קזינו ובתי הימורים

חוק העונשין, תשל"ז – 1977 - סעיפים 224 - 235

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 - סעיף 32(א)

רע"א 2910/98 אריה חברה לקלפים (1982) בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד נג (4), 411

פס"ד הצהרתי בנוגע ליבוא רולטות והיחס שבין פקודת המכס לבין חוק העונשין והגדרת "משחק אסור".

ת"א (תל אביב) 45931/95 (כב' השופטת שרה דותן)

סרוב לאכוף חוזי משחק, הגרלה או הימור.

רע"פ 9140/99 עמוס רומנו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (4), 349

ב"ש (י-ם) 1153/02 מדינת ישראל נ' אברג'יל, פ"מ תשס"א (ב), 728

משחקי מזל באינטרנט, תחולה טריטוריאלית של החוק לצורך ביצוע חיפוש ותפיסה של מחשבים.

נפסק (כב' השופט מ' דרורי ):

"לעניין תחולתו הטריטוריאלית של חוק העונשין הישראלי, ככל שמדובר במשחק מזל שנערך דרך האינטרנט, מבלי לקבוע עמדה פסקנית בעניין, הרי לצורך הלכאורי של ביצוע החיפוש, די בכך שהעבירה בוצעה חלקה בישראל וחלקה בחו"ל כדי שיחול עליה החוק הישראלי, וזאת כנאמר בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, אשר מגדיר "עבירת-פנים" כעבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל, והרי אין חולק כי רק פעולותיו של המהמר תוך שימוש בתוכנה ובמחשב בישראל, הם אלה שגרמו לכך שהוא יהיה שותף באותו משחק מזל המתנהל בחו"ל. לכן, על פני הדברים, בנסיבות אלה, העבירה נעברה מקצתה בתוך שטח ישראל, ועל כן הינה "עבירת-פנים", אשר דיני העונשין של ישראל יחולו עליה, כאמור בסעיף 12 לחוק העונשין".

חיים ויסמונסקי, הימורים באינטרנט - דין ישן וחדש (רשימות בנתיב קנייני הרוח - השנתון למשפט תקשורת וטכנולוגיה (2004 - תשמ"ד) (בעריכת עמיר פרידמן ויוסי סיוון), 291.

עו"ד ויסמונסקי סוקר במאמרו את הדין המצוי בנושא התמודדות מערכת המשפט הישראלית עם ההימורים באינטרנט ומציין שמלבד סעיפים 224 - 235 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, "אין כל התייחסות להימורים וירטואליים לא בחקיקה ולא בפסיקה" ומגיע למסקנה כי "התמודדות המשפט הישראלי עם סוגיה נעלה זו, תיגזר מדיני העונשין הכלליים בנושא ההימורים...ומכללי סמכות השיפוט הפלילית הבינלאומית".

עע"ם 4436/02 תשעים כדורים - מסעדה, מועדון חברים נ' עירית חיפה ואח', פ"ד נח (3), 782

(פס"ד מיום 4.3.04) (אתר בתי המשפט)  (משפט ותיירות).

העותרת מנהלת מועדון בינגו, בצורה של מועדון חברים, אשר החברות בו נכנסת לתוקף תוך 24 מעת ההרשמה. בקשתה לקבלת רישיון עסק סורבה והיא עותרת כנגד החלטה זו.

נפסק (כב' השופט א' גרוניס ):

1. "שתי שאלות מרכזיות עלו על הפרק בערעור זה. השאלה הראשונה הייתה האם חוסה משחק הבינגו, כפי שהוא מנוהל במועדון של המערערת ,תחת החריג הקבוע בסעיף 230 לחוק העונשין .השאלה השנייה הייתה האם דינו של ההסדר החוקי הקבוע בסעיפים 230-224 לחוק להתבטל בהיותו סותר את חוק יסוד:חופש העיסוק. הגענו לכלל מסקנה, כי אין לקבל את טענות המערערת בשתי סוגיות אלו".

2. "באשר לנושא הראשון מצינו, כי משחק הבינגו המתקיים במועדון אינו מקיים את התנאים הקבועים בסעיף 230 לחוק .בנוגע לתנאי הראשון, המופיע בסעיף (1)230 לחוק, נקבע כי אין בין באי המועדון מכנה משותף כלשהו, פרט לעצם החברות במועדון. על כן, אין הם מהווים "חוג אנשים מסוים", כפי שנדרש בסעיף האמור".

