ת"א (תל אביב) 44735/03 יגאל וייס ואח' נ' הדקה התשעים בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 25.3.04)

הערת המערכת: על פסק הדין הוגש ערעור וטרם ניתן פס"ד בערעור.

התובעים רכשו חבילת נופש ל- 3 לילות בטורקיה. יום קודם לחזרתם הצפויה, קיבלו הודעה כי טיסתם הוקדמה מהשעה 15:00 לשעה 11:15.

"התובעים טוענים, כי בגין האיחור נגרמו להם נזקים אשר נוגעים "לגזילת" יום תיור באנטליה, ומתוך יומיים וחצי טיול נגרע מהם חצי יום טיול".

"התובעים טוענים, כי ההסכם בינם לבין הנתבעות אינו מקנה לנתבעות כל זכות לשנות את מועדי הטיסה בלא נימוק סביר, ועליהן מוטלת החובה להוביל את התובעים במועדים שנקבעו בכרטיסי הטיסה, ולחילופין לעשות כל מאמץ סביר להובלת הנוסעים במועד המקורי".

הנתבעת מס' 1 התגוננה בטענה כי הינה סוכנת נסיעות בלבד, ואינה המוביל ולא מארגנת טיסת השכר וכל שינויים בטיסות אינם בשליטתה.

הנתבעת מס' 2 טוענת כי הינה המארגן של טיסת השכר וכי על פי הוראות אמנת ורשה האחריות לשינוי שעות הטיסה הינה על המבויל בלבד ולא על המארגן.

כן טענה הנתבעת מס' 2 כי "בשל מחירה הנמוך של טיסת השכר מעצם טיבה הינה טיסה המועדת לשינויים בלוחות הזמנים ולכן אי הנוחות הנובעת משינוי זה אינו מצמיח עילת תביעה" וכי "לקוח הרוכש טיסת שכר לוקח בחשבון את האפשרות של שינוי שעת טיסה ומסכים לכך ונהנה מאידך ממחירה הנמוך בהשוואה טיסה סדירה".

"ב"כ התובעים, שהינו אחד התובעים בעצמו, העלה טענה לפיה, אין לקבל את הפסיקה הנוהגת בבתי משפט השלום ועל פיה “מן המפורסמות", כי טיסת שכר הינה טיסה שלו המזנים שלה משתנה".

נפסק (כב' השופטת רחל ערקובי ):

1. יש לדחות את טענת התובעים כי סוכנות הנסיעות פעלה בניגוד לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג – 2003, אשר הותקנו מכוחו של סעיף 12ג לחוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976.  בפרטי ההזמנה אשר נשלחו לתובעים מיד עם ביצוע ההזמנה הטלפונית נאמר במפורש: "הטיסות: הנן טיסות שכר ולפיכך פרטיהן אינן סופיים ועשויים להשתנות לרבות מבחינת מועדיהם, מסלולן ופרטי ספק התעופה...".

2. "התובעים ידעו היטב, כי הם רוכשים חבילת נופש הכוללת טיסת שכר וכי מועדי הטיסה אינם סופיים ועשויים להשתנות".

3. "הנתבעת מס' 1 אינה המוביל, אינה הספק, אינה הסוכן ואינה מארגן הטיסה, אין מחלוקת על כך שהינה סוכנות הנסיעות בלבד, ולכן משמילאה את חובתה לגילו נאות המוטלת עליה על פי החוק, כפי שפורט לעיל, אין מקום לחייבה ויש לדחות את התביעה כנגדה".

4. אין לקבל את טענת הנתבעת מס' 2, כי אמנת ורשה מטילה אחריות לגבי איחור על המוביל בלבד, ולא על סוכניו. הפרשנות הראויה של סעיפים 19 ו – 20 של אמנת ורשה, ביחד עם סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, התש"ם – 1980 וסעיף ההגדרות של תקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ"ב – 1982, "יכול להוביל רק למסקנה אחת, כי כוונת הסעיפים, בהטלת האחריות על המוביל, הינה למוביל, למשמשיו ולסוכניו. מסקנה אחרת אינה מיישבת את מכלול הסעיפים כולם, לרבות אינה מתיישבת עם סעיף 10 לחוק התובלה האווירית".

