נאות מרפא (מרחצאות)

דף זה נמצא בעבודה. בשלב זה תוכלו לעיין בחוק רשות נאות מרפא וכן במספר פסקי דין בנושא זה.

אנא שובו לבקר בו בעתיד !

מרחצאות של בית מלון בים המלח

ע"א 719/83 מדינת ישראל נ' בית הארחה עין גדי, שותפות רשומה מוגבלת מעין גדי, פ"ד לח (2), 83

 "הנושא שבמחלוקת הוא שיעורו של ההישבון, אשר לו זכאית המשיבה לפי תקנות לעידוד השקעות הון (מענק הישבון), תשל"ט – 1978. לפי תקנה 3 לתקנות האמורות "בית מלון, חניון או בית ספר שדה שאושר על ידי המינהלה, זכאי למענק הישבון בשיעור של 12% מן המחיר המקורי". התקנות אינן מגדירות את המונח "בית מלון", ותקנה 1 לתקנות מפנה לעניין זה למשמעות המוענקת למונח הנ"ל בחוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976. החוק הנ"ל מגדיר את המונח "בית מלון" בסעיף 1 שבו וקובע, כי :

"'בית מלון' – לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח וכל מקום כיוצא באלה שבו מספקים או מציעים לספק, בתמורה, שירותי לינה לתשעה אנשים או יותר בעת ובעונה אחת".

נפסק:

1. "הנה כי כן עולה מנוסח הדברים הנ"ל, כי ההגדרה של המונח "בית מלון" באה בעיקרה כדי להרחיב את המשמעות הרגילה, או אם תרצה לומר, כדי להסיר ספקות בדבר היקפה;  אולם ככל שהדבר נוגע לענייננו, אין בה הבחנות לגבי חלקיו, מחלקותיו או ענפיו של בית המלון. אין בתקנות הנ"ל גם הוראה כלשהי, המאמצת את האמור בסעיף 2(1) לחוק שירותי תיירות, היינו, אין בתקנות הוראה, הבאה להטיל על המונח "בית מלון" שאותו נוקטת תקנה 3 לתקנות, סייג מן הסייגים העולים מן האמור בסעיף 2(1) לחוק הנ"ל".

2. "מן האמור לעיל נובע, כי אין לגלות פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, כאשר סבר, כי מרחצאות של בית מלון אינן פוסקות להיות חלק מן המלון, לצורך העניין שלפנינו, בשל כך שמספר המבקרים בהן, שאינם בין אורחי המלון, הוא רב, כל עוד לא הגביל תקין התקנות את המונח "בית מלון", באופן שיהיה בו כדי ליצור זיקה בין כל חלק מן המלון לבין עובדת היותו של המשתמש בשירות או במחלקה אורח המלון דווקא; די בכך שמדובר על חלק מן המלון, המשרת מטרותיו והקשור מהותית לאופיו כמלון, גם אם מספר המבקרים מן החוץ הוא רב (למשל, בר של בית-מלון או בריכה של בית-מלון)".

הערעור נדחה והחלטתו של בית המשפט המחוזי אומצה על ידי בית המשפט העליון.

תקני בריאות בנאות מרפא

ב"ש (נצרת) 2458/06 חמת גדר בע"מ נ' רופאת המחוז ואח' (לא פורסם) (החלטה מיום 26.4.06)

בקשה לביטול צו סגירה מנהלי שהוטל על המבקשת, המפעילה אתר נופש ומרחצאות. רופאת המחוז הוציאה צו סגירה למרחצאות בשל ממצאי בדיקות בקטריולוגיות בבריכה.

בעבר הוסכם בין הצדדים, במסגרת דיון משפטי אחר, כי "עד לקביעת הנחיות מחייבות וקריטריונים לאתר חמת גדר ...יחול על האתר תקן מי ים בחופי רחצה".

בדיון משפטי אחר נקבע ע"י השיא, כב' השופט כתילי, כי על אתר חמת גדר חל חוק רשות נאות מרפא, תשל"ג- 1973, אלא שטרם הותקנו תקנות בדבר פיקוח כימי בקטריולוגי, ביולוגי, תברואתי, וגיהותי, כאמור בסעיף 3(9)(ב) לחוק; ובהעדר תקנות המסדירות את הנושא, ועד אשר יותקנו תקנות כאלו, התקן המחייב הוא תקן מי ים בחופי רחצה, ולא בריכות שחייה, זאת מכוח אותה הסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון מיום 20.11.05, ושקבלה תוקף של החלטה.