3. "בעניין התנאי השני, הקבוע בסעיף (2)230 לחוק, נכונים היינו להניח שייתכן שמשחק בינגו בודד יעלה כדי "משחק שאינו חורג מגדר שעשוע או בידור" .דא עקא, הוספנו כי השתתפות תדירה של חברי המועדון במשחק הבינגו הופכת אותו למשחק שאינו מהווה "שעשוע או בידור". לגבי התנאי השלישי, המופיע בסעיף (3)230 נאמר, כי המועדון מהווה "מקום משחקים אסורים", שכן מדובר בעסק שבו נערכים משחקים אסורים באופן סדיר, לפחות שתי פעמים תוך שישה חודשים, על פי החזקה הקבועה בסעיף 233 לחוק".

4. "באשר לשאלה החוקתית החלטנו, כי ההסדר החוקי הקבוע בסעיפים 230-224 לחוק העונשין מקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה, הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק ועל כן אין להכריז עליו כבלתי חוקתי .נמצא ,כי תכליתן של הוראות החוק לשלול הימורים והגרלות העלולים לגרום להתמכרות, לנזק כלכלי חמור,לפשע ולהרס התא המשפחתי, והעיקר - הגדלת הנטל המוטל על החברה. עמדנו על כך שקיים בסיס להבחנה לגיטימית בין הימורים בחסות ציבורית, לבין אלה הנערכים על ידי גופים פרטיים, חרף העובדה שאף בצידם של הראשונים קיימת סכנת התמכרות. במרכזה של הבחנה זו עומדים שלושה טעמים. הטעם הראשון להבחנה זו נעוץ בכך שהימורים בחסות המדינה משמשים מכשיר לגיוס כספים למטרות ציבוריות. הטעם השני מצביע על כך שלהימורים אלה לא נלוות, דרך כלל, תופעות שליליות של השתלטות פשע מאורגן, אלימות והלבנת כספים, אשר מאפיינות משחקי הימורים הנערכים במועדונים פרטיים. עניינו של הטעם השלישי ביכולת הפיקוח האפקטיבית על הימורים הנערכים בחסות המדינה -פיקוח שקשה להבטיחו במצב שבו שוק ההימורים נמצא בידיים פרטיות. בנוגע לדרישת המידתיות, הקבועה בפיסקת ההגבלה ,מצאנו כי ההסדר החוקי ממלא אחר הדרישות הקבועות בשלושת מבחני המשנה של המידתיות. ציינו, כי האמצעים שנקבעו בהוראות החוק תואמים את התכלית העומדת בבסיסן ומובילים להגשמתה. כמו כן, אין באמצעים אחרים הפוגעים פחות בחופש העיסוק, כגון רגולציה של הימורים, כדי להבטיח את השגתה של תכלית זו .ביחס למבחן המידתיות במובן הצר קבענו, כי קיים יחס סביר בין מידת הפגיעה בזכות לחופש העיסוק של המעוניינים לעסוק בניהול משחקים אסורים, לבין היתרון החברתי הצומח מפגיעה זו. בעקבות הפגיעה מצטמצמות התוצאות השליליות העשויות להיגרם מקיומם של הימורים. עוד הצבענו על חשיבותו של עיקרון המרחב החקיקתי במקרה זה.לפי העיקרון האמור, אף אם האיסור על משחקי הימורים אינו האמצעי האידיאלי ואף אם ניתן לחשוב על קבלת חוק אחר המסדיר עסקים פרטיים לניהול משחקי הימורים, אין האמצעי החקיקתי הקיים חורג ממרחב שיקול דעתו של המחוקק. חייבים לזכור ולהזכיר, שאם תתקבל הטענה החוקתית כי אין תוקף להוראות שבחוק העונשין, המשמעות היא שכל המשחקים האסורים יהפכו באחת למותרים. במילים אחרות, לא רק משחקי הבינגו יקבלו חותם של חוקיות, אלא משחקים רבים אחרים שפגיעתם עלולה להיות רבה וקשה. ...".

ת"פ (ירושלים) 1351/04 מדינת ישראל נ' שמואל בן משה חיים (לא פורסם) (גזר דין מיום 8.7.04).

הערת המערכת: ערעור על גזר הדין התקבל על ידי בית המשפט המחוזי בע"פ (י-ם) 8609/04

"הנאשם ...הורשע לאחר ניהול הוכחות ממושך בעשרה אישומים שונים של ניהול משחקי מזל בניגוד לסעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977".

