משפט האויר בישראל מורכב מ- 3 ענפים עיקריים:

האחריות לנוסעים ולמטען

אמנת ורשה (או בשמה המלא: האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באויר, שנחתמה בורשה ביום 12 באוקטובר 1929), אשר נחתמה בין מדינות שונות, מסדירה את אחריותו של המוביל האוירי לנזקי גוף או מוות של הנוסעים ולנזקים הנגרמים לכבודה או למטען. במרבית המקרים, מגבילה אמנת ורשה את אחריותן של חברות התעופה.

מאז כריתתה של אמנת ורשה התפתחה תעשיית התעופה באופן דרמטי. שינויים אלה חייבו שינויים במשטר שהנהיגה אמנת ורשה. חלק משינויים אלה באו לידי ביטוי בפרוטוקול האג אשר נחתם ביום 28.9.1955 ובפרוטוקול גואטמלה שנחתם ביום 8.3.1971 וגם בפרוטוקולים 1 – 4 של מונטריאול מיום 25.9.1975.

הפרוטוקולים המצויינים לעיל שינו את הוראות אמנת ורשה בנושאים שונים, וגם בתקרת הפיצוי. יש לתת את הדעת לכך, כי על מנת שעל תובלה מסויימת יחולו הוראות הפרוטוקולים (ולא הוראות אמנת ורשה) יש צורך שהתובלה האוירית המוסכמת תהיה בין שתי מדינות אשר כל אחת מהן אישררה את הפרוטוקול.

את רשימת המדינות אשר אישררו את האמנות השונות ואת הפרוטוקולים השונים ניתן למצוא באתרים שונים באינטרנט, כמו האתר של InfoMare.

כמו כן היה צורך לטפל במקרים בהם התובלה מבוצעת בידי אדם שאינו המוביל לפי ההסכם, וענין זה הוסדר באמנת גואדלהרה מיום 18.9.1961.

חוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980 מחיל את הוראות אמנת ורשה ומיישם אותן בחקיקה המקומית. זאת ועוד, בעוד שאמנת ורשה עוסקת בתובלה בין מדינות, הרי שחוק התובלה האוירית מחיל את הוראות אמנת ורשה, בשינויים המחוייבים, גם על תובלה פנים ארצית בישראל (ראו: צו התובלה האווירית (כרטיס קבוצתי בתובלת פנים), תשכ"ה - 1965 וכן צו התובלה האווירית (הגדלת שיעור הפיצויים), תשל"ב- 1971).

לפני שניגשים לסקור את הוראות אמנת ורשה, כדאי לזכור 2 ענינים חשובים:

ראו גם סעיף 15 לחוק התובלה האוירית: "על אף האמור בכל דין אחר, תהיה התקופה לפקיעת הזכות  לדמי נזק לפי חוק זה התקופה הקבועה באמנה";

(לדיון בנושא ההתישנות ראו: ז' יהודאי, דיני התיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (1991 - כרך א'), 580 ואילך (פרק ע').

כל תביעה בנושאים המכוסים על ידי אמנת ורשה חייבת להיות על פי האמנה, ולא על פי כל דין אחר.

חוק התובלה האוירית קובע בסעיף 10 שבו כי:

"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

מתי חלה אמנת ורשה ?

אמנת ורשה חלה כאשר מקום היציאה ומקום היעד של הטיסה כפי שהוסכמו בין הצדדים נמצאים בשטחן של שתי מדינות שונות, אשר כל אחת מהן היא צד לאמנת ורשה. בנוסף על כך, האמנה תחול כאשר מקום היציאה ומקום היעד נמצאים באותה מדינה, אולם לטיסה יש מקום חניה מוסכם בשטחה של מדינה אחרת (לדוגמא: טיסה המתוכננת להתבצע בנתיב: חיפה – לרנקה – אילת).

חוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980 קובע בסעיף 2 שבו:

"על תובלה אוירית, שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת ורשה, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת ורשה והוסכם על המקום החניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה".

מהן ההוראות העיקריות של אמנת ורשה ?

ההוראות העיקריות של אמנת ורשה הן:

קבלתו לטיסה של נוסע ללא כרטיס טיסה או ללא ציון בדבר הגבלת האחריות תגרום לכך כי המוביל לא יהיה זכאי להסתמך על פטור מאחריות או הגבלת האחריות על פי האמנה.

למוות או פציעה היא: 8,300 זכויות משיכה מיוחדות (SDR);

לכבודה רשומה (החפצים הנשלחים לבטן המטוס) ומטען – 17 זכויות משיכה מיוחדות (SDR) לכל ק"ג;

לכבודה בלתי רשומה (חפצים הנלקחים על ידי הנוסע לתא הנוסעים) – 332 זכויות משיכה מיוחדות (SDR);

לענין המרת הסכומים המקוריים שננקבו בפרנק צרפתי ראו: צו התובלה האוירית (זכויות משיכה מיוחדות), התשל"ט – 1978 וכן פרוטוקול מונטריאול מס' 1. השער של זכויות המשיכה המיוחדות (SDR= Special Drawing Rights) נקבע על ידי קרן המטבע הבינלאומית. את שערי ההמרה ניתן למצוא בדף שערי SDR באתר של קרן המטבע הבינלאומית.

להלן טבלה המתארת את תקרת האחריות המוטלת על פי האמנות והפרוטוקלים השונים:

לעיון נוסף ברקע החקיקתי של חוק התובלה האוירית, תש"ם - 1980 ניתן לעיין בסקירה על נושא זה בת"א (תל אביב) 19788/86 יצחק רוזנבלום נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקי דין של בתי משפט השלום, חוברת מס' 3, תשמ"ח - 1988