(1)  תביעה לדמי נזק תוגש בשטחה של אחת מבעלות האמנה, לפני בית המשפט שיש לו שיפוט במקום מושבו של המוביל, או במקום עסקיו הראשי, או במקום בו יש למוביל מיסד שבאמצעותו נקשר החוזה, או בבית המשפט שיש לו שיפוט במקום היעוד, הכל לפי בחירת התובע.

(2)  סדרי הדיון יהיו לפי דיני בית המשפט הדן בענין.

ע"א (ת"א) 1896/99 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' טלדטה תקשורת בע"מ ואח' (פס"ד מיום 16.1.2001).

אמנת ורשה חלה גם על היחסים שבין המוביל הראשון לבין המוביל השני (ולא רק ביחסים שבין הנוסע או מקבל או שולח המטען הניזוק לבין חברת התעופה). נקבע כי סעיף 28 לאמנת ורשה מדבר על "תביעת דמי נזק" ואין בו התייחסות לשאלת זהותו של התובע. נפסק איפוא (כב' השופט ד"ר ג' קלינג): "…אין מניעה מלאפשר למוביל שחויב בשל נזק שנגרם על ידי מוביל אחר לתבעו בתביעת שיפוי או פיצוי…".

התובעים רכשו מאת המשיבה כרטיסי טיסה בנתיב ניו יורק - ג'מייקה - ניו יורק באמצעות סוכנות נסיעות. תמורת הכרטיסים שולמה בארץ, אך הכרטיסים נמסרו בחו"ל. הגם שלמשיבה נציגות בלעדית בארץ, הכרטיסים לא נרכשו מהנציגות בארץ. הוכח כי למשיבה היו פרסומים בארץ. כתבה התביעה הומצא לנציגות של המשיבה בארץ. טיסתם של המערערים מג'מייקה לניו יורק התאחרה ולבקשתם הם הועברו לטיסה חלופית, אולם לא הצליחו על טיסת ההמשך שלהם לת"א. המערער מס' 2 רכש כרטיס לטיסה אחרת, והמערערת מס' 1 טסה רק למחרת.

המערערים תבעו את המשיבה בגין נזקיהם שנבעו מן האחור והמציאו את כתב התביעה לנציגות המשיבה בארץ.

בית משפט השלום פסק כי מסירת כתב התביעה לחברת התעופה היתה כדין, בקובעו כי רמת האינטנסיביות של הקשר בין חברת התעופה ובין הנציגות בארץ הגיעה לדרגה כזו, שניתן להניח כי דבר הגשת התובענה הובאו לידיעתה של חברת התעופה, ולפיכך הנציגות בארץ הינה "מורשה " לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

יחד עם זאת, בית משפט השלום קבע כי בית המשפט בארץ אינו בבחינת פורום נאות לדיון בתביעת המערערים, ולפיכך סילק את התובענה על הסף.

1. אכן יש לראות בנציגות חברת התעופה בארץ משום מורשה לניהול עסקים.

2. מאחר חברת התעופה פועלת באופן אקטיבי בארץ למכירת כרטיסי טיסה, אין לקבל שקיימת אצלה ציפייה סבירה שלא תיתבע בישראל. ניתן להתייחס לכך כפי שמתייחסים למכירה של מוצר כלשהו לתושב ישראל על ידי יצרן זר, כי "המבקש לשווק את תוצרתו ברחבי תבל חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים הוא ייתבע לדין באחת הארצות שעמן הוא מבקש לסחור (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא (2) 243, 251 מול האות ד')".

3. "ברגע שהמשיבה מציעה את שירותיה בארץ ואף מפרסמת אותם, אין להבדיל בין תושב מקומי הרוכש את כרטיס הטיסה מן הסוכנת בארץ לרוכש מגורם אחר, במיוחד כאשר התשלום עברו הכרטיסים נעשה בארץ".

הערעור התקבל, והתיק החוזר לבית משפט השלום על מנת לדון בו לגופו של ענין.