"בקליפת אגוז, לנאשם היו שלושה מועדונים בבעלותו שבהם התקיימו משחקי מזל בניגוד לחוק. המשטרה פשטה על מועדונים אלו פעם אחרי פעם, והחרימה את הציוד בכל פעם מייד אחרי הפשיטה, ומייד אחר כך הקים הנאשם לתפארה את המועדונים ומשחקי המזל שנמשכו".

נפסק (כב' השופט אברהם טננבוים ):

1. "הסיבה להקמת בתי הימורים היא כלכלית וכלכלית גרידא".

2. "הדרך למניעת תיחת בתי הימורים היא עונשים קשים ומשמעותיים למארגני אותם הימורים".

3. "...הכלל בפסיקה המחוזק בידע הקרימינולוגי הוא כי העונש צריך להיות חמור וקשה מעבר לרווח מן העבירה".

4. "הנסיבה העיקרית לחומרה היא הנזק שנגרם...".

5. "ובאשר לגובה הקנס. הרי חובה היא שהקנס יהיה גבוה כדי שלא ישתלם לנאשם ולאחרים לעסוק בכך".

6. לענין ,קפה אינטרנט": "...הנאשם טען לפני במצח נחושה כי המקומות שניהל היו לגיטמיים אלא שיתכן ואנשים גלשו הימרו אינטרנט ומבחינתו אין לו כל שליטה על כך. פליאה אני על כך משום שלפחות לכאורה ההימורים באינטרנט מישראל אסורים היות ופעולה נחשבת כפלילים אפילו אם חלק ממנה נעשה בשטח ישראל. הימורים באינטרנט הנעשים בוודאי בשטח ישראל משום שהמהמר נמצא בישראל ואין טעם להאריך בכך".

על הנאשם הוטל מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים (והפעלה של מאסר על תנאי של 6 חודשים, בחופף למאסר זה), מאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים לשלוש שנים, קנס בסך 200,000 ש"ח, הוצאות בסך 30,000 ש"ח לאוצר המדינה, חילוט כל המחשבים, הכסף המזומן, וכל חפץ אחר שנתפסו על ידי המשטרה.

ע"פ (י-ם) 8609/04 חיים שמואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (פס"ד מיום 28.9.04)

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המערער (בהסכמת ב"כ המדינה) לענין העונש אשר הוטל עליו על ידי בית המשפט השלום על עבירות של קיום הימורים ב"אינטרנט קפה".

העונש הועמד על שנתיים מאסר בפועל, כאשר 6 חודשי המאסר שהופעלו, בגין מאסר מותנה, יחפפו את המאסר בפועל, והקנס יופחת לסך של 100,000 ₪. פרט לכך, לא יחול כל שינוי אחר  בגזר דינו של בימ"ש קמא.

ב"ש (עכו) 3751/04 מדינת ישראל נ' רונן ברוור (לא פורסם) (החלטה מיום 27.7.04) (כב' השופט שמעון שר)

לטענת המשטרה, מחשבים שנתפסו ב"קפה אינטרנט" שימשו להימורים. ההחלטה דנה בסוגית החיפוש במחשבים (לפי חוק המחשבים, התשנ"ה - 1995).

ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (3), 721

מדיניות הענישה בעבירות של איסור הלבנת הון ביחד עם ניהול משחקי הימורים.

מ' (ראשון לציון) 1106/07 משטרת ישראל נ' קרלטון מיכאל (לא פורסם) (החלטה מיום 29.1.07)

"המשטרה פתחה בהליכי חקירה כנגד החשוד וכנגד החברה  אותה הוא מנהל, בחשד של אירגון או עריכת משחקים אסורים, עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין. הואיל בהליך חקירה עסקינן ,הרי שלמותר לציין כי בחומר חקירה היוצר "חשד סביר" כמשמעותו על פי דין, אנו דנים. על פי חומר החקירה שבתיק החקירה, עולה כי קיים חשד סביר שהחברה והנאשם עסקו באירגון ועריכת הימורים באמצעות האינטרנט. האתר שבבעלותם מכונה VCCASINO"". או בכינוי נוסף "קזינו ויקטור צ'נדלר".

"על פי החשד, כפי שעולה מחומר החקירה מתיק החקירה, כל משתתף המצוי לפני מחשב ומסכו, המחובר לרשת האינטרנט במקומות שונים בעולם, לרבות בישראל, ונכנס לאתר החברה, עולה בידו לשחק משחקים אסורים, כלשון החוק, ובלשון פשוטה וברורה מהמר על כספו".

