דרכונים

מסמכי נסיעה ישראליים

חוק הדרכונים, התשי"ב - 1952 קובע שני סוגי מסמכי נסיעה ישראליים:

על מנת לקבל דרכון או תעודת מעבר יש צורך בהגשת בקשה. אין המסמכים מוענקים באופן אוטומטי.

דרכון ניתן לאזרח ישראלי לפי בקשתו (סעיף 2(א) לחוק);

תעודת מעבר ניתנת למי שאינו אזרח ישראל ובמקרים מיוחדים - לאזרח ישראלי לפי בקשתו.

טפסי בקשה ודברי הסבר לגבי הגשת הבקשות והתנאים המוקדמים ניתן לקבל בשירות הטפסים הממשלתי.

אדם שקיבל מסמך נסיעה בתוקף או שהוא ניתן להארכה (או אם צורף למסמך נסיעה של אחר), אינו רשאי לקבל מסמך נסיעה נוסף ואינו רשאי להיות מצורף למסמך נסיעה אחר (תקנה 8(ג) לתקנות הדרכונים, התש"ם - 1980).

צרוף ילדים למסמכי נסיעה ישראליים

דרכון ותעודת מעבר הם מסמכים אישיים, כלומר הם ניתנים ליחיד.

החוק מכיר באפשרות של צרוף קטין עד גיל 17 לדרכון של אדם אחר (בין אם הוא הורה ובין אם לאו) בנסיבות מיוחדות. בעבר, ניתן היה לצרף ילדים לדרכון אחד ההורים כדבר שבשגרה, אולם דבר זה אפשרי היום רק בנסיבות מיוחדות.

דרכון קבוצתי/תעודת מעבר קבוצתית

הדין אף מאפשר הוצאת דרכון קבוצתי או תעודת מעבר קבוצתית, לקבוצת בני אדם לשם נסיעה בצוותא (סעיף 3(ד) לחוק). מסמך כזה הוא למעשה דרכון או תעודת מעבר על שם אחד מחברי הקבוצה, אשר אליו מצורפת רשימה של כל האנשים הנכללים בדרכון/בתעודת המעבר הקבוצתיים.

תוקף מסמכי הנסיעה

תקופת תוקפו של דרכון היא 10 שנים מיום שניתן (סעיף 4.(א)). אם ניתן הדרכון לתקופה קצרה מ- 10 שנים, ניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות תוקפו של הדרכון לא יעלה על 10 שנים מיום שניתן.

לשר הפנים סמכות להנפיק דרכון לתקופה קצרה יותר ל"אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל".

תקופת תוקפה של תעודת מעבר היא שנתיים מיום שניתנה (סעיף 5.(א)) וניתן להאריך את תוקפה לתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופות תוקפה של התעודה לא יעלה על 5 שנים מהיום שניתנה.

החובה להציג דרכון/תעודת מעבר בכניסה לישראל וביציאה ממנה

ביום 30.1.2002 פורסם חוק הדרכונים (תיקון מס' 5), התשס"ב - 2002 (ס"ח התשס"ב, 127), אשר הוסיף את סעיף 2א. לחוק. סעיף זה קובע:

"אזרח ישראלי יציג, בעת כניסתו לישראל ובעת יציאתו ממנה, לפני קצין ביקורת הגבולות, דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית; השר רשאי, בנסיבות מיוחדות, לאשר כניסה ויציאה של אזרח ישראלי על סמך הצגת דרכון או תעודת מעבר אחרים".

בדברי ההסבר אשר פורסמו ביום 5.12.2001 (הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 5), התשס"ב – 2001 (ה"ח התשס"ב, 156)) פורט:

"בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, נקבע בסעיף 7, שכל הנכנס לישראל חייב להציג לפני קצין ביקורת הגבולות דרכון או תעודת מעבר בני תוקף, ובפקודת הארכת תוקף של תקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ט – 1948, נקבע כאמור לגבי היציאה מישראל.

בפועל, נדרש אזרח ישראלי להציג מסמך נסיעה ישראלי. דרישה זו מתבססת כיום על סעיף 14(ב) לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952, הקובע כי "אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ, רואים אותו, לענין חוקי ישראל כאזרח ישראלי".

על בסיס משפטי זה לדרישה להצגת מסמך נסיעה ישראלי קמו מעת לעת עוררין. כדי להסיר ספק מוצע בהצעת חוק זו לעגן את הדרישה להצגת מסמך ישראלי בחוק הדרכונים, התשי"ב – 1952 (להלן: החוק), באופן מפורש.