נפסק (כב' השופט יוסף סוהיל ):

1. לאור ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בעבר, אנו חיים "בשלב ביניים זה, ועד לחקיקת תקנות מתאימות, בכל הקשור לתנאי התברואה של המים בבריכות חמת גדר, מכוח אותן הסכמות אליהן הגיעו הצדדים ולהן ניתן תוקף של החלטה".

2. "אין חולק, כי עפ"י ההסכמות הנ"ל, עפ"י התקן החל בשלב זה, אין לחרוג מ- 400 חיידקי קוליפורם ל- 100 מ"ל מים. אין גם חולק כי כך הראו ממצאי הבדיקה שבוצעה ב- 17.4.06, ושהיוותה העילה למתן הצו נשוא החלטה זו".

3. "...אין לומר כי כוונת הצדדים הייתה להחיל את כל הוראות התקן, על דקויותיו, על אתר חמת גדר; זאת אני אומר בשל ההבדל המשמעותי בין שני המושאים; בריכות חמת גדר, על אף ששטחן הכולל אינו שגרתי ומגיע, לטענת המבקשת, ל- 1,400 מ"ר, אינן דומות לחוף ים; מקור הזיהום בחוף הים, ככל שמדובר על חיידקי קוליפורם צואתי, הינו הזרמת מי שפכים לים; ואילו מקור הזיהום בבריכות חמת גדר הינו הגורם האנושי בלבד; מפי המבקשת למדנו, כי ככל הנראה הצפיפות בבריכותיה, בתוך המים, גדולה יותר מהצפיפות במי חופי הים, ועוד".

4. "משום כך, חלק ניכר מהוראות תקן מי ים בחופי רחצה אינו רלוונטי, חלקו טעון התאמה, וחלקו אף לא ניתן להתאמה".

5. "לדוגמא: עפ"י התקן יש לפסול חוף ים לרחצה ע"י הציבור, באם יימצא מוצא שפכים או קולחים לים, בקרבת מקום, דבר שאינו רלוונטי לבריכות שחייה; התקן מבחין בין עונת רחצה (בחודשים מאי עד אוקטובר), לשאר ימות השנה, בעוד שאבחנה זו אינה רלוונטית לחמת גדר; באשר לנוהל בדבר דיגום מי הים, עיון בהם מלמד כי רוב ההוראות, ככולן,  טעון התאמה לבריכות חמת גדר, ובכלל זה הדרישה כי יש לקחת את הדגימות במרחק של 10 מ"ר לכל הפחות מקבוצת מתרחצים, דרישה זו אינה תואמת תנאי הרחצה בבריכות סגורות".

6. "גם הנוהלים כי הדגימות יילקחו מעומק בין 80 – 100 סמ', או שהדגימות יילקחו מאזור שמול סוכת המציל, או במרחק של 250 מ"ר!! בין דגימה לדגימה, על פניהם אינם ישימים ואינם רלוונטיים לבריכות חמת גדר".

7. "לא כך המצב לגבי הוראות אחרות בתקן, והרלוונטית מביניהם היא ההוראה לפיה, במקרה של תוצאה בודדת לפיה כמות החיידקים עולה על 400 –ל - 100 מ"ל מים "תבוצע בדיקה חוזרת בתוך 24 – 48 שעות מקבלת התוצאה החורגת במעבדה, הבדיקה החוזרת תכלול 3 דגימות (ראה סעיף ג.2 להוראות התקן- נספח ח' לבקשה)."

8. "המבקשת טענה, ועל כך אין חולק, כי המשיבים לא ביצעו בדיקה חוזרת, כאמור, והסתפקו בבדיקה בודדת שבוצעה ביום 17.4.06 לצורך הוצאת צו ההפסקה נשוא הבקשה".

9. "סבורני, כי הוצאת צו ההפסקה המנהלי, ללא שבוצעה בדיקה חוזרת, כאמור, לא תאמה את הסכמות הצדדים ולא תאמה את התקן שאומץ על ידי הצדדים כהסדר ביניים. מכוח הוראות התקן שהוחל, בהסכמה,בשלב ביניים, היה על המשיבות לבצע בדיקה חוזרת תוך 24 – 48 שעות, ורק במקרה והתוצאה השנייה חרגה מהערכים המקסימליים (400 חיידקי קוליפורם ל- 100 מ"ל מים), כי אז היה מקום להוצאת צו ההפסקה המנהלי".