"אין חולק על כך, ששרתי האתר, כאמור לעיל, אינם מצויים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל אלא מחוץ לתחום השיפוטי של ישראל. אין חולק כי מפעילי האתר לרבות תחזוקת השרתים, אינם פועלים בתחום שטח ישראל. הכנסות החברה מההימורים מופקדות בחו''ל. תשלום רווחי הימורים למהמרים זוכים, מועברים מחו''ל ליעדם. הנחה המוצא היא שפעילות החברה בגיברלטר חוקית וההימורים אינם אסורים שם".

"החשדות המיוחסים לחשוד ולחברה הם בשתי עבירות: אירגון ועריכת הימורים וכן פרסום הודעה על הימור. (עבירות לפי סעיפים 225 ו- 227 לחוק העונשין)".

ההחלטה הינה במסגרת קביעת תנאי השחרור בערובה של החשוד.

נפסק (כב' השופט אברהם הימן ):

1. "לדעתי, אין מהמר ללא מארגן הימורים ואין מארגן הימורים ללא מהמר. אמנם העבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין, מתייחסת למארגני ההימורים, אלא שהיא כוללת ברשתה כחלק מארגון ועריכת ההימורים גם את המהמרים. הגבול המשפטי הצמוד לגבול הפיסי בין מדינות אינו עושה את ההבדל. ואין נפקא מינה אם המהמרים מצויים בטריטוריה בעלת תחולה משפטית שונה מהמקום בו מצויים האמצעים הפיסיים לקיום ההימורים, דהינו שרתי המחשב".

2. "בעידן טכנולוגי זה בו אנו מצויים, ולמעשה מצויים אנו בעיצומה של מהפכה היא מהפכת האינטרנט, החודרת לכל תחומי החיים, הרי חובה לערוך שינוי מחשבתי בתפיסת המציאות המשפטית השונה. רוצה לומר כי אף ששרתי המחשב, שהם למעשה הקזינו של צ'נדלר כפי שהוא מכנה עצמו, באתרו שבשפה העברית, מצויים בחו''ל, ומזמינים  הציבור הישראלי להמר בקזינו, הרי אין שטחו של הקזינו מצטמצם למיקום השרתים בלבד. התחום הטריטוריאלי רחב הרבה יותר. התחום הוא זה שבו נעשה שימוש אינטראקטיבי על ידי המהמרים המצויים בכל מקום ומקום ברשת ותוחם את מיקום השרתים".

3. "...לפיכך, ככל שאין קזינו ללא מהמרים, הרי מיקום הקזינו ילך אחר מקומם של המתקשרים אליו ומהמרים אצלו. ובמקרה דנן, מבחינה משפטית,  לשון סעיף 7 לחוק העונשין  היא  בביטוי "מקצתה" של העבירה. לפיכך, מקצתן של  העבירות שמבצעת, לכאורה, החברה והחשוד, מתבצעות בגיברלטר,  ומקצתן מתבצעות בישראל. ובלשון אילוסטרטיבית, אם תחום ביצוע עבירה הוא קו דמיוני הרי הוא תוחם בתוכו את השרתים בגיברלטר ואת המהמרים באינטרנט בכל מקום ומקום בו הם מצויים ביחד עם מחשביהם ומסכיהם, כשהם מהמרים באתר ההימורים".

4. "מרכיב נוסף ורב משמעות לענין אירגון ההימורים, הנעשה בחלקו בתחום המדינה, הוא האינטראקטיביות הרצופה והבלתי פוסקת שבין המהמר לאתר ההימורים. בכל זמן ועת שהמהמר יושב מול מסך המחשב ומהמר הרי הוא מצוי בקשר מתמיד בחינת "תן וקח" עם אתר ההימורים. שהרי בחינת פעולותיו של המהמר באמצעות המחשב מראה כי המהמר נותן פקודות והוראות לאתר, בדרך כלל באמצעות עכבר המחשב או באמצעי טכנולוגי ממוחשב אחר. התשלום עבור ההימורים, לפי החומר המצוי בתיק החקירה, נעשה מחברות כרטיסי אשראי ישראליות המחייבות את הלקוח-המהמר הישראלי, על פי הוראותיו לעשות כן, משמע, שכאשר אותו מהמר מפסיד כסף הרי הוא למעשה מורה לחברת כרטיסי האשראי שלו, לזכות את אתר ההימורים. עינינו כי רואות  שלמעשה משמעות הדבר היא שהתשלום משולם מישראל ומועבר באמצעות חיוב כרטיס האשראי לחו''ל. הוא הדין באשר לזיכוי המהמר. אם זוכה המהמר, אזי הזיכוי הכספי מגיע מחו''ל ומזכה את חשבונו של המהמר בישראל. קיימת לפנינו, איפוא,  תנועה דו סטרית מובהקת העוברת דרך התחום הטריטוריאלי הריבוני של מדינת ישראל".