5. ""למסקנה זו נגיע גם אם נבחן את תכלית חקיקת חוק התובלה האווירית, אשר החיל את אמנת ורשה על היחסים בין המוביל משמשיו וסוכניו לבין הלקוח....חוק התובלה האווירית ייחד את עילת התביעה בגין שינוי שעת טיסה, לעילה מכוח החוק בלבד (סעיף 10 לחוק...), אמנת ורשה אמורה להסדיר את היחסים בין הלקוח לבין המוביל וסוכניו, שכן הסוכן הינו שלוחו של המוביל וכידוע שלוחו של אדם כמותו...מכאן המסקנה היחידה, שניתן להסיק היא, כי אין החוק פוטר את סוכניו של המוביל וכאשר מוטלת האחריות על המוביל הרי היא מוטלת על המוביל סוכניו ומשמשיו".

6. כפי שהוגם בבר"ע (ת"א) 21294/99 טיולי הגליל בע"נ נ' ימין נינט) קיים קושי בהגדת המונח סוכן, מהותו ותפקידו. מעמדו ה'משפטי' של 'סוכן' לעניין אחד אינו כמעמדו ה'משפטי' של סוכן לענין אחר, הדבר תלוי בנסיבות המשתנות של כל מקרה ומקרה.

7. "מהותה של טיסת שכר הינה החכרת מטוס על ידי המארגן. המארגן הוא שמוכר את כרטיסי הטיסה, ואם לדעת הנתבעת מס' 2 היא אינה סוכן המוביל, מיהו אותו סוכן המוביל שאליו מכוון המחוקק? ... אני סבורה כי בנוגע לטיסות שכר, הקשר הענייני בין הסוכן לבין המוביל הינו בדיוק הקשר עליו מצביע המחוקק במנוח מארגן".

8. "כאשר מארגן חוכר מטוס,ומוכר את הכרטיסים ללקוח הוא סוכן המוביל, שכן הלקוח כלל אינו עומד מול המוביל מכוח הגדרת טיסת שכר, אל ההסכם מתגבש בינו לבין המארגן , או הספק בכינויו האחר שהוא הסוכן של המוביל לצורך מכירת הכרטיסים על הטיסה".

9. "...כאשר החוק משתמש במונח מארגן כוונת המונח הינו סוכן המוביל כמשמעותו באמנת ורשה"

10. "...הנתבעת מס' 2 היא הסוכן כמשמעותו באמנת ורשה המוטלת עליה האחריות הקבועה באמנת ורשה".

11. " על פי אמנת ורשה אין למוביל רשות לשנות את מועד הטיסה, ולדעתי בכלל זה, גם אם מדובר בטיסת שכר, אלא על פי הוראות הנקובות באמנה. לכן, דואגות חברות התעופה, וסוכניהם, ובענייננו, הנתבעת מס' 2, כי ירשם על כרטיס הטיסה באופן מפורש, הזכות לבצע שינויים במועד הטיסה".

12. "...עצם העובדה, כי המדובר בטיסת שכר אינה מהווה הצדקה לשינוי שעת טיסה ללא כל הצדקה. חובת תום הלב המוטלת על צדדים להתקשרות לקיים את חיוביהם, משהוציאה הנתבעת מס' 2, כסוכנת של המוביל את מועד הטיסה מכלל ההתקשרות החוזית, קיבלה על עצמה לדאוג להוביל את התובעים במועד הרלוונטי ככל האפשר, עליה הנטל להראות כי אכן קיימה את חיוביה".

13.  "העובדה כי טיסת שכר הינה, טיסה זולה אינה מקנה לנתבעת כל זכות שלא לקיים את חיוביה".

14. הנתבעת מס' 2, ... לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח, כי עשתה את כל המאמצים להוביל את הנוסעים בשעה היעודה, ולכן לא ניתן לומר כי מילאה את חיובה על פי ההסכם האמור בכרטיס הטיסה".

