה חברה מתרסק המטוס,
שאז הטענות מופנות על פי הדין, לחברת התעופה שבשירותה בוצעה הטיסה".
הבקשה לסילוק על הסף נדחה, תוך
חיוב הנתבעים בהוצאות. |
|