5. "העובדה שההימורים בגיברלטר מותרים  אינה עושה את מעשה הפירסום וההפצה בתחום המדינה חוקיים. העבירה לפי סעיף 227 לחוק עבירה "עצמאית" ונפרדת, ואין נפקא מינה אם הפירסום מופנה למקום בו ההימורים מותרים. ברי כי המחוקק אשר רצה למנוע תופעת ההימורים, לא התיר פירסום הימורים בחו''ל. שהרי איזה הגיון יש בעידוד הימורים בחו''ל תוך איסורם בארץ. ברור הוא שפירסום הימורים גם אם נעשים בחו''ל, מעודדים תופעה זו. בענין זה ראוי לעיין בפסק הדין בענין המכונה "פרשת הטוטו הספרדי". (ת''א (י-ם) 2409/01 מועדון מנויי טוטו זהב בע''מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט החלטה מיום 28.8.01 [לא פורסם]".

6. "באותו מקרה דובר על פעולות אירגון הימורים לרבות פירסומם, שנעשו בארץ לקידום הימורים שנעשו כדין בספרד. הטענה היתה כי לנוכח העובדה כי בספרד ההימורים הללו חוקיים ממילא האירגון והפירסום בארץ חוקי. הטענה נדחתה. וכך קובע כב' השופט צבן:

"המבחן הקובע האם "מקצת העבירה" בוצעה בישראל הוא בדיקה האם מרכיב מהותי של אותה עבירה התהווה בתחום המדינה. (ראה: ע''פ 84/88 מדינת ישראל נ' אברג'יל פ''ד מד 143, 133 ; ש''ז פלר "יסודות בדיני עונשין" (חלק א' – תשמ''ד) 266. בענייננו כל הארגון ופרסום ההימורים בטוטו הספרדי נערכו בישראל ודי בכך כדי לקבוע כי המדובר ב"עבירת פנים" כהגדרתה לעיל".

7. "סוף דבר שאני קובע כי למצער עברו החשוד והחברה עבירה של פירסום הימורים אסורים לפי סעיף 227 לחוק העונשין".

8. "על פי חומר החקירה שלפני חלה סמכות שיפוט של בית המשפט על שחרורו בערובה של החשוד, לפי שמדובר ב"עבירת פנים" כפי הגדרתה בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין, לפי שמקצת העבירה לפי סעיף 225 נעברה בישראל".

9. "יחד עם זאת, דעתי היא שלא זו בלבד שמקצת העבירה, לפי סעיף 225 לחוק העונשין נעבירה בישראל, אלא לנוכח מהות האינטרנט כפי שדנתי באריכות בהחלטה זו הרי כל העבירה של אירגון או עריכת הימורים נעברה בישראל".

10.  

הגרלות

בר"ע (ב"ש) 10/93 גדעון דביר נ' פליקס קליין, פ"מ תשנ"ד (1), 58

הפרס בהגרלה שנערכה לקונים בסופרמרקט היה כרטיס טיסה לאירופה. הזוכה קיבל שובר הפניה למשרד נסיעות, אולם בעלי משרד הנסיעות סירבו לתת לו את הכרטיס, בנימוק שהמבקש לא קיבל מהמשיב את המסמכים הדרושים להוכחת הזכיה. המבקש טוען שהמשיב קיבל את השובר כתוצאה מהטעיה או בתרמית.

נפסק (הנשיא כב' השופט י' טירקל ):

1. "לפי סעיף 32(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק"): "חוזה של משחק, הגרלה או הימור שלפיו עשוי צד לזכות בטובת הנאה והזכיה תלויה בגורל, בניחוש או במאורע מקרי יותר מאשר בהבנה או ביכולת, אינו עילה לאכיפה או לפיצויים".

