דף זה נמצא עדיין בהקמה, אולם אתם מוזמנים לעיין בתקנות רישוי עסקים (תנאים תברואתיים לקייטנות ומחנות נופש).

עב"ל 74/98 איאד קנאנבה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 398

המערער נפגע בתאונה, בעת שהכין שטח של קייטנה שהמערער היה בין מארגניה, ושהתקיימה בחסותה של עירית נצרת. עקב התאונה ניתנה למערער תעודת אי כושר רפואי. תביעתו למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בעבודה על פי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי שעניינו תגמולים למתנדבים נדחתה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור, לאחר שהחליט כי לא הוכח כי הוכחה הפניה מאת המעביד לעבודה ההתנדבותית, כפי שנדרש בסעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי.

נפסק:

1. "הגימלה לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי היא גימלה לא גבייתית המשולמת מאוצר המדינה...מטרתו הייתה עידוד התנדבות כחובה אנושית...".

2. בנוסחו המקורי של סעיף 287 לחוק הביטוח הלאומי... היה כלול יסוד "הפניה", מבלי שמונח זה הוגד בחוק. המונח "הפניה" הוגדר, כעבור כשנה... ונכלל בו גם התנאי שההפניה צריכה להיות  "מוקדמת", וזאת "כדי להבטיח שיכללו בחוק כמתנדב מי שאכן הופנו על ידי גוף מוכר ומראש ולא מי שזכה לאחר הפגיעה" (דברי הסבר להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 30), תשל"ז – 1977 (וראה ד"כ 79 מיום 7.3.1977, עמ' 1806, 1882)".

3. "יסוד ה"הפניה" הוא אפוא יסוד חיוני וחשוב, הגם שבית הדין הביע דעתו כי "אין אנו סבורים כי 'הפניה' כאמור צריך שתהא בכתב"..."

4. "ברם, השאלה העיקרית הנדונה בהליך הערעור שלפנינו, היא האם הוכחה "הפניה של המערער להתנדבות בקייטנה. שאלה זו היא שאלה עובדתית המוכרעת על ידי הערכאה הדיוני על פי חומר הראיות שבפניה. כאמור לעיל, ניתח בית הדין באזורי בפירוט את חומר הראיות, והגיע למסקנה שהמערער לא הוכיח את גירסתו בדבר הפנייה מאת העירייה... אין מקום להתערבותינו בפסק דינו".

הערעור נדחה.