15.  "בפסקי דין רבים , שצוטטו על ידי הנתבעות שכם יחד, נאמר מפי שופטים רבים כי טיסת שכר הינה טיסה הנתונה לשינויים, והדבר ידוע לכולי עלמא. בכל הכבוד לחברי השופטים אינני מוכנה לקבל אמירה כה גורפת שלא מצאתי לה אסמכתא בחוק או בהסכם. כרטיס הטיסה מהווה הסכם בין הצדדים, אמנת ורשה מטילה חיובים שונים על המוביל וסוכניו, העובדה שטיסת שכר הינה טיסה זולה, נובעת מאופייה, חכירת קיבולת מטוס.  אומנם יש לקחת בחשבון כי בזכות כניסתן של טיסות שכר למרחב התובלה האווירית, הוזלו באופן משמעותי כרטיסי הטיסה, ונתאפשר לאנשים רבים, שאילולא כן לא היו יכולים לעמוד במחירי הטיסה, לטוס לנופש, ואולם מציאות זו הינה חלק מתחרות בריאה בשוק החופשי ולא הקניית זכות למוביל כלשהו שלא לעמוד בהתחייבויותיו".

16.  "הוזלת מחיר כרטיס טיסה אינה יכולה לבוא על חשבון הצרכן, לצרכן הזכות לקבל את המוצר הטוב ביותר ובמחיר הטוב ביותר, שמירת הזכות למוביל לערוך שינויים כאוות נפשו ללא כל הגבלה מכוח העובדה כי מדובר בטיסת שכר, אינה יכולה לעמוד לדעתי, לא בהוראות אמנת ורשה ולא בהוראות ההסכם שנקשר בין המוביל לבין הצרכן".

17.  "לפיכך, אני סבורה כי המוביל חייב לעמוד בהתחייבותו, ומכוח כך גם סוכנו, והוא מחויב בהסכם שנקשר בינו לבין הצרכן, דהיינו, לדאוג להוביל את הנוסע ככל האפשר במועד הרלבנטי. בחינת השאלה האם עשה כן, הובילה אותי לעיל, כפי שהבהרתי למסקנה, כי הנטל מוטל על המוביל להוכיח כי עשה את כל הדרוש על מנת לעמוד בהתחייבותו וכי לא התרשל".

18. " הקדמת החזרה בארבע שעות, כאשר היא נבחנת למול כל ההתקשרות, כאשר היא נבחנת למול העובדה כי התובעים קיבלו את כל שהובטח להם, למעט אותן ארבע שעות, מובילה אותי למסקנה כי לא ניתן לטעון כלפי הנתבעת מס' 2 בנסיבות המקרה שבפני כי הפרה את ההסכם בינה לבין התובעים בכללותו, אלא מדובר בשינוי שאם מצדיק איזה פיצוי הרי המדובר בפיצוי מזערי ביותר".

בית המשפט פסק לארבעת התובעים ביחד סך של 1,000 ש"ח ולא פסק הוצאות. התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחתה תוך חיוב התובעים בהוצאות בסך 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ.

ת"א (באר שבע) 4840/03 לוי הלן ואח' נ' גלאקסי נסיעות בע"מ (ערד) ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 19.9.04)

"התובעים רכשו חבילת תיור לטורקיה, באמצעות חברת גלאקסי נסיעות בע"מ (ערד), אשר אורגנה ע"י הספק – יוניטל תיירות ותעופה בע"מ, והובלתה התעופתית בוצעה ע"י חברת סאן דור נתיבי אויר בינלאומיים בע"מ... תאריכי הנסיעה, היו בין ה – 12 ל – 19 לספטמבר 2002. לאחר שקיבלו אישור עסקה מהגב' גילה סלוק עובדת גלאקסי, ארזו התובעים מטלטליהם לנסיעה המתוכננת, ושמו פעמיהם לשדה התעופה בן-גוריון. דא עקא, עם הגיעם לשדה, ומשהגישו את כרטיסי הטיסה לשם רישום ובדיקה, גילו כי אינם רשומים על הטיסה המיועדת או כל טיסה אחרת. מבירור שערכו עם גלאקסי נסתבר, כי בשל טעות או בלבול כזה או אחר, לא בוצעה ההזמנה על שמם. בשל כך, הוצעה לתובעים חבילת תיור חלופית לורנה, אך אלה לא הסכימו לה. משהוברר, כי לא מסתמנת אפשרות חלופית לטיסה ליעדם המקורי, שבו לביתם. כעת, תובעים השניים מהנתבעות פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, כמו גם הנזקים הכספיים והנפשיים שנגרמו להם, מאופן השתלשלות האירועים".

השאלה העומדת לדיון היא היקף עגמת הנפש והיקף הנזק הנטען, לרבות מידת אחריות התובעים לו.

התובעים טענו כי סוכנות הנסיעות אחראית כלפיהם חוזית ונזיקית, הספק אחראי כלפיהם חוזית, נזיקית וגם שילוחית כאחראית להתרשלות גלאקסי וכי חברת התעופה אחראית חוזית הנלמדת מהופעת הכיתוב LY על גבי כרטיס הטיסה, נזיקית מכוחו של סעיף 15 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בעצם התרשלות בבחירת בעל חוזה, שילוחית מעצם היותה בעלת השליטה הבלעדית במועד הטיסה ובהתקיימותה. כן נטען כי התנאים הפוטרים את המוביל מאחריות המופיעים על כרטיס הטיסה נפלים לגדר תנייה מקפחת בחוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים וכן רשלנות בפקיחות על סוכנות הנסיעות והמארגנת.

סוכנות הנסיעות נכנסה להליכי פירוק. המארגנת טענה להעדר יריבות וכן לרשלנות בלעדית של סוכנות הנסיעות. חברת התעופה טענה חוסר תום לב של התובעים והעדר יריבות, שכן "המדובר הוא בטיסת שכר, בה מעמידה זו את המטוס שברשותה למחכירים שונים ואלה דואגים למכירת המושבים לציבור הנוסעים. לה עצמה, אין כל קשר לנוסעים וזהותם אף לא מענינה". כן טענה חברת התעופה להעדר אחריות כלפי התובעים, וכי אמנת ורשה אינה לענין, שכן אין מדובר בתובלה אווירית.

נפסק (כב' השופט יעקב שפסר ):

1. בהתאם לתנאים המופיעים על כרטיס הטיסה, צוין על ידי יוניטל כי "הנוסע רכש את הזכות לתובלה מאת המארגן...לפיכך, המוביל איננו אחראי עבור מילוי התחייבויות המארגן...כלפי הנוסע או למעשיו ומחדליו של המארגן...".

2. "עיקר סיוג האחריות, מכוון כלפי מילוי התחייבויות המארגן. אין להסיק מכך, כי מקום בו אירעה תקלה מכאנית של המוביל ובגינה בוטלה הטיסה או שנגרמו נזקים לנוסעים, לא תהא חברת התעופה אחראית כלפי הנוסעים. מקום בו הייתה נגרמת עגמת נפש לתובעים כתוצאה מבעיה בשירות במטוס, או כתוצאה מהשמטת רישום הנובעת מתקלה אצל סאן דור הרי שלא היתה כל בעיה ואף יש צורך להטיל אחריות על המוביל התעופתי (ר' בדומה לת"א (ירושלים) 11590/02 דובר הלה נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (לא פורסם), ת"א (קריות) 6290/02 יוסי מנגוני נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם) ועוד)".

3. במקרה הנדון התקלה אינה נוגעת כלל לסאן דור. "...אין לחברת התעופה, ואסור שתהא, כל נגיעה באשר לזהות הנוסעים ולשיווק הכרטיסים. מצידה לש חברת התעופה, לאחר החכרת המושבים לסוכנויות השונות, ...יכולה הטיסה להמריא אף בלא נוסע אחד...".

4. מהעדויות שהובאו בפני בית המשפט באשר לביטול הזמנת התובעים על ידי סוכנת הנסיעות עולה כי למארגן (יוניטל) "אחריות חלקית למחדל בפרשה האמורה. אין בכל האמור, כדי להטיל חובה על יוניטל בגין אחריות שילוחית כלפי מחדליה של גלאקסי. הרציונאל שבדיני השליחות לרבות בחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, אינם רלוונטיים כאן, מכיוון שטיב היחסים בין נתבעות 1 ו – 2 גלאקסי ויוניטל, הינו עסקי, שתי אלה הינן בעלות גוף משפטי נפרד, ואין הן מסמיכות האחת את השנייה לחייב או לזכות, אל בדרך של ספק ולקוח. האחריות הינה אחריות ישירה, הנובעת מחלקה הישיר ל כל אחת מהן, כנובע מרשלנותה כלפי התובעים".

5. לענין הנזק: "אין דין חופשה בבית לחופשה בחו"ל". התובעים התכוונו לבלות אצל חברים בטורקיה ואף שהו בבית ולא יכלו ללכת לעבודה, שכן המעביד שלהם הביא עובד אחר תחתיהם ונמנעה מהם האפשרות ליטול חופשה חלופית במועד אחר. "עניינים אלו, כרוכים בדרך כלל בתכנון מוקדם, מציאת משאבים כלכליים ותיאום עם המעביד. ולכן, נראית בעיניי נכונה הטענה כי יש לפצות את התובעים בדמי החופשה שלקחו ולא ניצלו, על מנת שיוכלו כאת, לפצות עצמם תחת זו שהפסידו".

6. "לעניין עגמת הנפש שנגרמה לתובעים, מסכים אני כי מושג זה הינו רחב מאוד, וכי נראה כי "תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאשר בשדה קוצים" (ת"א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ (לא פורסם). ברם, אין באמירות מעין זו, כדי לחסום את הדרך בפני טענות ותובענות מסוג זה, שהרי כל עניין נבחן לאור הנסיבות השונות הרלוונטיות ואין לקבוע מסמרות נוקשים. עוד מסכים אני לדברי ב"כ התובעים, ש"כאשר הלקוח המזמין אינו מקבל את חופשתו נוסף אלמנט חריף של רוגז ועגמת נפש, המעכיר את מצב רוחו, וגורם למוצר שסופק, להיות גרוע שבעתיים" (ת"א (ת"א) 52167/99 ציונה הורנשטיין ואח' נ' אופיר טורס בע"מ (לא פורסם). אכן, יש ליצור יחס ראוי בין שווי החבילה לבין פיצוי עגמת נפש בגין ביטולה. כמו כן, יש לתת את הדעת לעניין השפעת האירוע בפועל על התובעים".

7. יש בסיס לטענת המארגן כי לתובעים חלק ניכר בתובענה, שכן סירובם להצעות השונות לפיצוי, כמו גם להצעה העיקרית לטוס לאותו היעד בשינוי מועד היציאה בלבד, בצירוף פיצוי של שהייה במלון 5 כוכבים, נראה כגורע מחובתם להקטנת הנזק. "כידוע, חובה זו נלמדת הן מסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 והן מתוך עקרון כללי המושאל לענפי המשפט השונים...מצב דברים לפיו תכננו וציפו התובעים כל כך לנסיעה האמורה, בצירוף האכזבה, מעלים תהייה לפשר סירובים הגורף לשמוע חלופות ולו כאלה הנוגעות למועדי הנסיעה...למרות שיש בסיס לכעס ולאכזבה, נראה בעיניי כי עומד להם סירוב זה לרועץ והמקים מצידם אשם תורם לא מבוטל בעצם אי הקטנת הנזק".

8. אין בסיס לטענת ב"כ התובעים כי בתי משפט נהוגים במקרים דומים לחשב את העלויות אותם ציפו הניזוקים להוציא במהלך הטיול כולו: 250$ ליום כל אחד.

בית המשפט העריך את גובה הנזק בסך 10,000 ₪ לשני התובעים גם יחד, הפחית 4,000 ₪ בשל אחריות תורמת הנובעת מאי הקטנת נזקם, ואת הסכום הזה חילק בחלקים שווים בין סוכנות הנסיעות והמארגן. בשל הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק ובשל ההפרזה בתביעות הפיצויים והחישוב בכללותו לא נפסקו הוצאות משפט לטובת התובעים. מנגד, חויבו התובעים בהוצאות משפט לסאן דור בסך 3,000 ₪ בצרוף מע"מ.