2. "אין חולקים, שבחוזה של הגרלה עסקינן, ולפיכך , לא היתה למשיב, לכאורה, עילה לאכוף את חוזה ההגרלה או לקבל פיצויים בשל הפרתו. יתר על כן, אפילו צומחת עילתו של המשיב מן השובר שקיבל ולא מחוזה ההגרלה, יש מקום לומר שהחוזה היה פגום מלכתחילה באופן מהותי, ולפיכך, לא היה בכוחה של ההתחייבות הנוספת שבשובר כדי לתקן פגם יסודי זה. "ההתחייבות הנוספת היא מעין שכפול של ההתחייבות המקורית, ואותו פגם שדבק במקורית, מסתפח גם לנוספת" (ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (הוצאת איברם, תשנ"ג) 353)".

3. "מאידך גיסא, יש גם מקום לדעה שההגרלה נערכה במסגרת מבצע מכירות ערך אותו סופר-מרקט וכי מטרתו העיקרית של המבצע היו המכירות ולא ההגרלה. לפיכך, עומדת ההגרלה מחוץ לגידרו של סעיף 32 לחוק ואין הוא חל עליה (שם, בעמ' 347; עיין גם ג' שלו, דיני חוזים (הוצאת ידין, תש"ן) 408 – 417)".

בקשת רשות הערעור התקבלה: פסק הדין שניתן בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות.

 ת"ק (תל אביב) 11933/01 שלו משה נ' פרדייס מומבסה טורס בע"מ (לא פורסם) (פסק דין מיום 13.1.2002)

התובע קיבל דואר אלקטרוני ובו הודעת פרסום מטעם הנתבעת, ובה צוין כי מי שיעביר את המייל לעוד עשרה נמענים לפחות, החיים במדינת ישראל, ורשמו את מנהל השיווק של הנתבעת ברשימת התפוצה – יקבל כרטיס טיסה חינם לקניה. התובע ביצע את הנדרש, לטענתו, ובתוך שעות קיבל מייל ממנהל השיווק של הנתבעת ובו צויין כי המבצע נכון והוא זכאי לכרטיס טיסה לקניה חינם, ומצורפים תנאי המבצע". כאשר הוא ניגש למלא את הפרטים הוא גילה שעליו לשלם 362$ בגין תשלום מיסי נמל, רכישת חבילת שהיה מינימלית ופרטים נוספים. הוא תובע פיצוי בשווי מחיר כרטיס טיסה לקניה וכן פיצוי נוסף בגין ההטעיה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת הנתבעת, בפרסום צוינו מספרי הטלפון של הסוכן על מנת לקבל את פרטי המבצע, "והתובע יכל לעיין בתקנון המבצע בטרם השתתף".

נפסק (כב' השופטת אביגיל כהן ):

1. "התובע עצמו ידע, בטרם ביצע קיבול להצעה, כי קיימים תנאים מסויימים למבצע...התובע עצמו הבין, כי מיסי נמל וויזה לקניה הוא צריך לשלם".

2. "הגם שטענת הנתבעת לפיה התובע לא עמד בתנאי המבצע היא נכונה, מקובלת עלי טענת התובע לפיה לא ניתן היה להבין בבירור מהדואר האלקטרוני שנשלח אליו, כי כרטיס הטיסה מותנה בתנאים מסוימים ועל כן היה זכאי לקבל כרטיס טיסה. אך הנתבעת נהגה במקרה דנן בבחינת 'מודה ועוזב ירוחם'", שכן הציעה לו לאחר פנייתו את התנאים שהובטחו לו בעת משלוח ההצעה בדואר אלקטרוני.

3. "משלא הסכים התובע לקבל את הצעת הנתבעת – הרי הנתבעת איננה חייבת להציע לתובע פיצוי מוגזם וחסר אחיזה בעובדות ובמציאות כפי שדורש התובע בכתב התביעה".

4. "במקרה דנן, גם אם קיים חוסר תום לב מסוים מצד הנתבעת באופן שבו הוצג מבצע השיווק באינטרנט, הרי אותו חוסר תוך לב "מתקזז" עם חוסר תום הלב של התובע בשלב הנסיונות לסיים המחלוקת שבין הצדדים".

5. "בימ"ש אינו כופה על צד כלשהו הסדר פשרה וזכותו של תובע לקבל הכרעה שיפוטית, אך סכום התביעה משולל כל אחיזה ותלוש מחומר הראיות....ואין כל מקום לקבלו".

בית המשפט פסק שהתובע יוכל לממש את הצעת הפשרה של הנתבעת תוך 15 ימים תוך תשלום מיסי הנמל, ויזה והיטל בטחון ויקבל כרטיס טיסה. אם לא יעשה כן, פטורה הנתבעת מהחובה להמציא לתובע כרטיס טיסה לקניה חינם.

