האם פעילות מזנון או מסעדה מהווה "שימוש חורג" כמובנו בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 לפעילות כנס או תערוכה.

ערעור סכסוך קיבוצי 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ  - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לט, 106

 בית הדין האזורי לעבודה בת"א מצא פגם בהליך פיטוריהם של חמישה מעובדיה המאורגנים של המערערת.

נפסק (מפי כב' השופט ש' צור ):

"המילים "פיטורי צמצום" אינן מילות קסם המצדיקות נקיטת צעדים שרירותיים או חד-צדדיים. פטורי צמצום הם, במקרה המתאים, צורך של המעביד לצמצם את היקף פעילותו או לשנות את דפוסי פעילותו. עצם הצורך בפיטורי צמצום – מעצם טיבו – הוא עניין למעסיק לענות בו, אלא שביצועם של הפיטורים, או השינויים הארגוניים, חייב להיעשות לפי הכללים והנורמות החלים על יחסי העבודה במקום העבודה הנתון".

"במקרה הנדון הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך של  אצלך, ולא הושגה בו הסכמה. חרף זאת נקטה המערערת בצעד חד-צדדי ופיטרה את חמשת העובדים. פיטורים אלה, לא זו בלבד שנעשו בניגוד להסכם הקיבוצי, הם נעשו בלא הענקת זכות שימוע לעובדים בלא מתן הודעה מוקדמת. בכך נפל פגם נוסף במעשה הפיטורים המצדיק ביטולם".

הערעור נדחה.

רע"א 9141/00, 9211/00 Franz Lang, Forum Bruno Kriesky ואח' נ' ירון מרכוס ואח', פ"ד נו (1), 118.

הערת המערכת: ראו גם דנ"א 7059/01 Forum Bruno Kriesky נ' ירון מרכוס (לא פורסם).

המשיב מס' 1 השתתף בסמינר שנערך בחו"ל והיה חבר במשלחת נוער לאחר שנבחר על ידי משרד החינוך. הסמינר אורגן על ידי גוף שאליו משתייכים המבקשים. "בעת שהותו באוסטריה, ובמסגרת סדנה שבה הודרכו המשתתפים לכסות את עיניהם, הונחה ירון לצעוד אל שדה תירס שהיה ממוקם בסמוך למלון שבו שהה. תוך כדי הליכה בשדה התירס, כשעיניו מכוסות, נפגע ירון מקומביין שעסק בקציר, ושתי רגליו נקטעו".

במסגרת תביעה שהוגשה בישראל נתבקש היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט לכל הנתבעים שאינם תושבי מדינת ישראל, כלומר לארגון שארגן את הסמינר, מנהלת הסדנה שבמהלכה אירעה התאונה, מפעיל הקומביין ובעל הזכויות במקרקעין שבהם התרחשה התאונה. רשם בית המשפט המחוזי התיר את ההמצאה בהתאם לתקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

בקשה לביטול ההיתר נדחתה על ידי הרשם וכך גם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. מכאן בקשת הערעור של הארגון, של מפעיל קומביין ושל בעל הזכויות במקרקעין.

בהמלצת בית המשפט העליון נמחקו מפעיל הקומביין ובעל הזכויות במקרקעין מכתב התביעה.

נפסק (מפי כב' השופטת ד' דורנר ):

1. "כידוע, בית-משפט קונה סמכות שיפוט בין-לאומית על נתבעים זרים בדרך של המצאת כתבי בי-דין את הנתבעים הזרים אל מחוץ לתחום המדינה. ההמצאה טעונה היתר שבית-משפט רשאי לתתו בהתמלא תנאי אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות. ברם גם בהתקיים עילה המאפשרת רכישת סמכות שיפוט בין-לאומית עדיין רשאי בית-המשפט להימנע מהפעלת סמכותו אם שוכנע על-ידי בעל-הדין הזר כי בית-משפט בישראל הינו "פורום לא נאות". שאלה זו של היעדר נאותות הפורום תוכרע על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות מרב הזיקות -שהן העובדות האובייקטיביות המעידות על קשריהם של אירועים ושל בעלי-הדין לכל אחד מן הפורומים המתחרים - ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצדדים. ראו, למשל, ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1) 365, בעמ' 384 - 386".

2. "בהפעלת מבחן זה על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות - שמקורה בקשיים הכרוכים בבירות תביעה נגד נתבע זר - על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרים לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה...".

3. "בענייננו, מתצהירם של התובעים ומכתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה כי משרד החינוך ונציגיו - הנתבעים הישראלים והארגון - הנתבע הזר, היו שותפים בהכנת משלחת הנוער הישראלית ובפיקוח על משתתפיה; כי הארגון חולק על אחריותו לנזקי התובעים ומטיל את האחריות, בין השאר, על משרד החינוך ונציגיו, וכי הנתבעים הישראלים, מצידם, מטילים את האחריות, בין היתר, על הארגון. בירור יעיל והוגן של מחלוקת זו מחייב את צירוף התביעות נגד הנתבעים הישראלים ונגד הנתבע הזר, אשר כאמור מטילים זה על זה את האחריות לנזקי התובעים...".

4. "נמצא, כי מסקנתו של הרשם שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, ושלפיה הארגון הוא בעל דין "דרוש" או "נכון" באופן המקים עילה לרכישת סמכות שיפוט בין לאומית לפי תקנה 500 (10), היא מבוססת".

5. "...השאלה היא אם התרחשות הנזק באוסטריה, כשלעצמה, מספיקה לקביעה כי הפורום הישראלי איננו פורום נאות לבירור התביעה נגד הארגון".

6. "...בעניין זה, יש להתחשב במכלול הנסיבות ובציפיות הסבירות של הצדדים. בתביעה שהוגשה כנגד הארגון וכנגד משרד החינוך השיקול של מקום התרחשות התאונה הוא משני. שכן, בעקבות מחיקת הנתבעים האוסטרים מכתב התביעה עיקר ההתדיינות יסוב על חלוקת האחריות בין הגופים המפקחים, ולא על נסיבות התאונה. מנגד, ההתקשרות בין ירון לבין משרד החינוך וארגון נעשתה בישראל. העדים להתקשרות וכן לשיקום ולטיפול הרפואי והפסיכולוגי נמצאים בישראל, וחלקם הארי של הנתבעים, ואף של התובעים - ירון, על מצבו הגופני, ואמו - הם ישראלים. זאת ועוד, הארגון, שהתקשר עם משרדים ממשלתיים של מדינות זרות, הזמין משלחות מן העולם למפגש בין-לאומי, ונציגיו נסעו למדינות שונות לצורכי עבודתם, חשף את עצמו בפעילותו זו לתביעות שיוגשו נגדו גם מחוץ לאוסטריה...ומנגד, אך מובן הוא כי ציפיית התובעים הייתה שאם הפיקוח על ירון לא יהיה סביר, יוכלו הם להתדיין בישראל, עם מי שנטלו את ירון, שהיה אז קטין לארץ זרה תחת חסותם".

7. "מכל אלה עולה, כי מכלול הנסיבות והציפיות הסבירות של הצדדים אינו מצביע על כך שהפורום הישראלי הוא פורום לא נאות".

בקשת רשות הערעור נדחתה.