ת"פ (תל אביב) 3814/07 מדינת ישראל נ' ערן רוק (לא פורסם) (פס"ד מיום 26.6.08)

נגד הנאשם, דילר במשחק פוקר טקסס הולדם, הוגש כתב אישום בגין ארגון משחק אסור, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. הנאשם טען כי אין מדובר במשחק אסור וכי תוצאות המשחק תלויות בכשרונו של השחקן. לחילופין נטענה טענת הגנת טעות בחוק.

נפסק (כב' השופטת רחל גרינברג ):

1. "משחק אסור" כמשמעו בסעיף 225 לחוק העונשין הוגדר בסעיף 224 לחוק: "משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". משמע, "משחק אשר בו הגורם הדומיננטי המשפיע על סיכויי הזכייה הנו פועל יוצא של מזל ולא של יכולת. השאלה אם משחק מסוים עונה על ההגדרה הזו היא, מטבע הדברים, שאלה עובדתית באופייה." (רע"פ 7761/01 אלקן נ' מ.י).

2. "השאלה המרכזית העומדת לדיון היא, האם משחק הפוקר טקסס הולדם, בו כפי שנלמד מהראיות, משולבים יסודות של גורל-מזל עם ידע ומיומנות, הוא משחק בו "הגורם הדומיננטי המשפיע על סיכויי הזכייה הנו פועל יוצא של מזל ולא של יכולת", או שמא, כטענת ההגנה , השפעתו של המזל על תוצאת המשחק היא זניחה והאלמנט המשפיע והמכריע הוא ההבנה או היכולת".

3. "המבחנים להכרעה בסוגייה זו נקבעו עוד בע"פ 207/59 כהן נ' היועץ המשפטי בפסק דינו של הנשיא אגרנט, פ"ד י"ד 2213:

"כדי שמשחק קלפים כלשהו ייראה כ'משחק הדורש חכמה' הכרחי שיסוד זה יהווה הגורם המכריע לגבי תוצאת המשחק, ולכן לא יספיק הדבר, כי אותו יסוד ממלא תפקיד 'ממשי' במקום שההשפעה המכרעת על התוצאה הינה בידי המזל או הגורל." (שם עמ' 2225  מול האותיות ג- ד).

ביהמ"ש ממשיך ומתווה את אופן היישום של המבחן הנ"ל:

"הגורם המכריע" ייבחן לאור המבחן "האינטרינסי" (פנימי-עצמי– ר.ג.) של המשחק; "הווה אומר, כי אינו קובע כאן כשרונו (או ניסיונו) של השחקן המעולה או המומחה." טיבו של המשחק ייקבע לפי כללי המשחק ומטרתו, וביהמ"ש מוסיף: "ברי כי זוהי קביעה עובדתית טהורה ולאורה יש להסיק, על דרך ההגיון, מהו היסוד, משני היסודות הנזכרים, שיש לו השפעה מכרעת על תוצאת המשחק". (שם עמ' 2226 מול האותיות ב- ג)".

4. "זאת ועוד, בע"פ 71624/00 מחוזי ת-א בעניין אלקן (ראה לעיל רע"פ  7761/01), קבע ביהמ"ש כי "היותו של המשחק משחק מזל, מותנה לא בסיכויי הזכייה כשלעצמם, אלא במידת היכולת של פעולה מושכלת (ידע והבנה) לשנות סיכויים אלה." (שם סעיף ח')".

5. "לדידי, ההגנה שוגה בראותה את "תוצאות המשחק" כזכייה בטורניר המורכב מעשרות ואף יותר משחקונים של טקסס הולדם. לא באה בפני כל עדות כי המשחק מתקיים אך ורק בדרך של טורנירים. יש לראות אפוא כל משחק או משחקון בפני עצמו. כמו כן, יודגש כי הטורניר מורכב ממשחקונים שעצם ההשתתפות בהם תלויה בכסף וכל גם בשלב ההכרזות. זאת ועוד גם במעבר ממשחקון למשחקון קיים אלמנט כספי".

6. "ההשתתפות במשחק כזה היא על סמך שני הקלפים שמקבל כל שחקן ועליהם אין לו כל שליטה ובהמשך על סמך קלפי קהילה שגם אותם אינו יודע מראש. כמו כן אינו יכול לדעת איזה קלפים נמצאים בידי המשתתפים האחרים במשחק. כללי משחק אלה מצבעים בברור כי המשחק הוא משחק מזל. גם אם אתן משקל לדברי העדים באשר לחישובי הסתברות, על אף שההגנה בחרה שלא להביא עד מומחה בנקודה זו, גם אז, על פי המבחנים שנקבעו בפס"ד כהן, המשחק במהותו מושתת   על מזל- חלוקה אקראית של קלפים והוא משחק אסור".

7. "זאת ועוד, ההגנה בסיכומיה טוענת כי היכולת להשפיע על השגת תוצאות המשחק  הנה נחלתו של שחקן מיומן בלבד.

גישה זו אינה מקובלת עלי. סיווגו של המשחק כמשחק מזל או כמשחק יכולת לפי סעיף 224 לחוק אינו נבחן על פי מיומנותו של השחקן "המומחה", אלא על פי משחקו של השחקן "הממוצע".

בפס"ד כהן נקבע כי סיווגו של משחק ייעשה לפי טיבו ו"אינו קובע כאן כשרונו (או נסיונו) של השחקן המעולה או המומחה".

8. "טיבו "האינטרינסי" של משחק הפוקר טקסס הולדם הוא כי הזוכה הוא השחקן שבידיו צירוף הקלפים העולה בערכו של זה שבידי אחרים. הקלפים מחולקים לשחקנים באופן אקראי, קרי, צירוף הקלפים שבידי כל שחקן נקבע בידי גורל, כך שבסופו של יום, האלמנט המכריע את תוצאת המשחק אינו היכולת אלא המזל".

9. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי משחק הפוקר "טקסס הולדם" הנו משחק אסור  לפי סעיף 224 לחוק העונשין.

10. "הגישה הרווחת היא כי יש להתייחס אל טעות או אי ידיעה בדבר היות המשחק "אסור" כאל "טעות שבחוק" – קרי טעות במצב המשפטי לפי סעיף 34 י"ט –ולא כטעות בעובדה לפי סעיף 34 י"ח; וזאת משום שההגדרות בסעיף 224 לחוק  מהוות חלק אינטגרלי של האיסור".

11. "כלל הוא כי אי ידיעת הדין אינה פוטרת מאחריות פלילית. סיפת ס' 34 י"ט מהווה חריג לכלל זה: לנאשם תעמוד הגנת טעות במצב משפטי מקום בו הייתה טעותו "בלתי נמנעת באורח סביר".

וכלשון סעיף 34 יט: " לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשיהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר."

8. "מאחר ומדובר בסייג לאחריות פלילית, הנטל להוכחתו מוטל על הנאשם ועליו להוכיח כי טעותו הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר". קרי, קיום "טעות" - רכיב סובייקטיבי, היותה "בלתי נמנעת באורח סביר"- רכיב אובייקטיבי. הדרישה לכך שהטעות תהיה בלתי נמנעת באורח סביר מצביעה על כך שרק אם לא היה בידי הנאשם למנוע את הטעות, למרות שפעל באורח סביר, יחול עליו הסייג (ראה ע"פ 1672/06 בלילי נ' הרשות להגבלים עסקיים)".

9. "במקרה דנן לא הוכיח הנאשם כי הטעות הייתה "בלתי נמנעת באופן סביר". הנאשם לא נקט בכל אמצעים הסבירים העומדים לרשותו כדי לברר את היקף האיסור. אכן, למיטב ידיעתי, זהו פסק הדין הראשון שדן בחוקיות משחק הפוקר טקסס הולדם".

10. "אמנם מעדותו של הנאשם ועו"ד אקסלרד ונ/2 עולה כי נערך טורניר של המשחק בתל-אביב באישור המשטרה, ברם הנאשם נמנע מלהציג את האישור עצמו לעריכת הטורניר או להזמין את הגורם המוסמך שאישר את האירוע על מנת לעמוד על נימוקים והשיקולים למתן האישור. יתכן, מבלי לקבוע מסקנות, כי המשטרה אישרה את קיום האירוע בגני התערוכה בנסיבות המקימות את החריג שבסעיף 230 לחוק – ראה לעיל."

11. "בחוות הדעת (נ/1) שנערכה כתמיכה לקבלת אישור לעריכת טורניר ארצי של טקסס הולדם, טען עו"ד אקסלרד, בין היתר, כי על נסיבות קיום הטורניר חל החריג הנ"ל".

12. "מכאן, לא הוכח התקיימות הסייג לאחריות פלילית- טעות במצב המשפטי".

13. "סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין".