1. "במקרה לפנינו הוכיחה המבקשת כי קימת ראשית ראיה ,ואף מעבר לכך ,ראיה מהימנה לכאורה, לתביעה זו. הצגת ההתכתבות בי המבקשת לבין חברת ,HRN וכן ההסכם עצמו ( נספח ה לבקשה )שנערך בין המבקשת לבין משיבה 2, מהווים ראשית ראיה לכך כי קיים חוזה מחייב בין המבקשת למשיבה 2. כמו כן הוכח כי אכן החוזה בין הצדדים הופר, בכך שמשיבה 1 הפעילה אתר מתחרה באתר שעל פי החוזה בין המבקשת לבין המשיבה 2,  צריך להיות מופעל על ידי המבקשת לבדה".

2. "מאחר וביום הגשת הבקשה, פעל האתר של משיבה 1, ואילו האתר של המבקשת טרם הופעל, מדובר בצו מניעה זמני שלמעשה דינו כצו עשה זמני, ואשר הענקתו למבקשת יהווה הענות לתביעה עצמה....בנסיבות אלה, מהסס מאוד בית המשפט מלתת צו כזה...".

3. הנזק אשר יגרם למשיבות מרובה יותר "מזה אשר ייגרם למבקשת האם לא יינתן הצו. אף אם התובעת תזכה בתביעה העיקרית יוכח כי החוזה הופר לגביו שלא מן הדין הרי שאין כל ביטחון כי הסעד אשר יינתן לו על ידי בית המשפט יהיה אכיפה... הנזק אשר נגרם למבקשת הוא כספי, הכולל, בין היתר, את הוצאת המשאבים הכספיים לתרגום האתר לעברית, ואובדן הרווח בעתיד, ונזק נזה ניתן לפיצוי. לעומת זאת, מתן הצו הזמני עלול לגרום למצב בו המשיבות לא יוכלו לתפעל יותר את האתר בארץ, וכפי שהוסבר לעיל,אין מקום, בנסיבות אלה, ליתן צו כזה".

4. "...דווקא בעידן האינטרנט, המסמל את הפתיחות ואת היכולת של כל בן אנוש בכל רחבי הגלובוס, אשר בזכות האינטרנט הפך ל"כפר גלובלי", לגלוש לכל אתר וקבל את מבוקשו, יש לצמצם ביותר את צווי המניעה בתחום זה. כפי שהצנזורים התייאשו, כמעט כליל, מלהפעיל צנזורה בעידן האינטרנט, כך ראוי כי בית המשפט יקפוץ את ידיו ורק במקרים נדירים ביותר יוציא צו מניעה כנגד הפעלת אתר באינטרנט".

5. יש להביא גם בחשבון את יכולת האכיפה של בית משפט בישראל על מפעילי אתר אינטרנט הנמצאים מחוץ לגבולות ישראל.

1. לטענה כי התובעים יכולים היו לבדוק את התאמת בתי המלון באינטרנט - "תשובה זו ראוי היה שלא תישמע מסוכנות נסיעות המכבדת את עצמה, שכן ישאל השואל, אם כך הוא הדבר, מה צורך יש בכלל בסוכנות הנסיעות, הגובה מן הסתם עמלה נאה בגין השירות שהיא מעניקה ללקוחותיה, כאשר הלקוח יכול לברר את הפרטים באינטרנט וגם לבצע את ההזמנה באינטרנט ? הרי זו בדיוק הסיבה שאנשים פונים לסוכן נסיעות: הם מניחים כי הלה יתאים להם סידורי לינה, רכב וטיסות לפי העדפותיהם, תקציבם ואילוציהם, ולא ישלח אותם לגלוש באינטרנט כדי לוודא שהסוכן אכן ביצע את מלאכתו כהלכה. הם אינם אמורים לצפות כי בתי המלון שמוצעים להם על ידי הסוכן, עומדים אולי בדרישות התקציב אך לא בדרישות האיכות".

2. "אכן, הנתבעת אינה יכולה להבטיח שלא תתרחשנה תקלות בעת הטיול, אך את התקלה הזו היא היתה יכולה וצריכה למנוע, וכל סוכן בר דעת המתבקש להזמין חדרי מלון ממוזגים, אמור להיות מסוגל לעשות כן ולכל הפחות להתריע כי בתקציב שהוצג בפניו אין הדבר אפשרי. אם הספקים חו"ל הטעו את הנתבעת בענין זה, עליה למצות את זכויותיה כלפיהם, ולא להתנער מאחריותה כלפי התובעים. אשר על כן, הדברים שנאמרו בת"א 165/88, כפי שצוטטו בכתב ההגנה של הנתבעת, אינם מועילים לנתבעת בעניננו, משום שהכשל כאן היה בעת ביצוע ההזמנה, ואותו היה ניתן למנוע לו פעלה הנתבעת כמצופה מסוכן נסיעות מנוסה ואחראי".

3. "...טענת התובעים כי בכל בתי המלון, בלא יוצא מן הכלל, היו מותקנים פיגומים, נשמעת לי מופרכת על פינה, אך די בכך שהחדרים לא היו ממוזגים, בניגוד לנדרש, כדי לכות את התובעים בפיצויים".

4. "אין זה מתקבל על הדעת כי בשל העדר מיזוג בחדרים יפוצו התובעים במחיר המתקרב לעלות הכוללת של הנסיעה. הרי כאשר מדובר בטיול מעיר לעיר כפי שהיה בענייננו, במסגרתו התאכסנו התובעים בשבע בתי מלון שונים, בתי המלון אינם מרכז הטיול אלא חלק נלווה ובדרך כלל טפל למטרה העיקרית של הטיול. אינני מקבל את הטענה כי בשל העדר המיזוג בחדרים ומצבם הירוד כביכול של בתי המלון, נהרסה כליל החופשה. סופו של דבר צריך להביא בחשבון כי מחיר הלינה שיקף מן הסתם את איכות המלון, והפגיעה בתובעים היתה בפער בין מה שקיבלו לבין מה שציפו לקבל, על יסוד הבטחות הנתבעת, ולא ברמה הכלכלית. במילים אחרות: אין זה המקרה בו אדם שילם עבור מלון ברמה של חמישה כוכבים וקיבל מלון ברמה של שלושה כוכבים".

1. אין לחייב את סוכן הנסיעות, משום שתיפקודו בענין היה ללא כל דופי כאשר הזמין את החבילה מהסיטונאי, העביר לסיטונאי את מלוא הכסף והעביר לתובעים את השובר. "פסיקה והלכה היא שאין לייחס לה אחריות בגין מחדלים או מעשים של הספק בנסיבות אלו".

2. אשר לסיטונאי (אופיר טורס): "כאשר נציג של ספק בחו"ל נכשל בתיפקודו אפשר להטיל אחריות על הספק במסגרת אחריות שלוחית. כמו כן, קיימת פסיקה אשר מטילה אחריות על ספק ישראלי כאשר הוא ידע או היה צריך לדעת על סיכון שהשרות אשר מובטח על ידי החברה או הספק בחו"ל לא יסופקו כראוי. על ספק לבחור בקפדנות את גורמי החוץ אשר עמם הוא מקיים קשר מסחרי לצורך הספקת השרותים".

3. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט "ניתן ללמוד שחברת אופיר אכן פעלה בצורה סבירה לקבל פיצוי עבור התובעים בגין ביטול הטיסות. בין היתר הוצגה בית המשפט חלופת מסמכים בין נציג חברת אופיר בדרום אפריקה לבין חברת התעופה מתחילת שנת 2000. אולם, על פי אישור IATA מיום 18/6/01 התברר שאותה חברת תעופה הפסיקה את שירותיה ביום 1/5/00. לכן עמדת חברת אופיר היא שאין לה כל דרך להשיג החזר כספי או פיצוי מאותה החברה. המצב דומה לטענתה למקרים שבהם חברה זרה פושטת את הרגל ואין להלין על חברת אופיר בגין האירוע הבלתי צפוי. בית המשפט לא חולק על עמדה זו. אין ראיה בפני שחברת אופיר ידעה או היתה אמורה לדעת שחברת התעופה לא תספק את השרות".

4. יחד עם זאת, לפי טענת התובעים נציג של חברת אופיר בדרום אפריקה... הבטיח לתובעים באופן מפורש כי 'הנושא יטופל ואנו נקבל החזר כספי לפיצוי עבור עוגמת נפש'... חברת אופיר לא חלקה על כך שהבטחה זו ניתנה, וזו הבטחה של נציג ישיר של חברת אופיר בדרום אפריקה והיא מחייבת את חברת אופיר. אין לי שום סיבה לפקפק בכך שהובטח לתובעים בצורה מפורשת שיקבלו פיצוי בגין כישלון החבילה".

התביעה נגד סוכן הנסיעות נדחתה. התביעה נגד הסיטונאי התקבלה ונפסק סך של 3,500 ש"ח.

ת"ק (ת"א) 7384/02 נועה רבין ואח' נ' עקיבא טורס, פ"מ תשס"ב (3), 865

"...התובעים רכשו ...כרטיסי טיסה בחברת טאואר אייר...התובעים טוענים כי למרות רצונה של התובע 1 לטוס באל-על, שכנעו אותה מהנתבעת לטוס בטאואר אייר. נטען גם בכתב התביעה כי בתקופה שבה רכשו את הכרטיסים, ולמעשה הרבה חודשים לפני כן, ידוע היה בעולם התעופה כי החברה נמצאת בקשיים, ולמעשה עומדת בפני "תהום כלכלית" כהגדרת התובעים....התובעת נסעה עם הכרטיסים שרכשה ואולם בתאריך 1.5.2000 בשעה שביקשה לממש את הכרטיס בקו סיאטל-ניו יורק, צלצלה אל שדה התעופה כדי לאשר את טיסה ושם נאמר לה כי אין עוד טיסה וכי טאואר אייר הוכרזה כפושטת רגל. התובעת נאלצה לשהות עוד כמה ימים בסיאטל ובניו-יורק, לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים ובקושי רב להגיע ארצה".

"התובעים מיחסים לנתבעת את הידיעה בדבר מצבה הכלכלי של החברה, וכי רק ברשלנותה נגרם לתובעים הנזק שנגרם, וכי היה על הנתבעת לגלות תובעים את הידועה לה אודות החברה ולהזהיר אותם מפני הצפוי, על ידי שכנוע התובעים לרכוש את הכרטיסים בטאואר אייר למרות הידוע על מצבה, ולא באל-על, נהגה הנתבע ברשלנות".

נפסק (כב' השופט ע'ג' חג' יחיא ):

1. "אני קובע כי מכירת הכרטיסים לתובעים כאשר היה באוויר ריח חריף של קשיים בחלקה של החברה ו/או פרשנות לא נכונה של הנתונים שזרמו לנתבעת על מצבה של החברה, וגם אי-עדכון התובעים על מה שנודע לנתבעת ב- 29.2.2000 ובמשך כל חודשי מארס ואפריל, דבר שהביא לכך כי התובעת ידעה על הפסקת הטיסות רק כאשר ביקש לממש את כרטיס הטיסה חזרה - יש בכך משום רשלנות והפרת חובת הנאמנות מצד הנתבעת כלפי התובעים".

2. "קיימת תמיד חובת נאמנות בין הלקוח לבין אותו סוכן, שלפיו חייב הסוכן לשקוד, תמיד, לדעת סחורה של מי הוא משווק, ואם הספק אותו משווק הסוכן אכן יכול לעמוד בהתחייבויותיו. אין סוכן נסיעות רשאי - בלי לחטוא ברשלנות - למכור כרטיסו של כל מוביל, או מרכולתו של כל ספק, בלי לבדוק עבור לקוחו ומתוך חובת ההאמנות עבור אותו לקוח, כי אכן אותו ספק יכול לספק את הסחורה, ולחסות תמיד כנפי הטענה כי "מתווך הנני - ואחראי אינני".

הנתבעת חויבה בפיצוי התובעים.

אי קבלת חדר במלון בחו"ל, אופן חישוב הפיצוי, תנאי פטור בחוברת

ת"ק (טבריה) 673/94, 706/94 הבלר שמואל ועידית נ' טיולי אלון ואח'; מאיר ודפנה שירזי נ' טיולי אלון ואח' (פס"ד מיום 12.1.95) (לא פורסם).

התובעים רכשו חבילת נופש בקפריסין מאת סוכנות לנסיעות בטבריה (הנתבעת מס' 1). סוכנות הנסיעות רכשה את החבילה עבור התובעים מאת סיטונאי תיירות (הנתבע מס' 2). הסיטונאי רכש את שירותי הקרקע בקפריסין מאת סוכנו בקפריסין. התובעים צוידו בשובר לבית המלון. כאשר הגיעו לבית המלון בלילה התברר כי אין חדרים זמינים ופנויים עבור התובעים. התובעים נאלצו להמתין בלובי עד לצהרי אותו יום, ורק אז נמצא עבורם חדר. הסיטונאי הציג בבית המשפט אישור מאת הסוכן בקפריסין כי החדר הוזמן עבור התובעים.

בית המשפט דן ב- 4 שאלות:

1. האם האחריות לתקלה במלון נופלת על אחד הסוכנים בארץ, או על הסוכן בקפריסין (שלא היה צד למשפט);

2. האם הסיטונאי (הנתבע מס' 2) פטור מאחריות על סמך האמור בחוברת בה מפורטת חבילת התיור, שבה נאמר: "הואיל והשרותים המפורטים בשובר זה מתווכים ע"י "יוסי טורס" ללקוח מהספקים השונים בחו"ל (כגון: חברת תעופה, בתי מלון...), אין "יוסי טורס" אחראית בכל צורה שהיא לגבי תקלות בגין אי ביצוע (מוחלט או חלקי) או ביצוע לקוי של השרותים נשוא שובר זה ע"י הספקים";

3. האם הנתבעים פעלו כנדרש באופן המסיר מהם אחריות לתקלה שארעה;

4. צורת חישוב נזקם של התבעים. התובעים טוענים כי יש לחשב את הנזק לפי 25% משוו הכולל של עסקת התיור, וזאת מאחר ויום שלם מכלל ארבעת ימי הנופש נפגע. לטענתם אין אין להפריד בין מרכיביה השונים של חבילת הנופש. הנתבעים טוענים כי הנזק הוא לילה אחד בבית המלון.

נפסק (כב' השופט רון שפירא ):

1. "שאלת חלוקת האחריות המשפטית והקשר שבין סוכן שרותי תיירות, סיטונאי שירותי תיירות וסיטונאי נוסף בארץ אחרת סבוכה ותלוייה במערכת הקשרים העיסקית שבין הגופים הנ"ל. התשובה לשאלה המשפטית בנוגע לחלוקת האחריות בין הגופים הנ"ל תלויה בפרטי ההתקשרות בין אותם צדדים. לצורות התקשרות שונות עשויה להיות תוצאות שונות בנוגע לחלוקת האחריות".

2. הראיות שהוצגו בבית המשפט העלו כי הסוכן הקפריסאי הציג עצמו כסוכן של הסיטונאי הישראלי. "הסוכן בקפריסין הינו שלוח של יוסי טורס ובהתאם, ועפ"י הוראות סעיף 2 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, פעולתו של הסוכן בקפריסין 'מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח' לענין זה את יוסי טורס. בהתאם אני קובע כי עפ"י התשתית הראיתית שבפניי נתקיימו יחסי שליחות במובן זה שיוסי טורס אחראי למעשיו ולמחדליו של הסוכן מקפריסין".

3. מכיוון שלא הוכח כי התובעים קיבלו את החוברת בה הופיעה תניית הפטור, "האמור באותה חוברת לא הובא לידיעתם וממילא אינו מהווה חלק מההתקשרות החוזית שבין הצדדים ואינו מחייב אותם".

4. "כאשר משלם לקוח לסוכן נסיעות את מלוא התמורה קמה לו זכות חוזית, ולסוכן חובה חוזית, לספק את השירות. הלקוח הוא הנושה, לענין חבות זו, וסוכן הנסיעות הוא החייב". בנסיבות אלו הועברה חבותו של סוכן הנסיעות אל הסיטונאי, אשר לקח על עצמו את התשלום לבית המלון, כמפורט בשובר שהוציא. לכן משתחרר סוכן הנסיעות מאחריותו ואילו הספק הוא זה שחייב לספק את השירות ללקוח.

5. סוכן הנסיעות רכש את החבילה מאת סיטונאי בעל מוניטין וסיפק ללקוחות את כרטיסי הטיסה ושוברי המלון שהוזמנו, ולכן אין להטיל את עליו את האחריות למחדלי הנציג בקפריסין.

6. המקרה הנדון שונה מהמקרה שנדון בת.א. (י-ם) 165/88 דהן אאידה ואח' נ' זאב רפאל, בכך ששם נקבע כי אין הסוכן אחראי לשיבושים שחלו ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות, אם בחר בשרותים במיומנות ראויה. מקרה זה שונה בכך, כי התקלה מהסוג שארע הינה תקלה שהיה ניתן וצריך היה לצפות. מכיון שהסיטונאי לא נקט בכל הצעדים כדי שהנציג בקפריסין יטפל כנדרש בלקוחות מישראל, הרי שהוא אחראי לנזק.

7. משרכשו התובעים "חבילת תיור" אין זה מעניינם של התובעים חלוקת העלויות שבין הטיסה, בית המלון ושירותי קרקע אחרים. הם זכאים לפיצוי בשווי החלק היחסי של חבילת התיור וההנאה שנגרעה מהם. לפיכך על הסיטונאי לפצותם בשווי של 25% (יום אחד מתוך ארבעה ימים) מהסכום ששילמו עבור חבילת התיור.

ת"ק (נתניה) 3030/00 פז מיקי נ' סוכנות נסיעות FLY 4 LESS בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 16.10.01)

ת"ק (תל אביב) 641/04 דורון משה ואח' נ' דיזינהויז נסיעות ותיירות 1979 בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 14.7.04)

ת"א (ירושלים) 2579/02 אילנה חן ואח' נ' אופיר טורס בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 30.6.04)

"התובעים הינם ארבעה זוגות אשר הזמינו חבילות נופש אצל הנתבעת. כל אחד מן הזוגות הזמין ארבע חבלות נופש - שתיים לו ושתיים לשני ילדיו - בסכום כולל של 2,500 דולר (625 דולר לחבילה).

"בעת ההזמנה עמדו התובעים, באמצעות נציגיהם שטיפלו בהזמנה...על כך שבמלון תהיה בריכה, ועל כך שילדי הזוגות ישוכנו בחדרים צמודים לחדרי ההורים...בפועל, כך לטענת התובעים, הפכה החופשה לסיוט מתמשך... לטענת התובעים, משהגיעו למלון הסתבר כי אחד מאגפי המלון מצוי בשיפוצים נרחבים. כתוצאה מן השיפוצים סבלו התובעים מרעש ולכלוך. הגישה לבריכת השחיה נחסמה. בחלק מן החדרים לא היו מים חמים באופן רציף, וגם הטלפונים לא עבדו לפרקים".

"דגש מיוחד שמים התובעים על כך שלא ניתנו לילדיהם חדרים צמודים לחדרי ההורים, דבר שגרם למתח וחרדה בקרב ההורים והילדים כאחד, במיוחד על רקע הטלפונים שלא תמיד היו תקינים".

"כמו כן, טוענים התובעים כי לא קיבלו דבר מן הדברים שהובטחו להם... למעט כניסה אחת לקזינו".

התובעים עותרים לפיצוי בסך 14,000 ש"ח לכל זוג תובעים".

הנתבעת טוענת "שמעמדה בעסקה נשוא התביעה הוא מעמד של מתווכת בלבד בין התובעים לבין המלון...כיוון שכך, מצומצמת אחריותה של התובעת לביצוע מדוייק של ההזמנה כפי שנדרשה על יד התובעים, ואין היא אחראית לאופן יישום ההזמנה בפועל.." ושענין זה הובהר בכתב לתובעים בדמותם של ה"תנאים הכלליים לידיעת הלקוחות". כמו כן,."הנתבעת כופרת בטענת התובעים לפיה נמסר להם במלון כי הנתבעת קבלה הודעה מראש שהמלון מצוי בשיפוצים". כן טוענת הנתבעת כי "הנזק הנתבע מופרז לאין שיעור. לטענתה גם אם היו תקלות בחופשה עדיין נהנו ממנה התובעים הנאה לא מבוטלת. הנתבעת גם מפנה לכך שמרכיב ניכר מכל חבילה שנרכשה הוא עלות הטיסות והמיסים, אשר אין מחלוקת כי סופקו ללא תקלות....בנוגע לחדרי הילדים טוענת הנתבעת, כי לא התחייבה שהחדרים יהיו צמודים לחדרי ההורים, אלא רק שהתחייבה להעביר את בקשת התובעים בנושא זה למלון, שהוא הגורם היחיד שמוסמך להקצות את החדרים. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובעים לא עשו מאמץ סביר להקטין את נזקיהם, כגון להתקשר לנציגי הנתבעת בארץ כיד לדווח להם על התקלות ולאפשר להם למצוא להן פתרונות,כגון העברת התובעים למלון אחר".

נפסק (כב' השופט אברהם רובין ):

1. יש לדחות את טענת הנתבעת כי הבהירה לתובעים את מעמדה כמתווכת, מן הטעם הפשוט שלא הוכח מה הקשר בין מסמך ה"תנאים הכלליים לידיעת הלקוחות" שצורף לתצהיר הנתבעת לבין התובעים. המצהירה מטעם הנתבעת לא הצהירה כי מסרה מסמך זה לידי התובעים, או שיידעה אותם בדרך אחרת לגבי הכתוב בו. "יתר על כן, המסמך עצמו אינו נושא את הלוגו של הנתבעת אלא לוגו של גוף בשם "צ'רטר טור" שהקשר שלו לתביעה שלפניי לא הוברר. אמנם, מן הנאמר בתחתית המסמך ניתן להבין כי המסמך הוא חלק מחוברת טיולים מאורגנים של הנתבעת, אולם לא הוכח לפניי כי החופשה שרכשו התובעים היא טיול מאורגן הכלול בחוברת. על כן, למסמך זה אין משקל כלשהו, וזאת מבלי שאצטרך להביע דעתי האם המסמך מהווה חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות".

2. "... לא ניתן לקבוע כבקשת הנתבעת, שלפי הלכת אאידה דהן מעמדה של הנתבעת הוא מעמד של מתווכת גרידא, שכן גם כב' הנשיא זיילר היה מוכן להניח שבמקרה בו מתרחשות תקלות חמורות שהיה על סוכן הנסיעות לצפותן מראש הרי שתוטל על הסוכן האחריות לפיצוי לקוחותיו".

3. "היקף אחריותו של סוכן הנסיעות משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו, ולצורך כך ניתן לתאר שני סוגים של מקרים. סוג אחד של מקרים הוא מקרים שבהם הלקוח דורש מסוכן הנסיעות שיזמין עבורו חדר פלוני במלון אלמוני, שהלקוח נוקב בשמו במפורש. בסוג מקרים זה שיקול הדעת של הסוכן מוגבל מאוד, וכך גם אחריותו מצטמצמת בעיקרה לביצוע ההזמנה בדייקנות בהתאם לדרישות הלקוח. במקרים אלו משמש הסוכן כמתווך גרידא בין הלקוח לבין המלון".

4. "הסוג השני של המקרים הוא מקרים שבהם הנתבע הוא גוף אשר שיווק ללקוחו טיול מאורגן מא' ועד ת'. במקרים מסוג זה קובע מארגן הטיול את כל פרטיו, ולכן גם אחריותו רחבה הרבה יותר. המקרה שלפניי הוא מקרה ביניים".

5. "במקרה שלפניי הנתבעת המליצה לתובעים על המלון לאחר ששמעה מהם את דרישותיהם וציפיותיהם לגבי החופשה המתוכננת.... על כן, אחריותה אינה כאחריותו של מתווך גריידא, גם אם אינה עולה כדי אחריותו של מי שמשווק טיול מאורגן".

6.  "ברוח הדברים דלעיל, ובהתאם לפסק הדין בעניין אאידה דהן, קבעה הפסיקה כי סוכן נסיעות הוא רשלן אם לא טרח לברר, בזהירות סבירה, מה מצבו של המלון אליו הוא "שולח" את לקוחותיו (ת.א. 10400/98 ביקל  נ' אל על (לא פורסם) - צוטט בת.ק. 11072/97 פלדמן  נ' חברת השטיח המעופף בע"מ ...)".

7. "כמו כן, הטילה הפסיקה אחריות על סוכן נסיעות במקרים בהם התקיימו שיפוצים נרחבים במלון שהוזמן עבור הלקוחות. (ת.א. (י-ם) 25097/98 אברהם רוט  נ' נתור איחוד סוכנויות לתיירות בע"מ,  פורסם בנבו - המאגר המשפטי הישראלי, וכן - ת.ק. (ת"א) 2689/02 זיו מגי נ' עידו נסיעות ותיירות בע"מ, פורסם בנבו - המאגר המשפטי הישראלי).

8.  "לעומת זאת, פסקי הדין שצרפה הנתבעת לתמיכה בעמדתה אינם ממין העניין, כיוון שהם עוסקים במקרים בהם התקלה שאירעה שונה מבחינה מהותית או מבחינת חומרתה, מן התקלות הנטענות בתביעה שלפניי".

9. "בכל הכבוד הראוי לא אתייחס לכל אחד מפסקי הדין של בתי משפט השלום שצרפה הנתבעת לסיכומיה, אלא אתייחס רק לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבר"ע 3278/01 רענן בר טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ (לא פורסם). פסק דין זה שונה לחלוטין מענייננו, כיוון ששם נדונה שאלת חובתה של סוכנת נסיעות לצפות את  קריסתה של חברת תעופה שממנה הוזמן כרטיס הטיסה עבור התובע. דומני שאין צורך להרחיב על כך שיש הבדל של שמים וארץ, תרתי משמע, בין האפשרות לצפות קריסה של חברת תעופה, לבין האפשרות והחובה לצפות קיומם של שיפוצים נרחבים במלון; זה אירוע שמטיבו הוא בלתי צפוי, וזה אירוע שמעצם טיבו צפוי ומתוכנן מראש. זה אירוע שלא ניתן לצפות מסוכן הנסיעות להתכונן אליו מראש, ואילו השיפוצים הם אירוע שניתן וצריך לדרוש מסוכן הנסיעות שיתכונן אליו בדרך של התעדכנות שוטפת בינו לבין המלון לגבי מצב המלון".

10. "הוכח לפניי כי האירועים במלון אכן היו חריגים וקשים. הנתבעת אינה חולקת על כך שהמלון היה בשיפוצים נרחבים. היא אמנם טוענת כי השיפוצים נעשו באגף אחר של המלון אולם בהעדר ראייה לסתור, וגם לנוכח עדותם של התובעים, התרשמתי כי השיפוצים גרמו להם סבל רב, ואני מאמין לתובעים כי היו תקלות ברשת הטלפונים, ובאספקת המים החמים. השיפוצים הנרחבים במלון ותוצאותיהם; הרעש, הלכלוך, השבתת הבריכה והתקלות ברשת הטלפונים ובאספקת המים החמים - אשר סביר להניח שגם הם תוצאה של השיפוצים - גרמו לכך שלא התאפשרו לתובעים "מגורים תקינים" במלון - כלשון כב' הנשיא זיילר בעניין אאידה דהן. לא מדובר בתקלות בלתי צפויות בעליל כגון תקלה במעלית, שבירת כיסא, או חדר מלוכלך, כנזכר בפסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעת. מדובר באירוע מתוכנן של שיפוצים שהיה על הנתבעת לצפותו, ומשלא עשתה את שנדרש ממנה כדי לוודא שהמלון אינו בשיפוצים, מוטלת עליה האחריות לפיצוי התובעים. בהקשר זה אעיר, כי אין מבחינתי חשיבות לשאלה האם הנתבעת קבלה הודעה מהמלון על השיפוצים או לא, שכן גם בהנחה שהודעה כאמור לא התקבלה אצלה אין בכך כדי לגרוע מחובתה של הנתבעת כלפי התובעים, אלא כדי לבסס, אולי, עילת תביעה של הנתבעת נגד המלון".

11.  "אשר לשירותים שהתחייבה הנתבעת לספק לתובעים ללא תשלום כאמור במסמך ת/1; אין מחלוקת שאף אחד מן השירותים הללו לא סופק לתובעים, למעט כניסה אחת חינם לקזינו, ועל כן חובת הנתבעת לפצות את התובעים בגין אי עמידתה בהתחייבותה זו. הנתבעת אף הודתה בחבותה בעניין זה, כאמור במכתבה מיום 17.10.01 לתובעים...".

12. סוכנת הנסיעות "אישרה בחקירתה כי התובעים הזמינו חדרים צמודים עבור ..., אלא שלדבריה הנתבעת לא יכולה היתה להתחייב לכך שהמלון אכן יקצה לתובעים חדרים צמודים ... ואולם, כאשר נשאלה ... אם אמרה לתובעים שאין באפשרותה להתחייב להקצאת חדרים צמודים השיבה בהגינותה בשלילה, אם כי טענה שאמרה לתובעים כי תשתדל לתת להם חדרים צמודים .... אודה, כי עניין זה חמור בעיני במיוחד. נושא החדרים הצמודים יכול להיות קריטי לגבי הורים היוצאים לחופשה עם ילדים קטנים (ת.ק. 3897/02 בר מוחה נ' קשרי תעופה - לא פורסם). אין זה סביר בעיני שהנתבעת טוענת כי אין ביכולתה להבטיח הקצאתם של חדרים צמודים, אך בכל זאת היא לא טרחה להבהיר זאת לתובעים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ובבא יום פקודה, כאשר מתברר שלא הוקצו לתובעים חדרים צמודים, היא מסירה מעליה את האחריות לכך. אני סבור שחובתה של הנתבעת היתה להבהיר לתובעים שאינה יכולה להתחייב כלפיהם על הקצאת חדרים צמודים, ומשלא עשתה כן, באופן ברור ומפורש, הרי שעליה לשאת בנזק שנגרם לתובעים".

13. בדברי סוכנת הנסיעות "לפיה אמרה לתובעים כי תשתדל להשיג עבורם חדרים צמודים אין די כדי להוציא את התובעת ידי חובתה להודיע לנתבעים במפורש שאינה יכולה להתחייב בנושא זה".

14. "נקודת המוצא לבחינת הערכת הנזק שנגרם לתובעים היא, שוב, דבריו של כב' הנשיא זיילר בפרשת אאידה דהן:  "בבואי לשקול את הפיצוי המגיע לתובעים עבור שתי הפרות שוליות אלו של ההסכם, אני מביא בחשבון את העובדה שעיקר "העיסקה" בוצע ... אני גם מביא בחשבון את התמורה הכוללת עבור הסיור כולו. לא תמיד צריכה להיות קורלציה בין התמורה לנזק שנגרם, לעיתים הנזק מנותק לחלוטין מהקשר כלשהו לתמורה... הכל תלוי בסיבות ובנסיבות." (עמ' 9 לפסק הדין, וראה גם - ע"א 430/79 כוכבה בנישתי  נ' רינה ששון, פ"ד לה(2) 400, וכן - ת.א. 52167/99 הורנשטיין נ'  אופיר טורס ואח' (לא פורסם))".

15. יש לבחון "האם האירועים המתוארים לעיל מהווים קריסה מוחלטת של החופשה שהזמינו התובעים, עד שמגיעה להם השבה מלאה של הכספים ששולמו עבור חבילות הנופש, ובנוסף לכך פיצוי בגין עוגמת הנפש, או שמא מגיע לתובעים פיצוי חלקי המבטא את אובדן ההנאה מחד, והסבל מאידך, שנגרמו להם בהשוואה להנאה שלה ציפו מלכתחילה".

16.  "מן העדויות שנשמעו לפניי אני מסיק כי העסקה לא קרסה לחלוטין, אך אין ספק בליבי כי נגרמו לתובעים סבל ואובדן הנאה משמעותיים. את מסקנתי זו אני מבסס על כך שהוכח לפניי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש כאמור לעיל, אך גם הוכח לפניי כי מלכתחילה תכננו התובעים לסייר באזור בו נמצא המלון ואף שכרו מראש כלי רכב לצורך כך.... יחד עם זאת, התובעים הדגישו כי מלכתחילה תכננו לצאת לטיולים קצרים, ולאור השיפוצים במלון נאלצו לצאת לסיורים ארוכים מחוץ למלון, אם כי רוב התובעים אשרו כי שאבו הנאה מסויימת מן הסיורים. התרשמותי הינה שבעניין זה נמצאת האמת אי שם באמצע; התובעים לא תכננו לשבת כל היום במלון, ומאידך לא התכוונו לסייר כל יום, וכל היום, מחוץ למלון".

17. "לכך אוסיף, כי גם אם נהנו התובעים מן הסיורים הרי שאין לי ספק שכאשר שהו התובעים במלון נגרמה להם עוגמת נפש כתוצאה מן השיפוצים ותוצאותיהם".

18. "... אני סבור שנגרמה לתובעים עוגמת נפש לא מבוטלת גם בשל העובדה שהבריכה היתה לא פעילה ובשל כך שחדרי הילדים לא היו צמודים לחדרי התובעים, שני עניינים שעלו במפורש בעת הזמנת החופשה".

19. "ולבסוף, זכאים התובעים לפיצוי בגין העובדה שלא סופקו להם השירותים הנזכרים בת/1".

20. "אשר לטענת הנתבעת כי סיפקה לתובעים את שרותי הטיסה והמיסים שמהווים חלק ניכר ממחיר החבילה ...; טענה זו אינה מקובלת עלי. התובעים לא בקשו לטוס לשם טיסה, אלא בקשו לנפוש במחוז חפצם, והשאלה היא האם נהנו מן החופשה שרכשו כפי שרשאים היו לצפות מלכתחילה".

21. דינה של הטענת בדבר אי הקטנת הנזק "להידחות, כיוון שהנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית מינימלית לביסוסה של טענתה זו. נקודת המוצא היא שהנטל להוכיח את הטענה בדבר הקטנת הנזק מוטל על כתפי הנתבעת, ולכן ככל שקיימת אי ודאות לגבי התשתית העובדתית העומדת ביסוד טענה זו, אזי היא לא צריכה לעמוד לרועץ לתובעים (ע"א 462/81 מאיר שמחון  נ' יוסף בכר חברה לבניין ופיתוח בע"מ פ"ד(1) 701, 706-708, וכן ע"א 411/87 עמי חזן  נ'  פנינה דגן  פ"ד מג(2) 273, 279)".

22. "כך, הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה שבאותו אזור יש מלון אחר ברמה שוות ערך שיכול היה להוות תחליף הולם למלון נשוא דיוננו, והיא לא טענה שמלון כאמור היה זמין לקליטת שמונת התובעים עם ילדיהם. נהפוך הוא, התובע מספר 4 אשר העיד על עצמו כי הוא מכיר היטב את האזור בו שהו התובעים..., ציין כי: "זה היה מקום מרוחק יחסית מכל מקום אחר, וגם אם היינו מתקשרים... זה לא היה עוזר".... אומנם מיד בהמשך דבריו מאשר התובע מס' 4 כי אם היו מציעים לו לעבור למלון אחר היה מסכים לכך, אולם אני סבור שיש להבין את תשובתו זו כתשובה ערטילאית לשאלה ערטילאית, והנתבעת אינה יכולה להיבנות מכך".

23. "אשר לפסק הדין בע"א (ת"א) 359/83 אל על שרותי שכר בע"מ  נ'  צבי ויזל ואח'  פס"מ מד(2) 123, עליו בקשה להסתמך הנתבעת; פסק זה דין אינו רלוונטי לענייננו, כיוון שבו נדונה בעיקר שאלת סבירות הפעולה שנדרשה מן הצד הנפגע לצורך הקטנת הנזק, ואילו במקרה שלפניי השאלה היא אחרת - האם הניחה הנתבעת תשתית עובדתית מינימלית לביסוס טענתה שהנזק היה מוקטן אילו התקשרו התובעים עם נציגי הנתבעת בארץ".

 התביעה התקבלה ולכל זוג נפסק סך של 5,000 ש"ח (בסה"כ 20,000 ש"ח) בצרוף הוצאות וכן שכ"ט עו"ד לכל אחד מן הזוגות בסך 1,000 ש"ח.

ת"ק (תל אביב) 7144/04 אובר אבישי ואח' נ' אופיר טורס (לא פורסם) (פסק דין מיום 2.5.05)

התובעים הזמינו אצל הנתבעת חופשה שכללה שהייה על אי ושהייה על יאכטה. לטענתם האי היה בשיפוצים והיאכטה היתה ברמה ירודה.

1. "עיון בתמונות שצרפו התובעים מגלה כי אכן בוצעו עבודות שיפוצים ותשתית נרחבות באי, והתמונות מלמדות שהמקום במצב כפי שצולם איננו מתאים לנופש".

2. "הנתבעת טענה כי לא ידעה שבאי נערכים שיפוצים, אולם החובה עליה לברר ולבדוק את המצב העדכני והדבר מתחייב מחובת הזהירות הקיימת כלפי לקוחותיה, דהיינו, התובעים".

3. "הנתבעת טענה שמכרה את היאכטה על בסיס נתונים שקיבלה באינטרנט, אולם אין מקום שהנתבעת תסתפק בנתוני האינטרנט, ועליה לבצע בדיקות נוספות עצמיות במקום, ובבחינה עצמאית של היאכטה לפני שהיא שולחת אליה נופשים".

התביעה התקבלה ולכל אחד מהתובעים נפסקו פיצויים בסך 5,000 ש"ח בצרוף סך 500 ש"ח הוצאות.

ילד בחדר ההורים בבית מלון – מיטה שלישית בחדר זוגי - חדרים צמודים להורים ולילדים

1. "אין חולק על כך כי סוכנות נסיעות – ובכלל אלו הנתבעת – הינה גורם מתווך בלבד וככזו אין להטיל עליה את מחדלי הספק ו/או המוביל האווירי ו/או בית המלון. ברם, במה דברים אמורים כאשר זו מבצעת את תפקידה במיומנות ובמקצועיות ובהעדר התרשלות. ברי כי סוכנות נסיעות אשר התרשלה בכל הקשור בהזמנת שירותי תיירות היא נושאת באחריות למחדליה".

2. "…אין חולק, כי התובעים הזמינו חדר לשלושה אנשים, וכזאת, כאמור, אף נרשם ב"טופס אישור הזמנה". דא עקא, כי הנתבעת ידעה ו/או היה עליה לדעת, כי במרבית בתי המלון החדר המסופק למעשה ללקוח, הינו חדר זוגי, אליו מוכנסת מיטה מתקפלת, אף שבהזמנה מופיע חדר לשלושה (ראה סעיף 9 לתנאים הכלליים). בנסיבות אלה, שומה היה על הנתבעת ליידע את התובעים – מראש- כי אין המדובר בחדר לשלושה (היינו, חדר גדול מהסטנדרטי), אלא חדר זוגי – רגיל".

3. "הנתבעת לא עמדה בחובה האמורה, לא יידעה את התובעים כי אין המדובר בחדר לשלושה, ואף לא טענה כזאת.."

4. "…עולה כי בבית המלון בו שוכנו התובעים, אין כלל חדרים המיועדים לשלושה אנשים, בניגוד למצג אותו הציגה הנתבעת לתובעים, עת הוזמן הנופש".

5. "אני קובע איפוא, כי הנתבעת התרשלה בתפקידה, עת לא גילתה את אוזנם של התובעים, כי אין כל משמעות למילים "חדר לשלושה" הואיל ולמעשה המדובר בחדר זוגי – לכל דבר וענין".

הנתבעת טענה כי ממילא במלון שהוזמן אין חדרים לזוג ושני ילדים, ולכן גם אם היתה מודיעה על תוספת הילדים היה מקבל התובע את אותו חדר. במסגרת ההליכים בבית המשפט הודיע המלון כי אילו היו מזמינים אצלו חדר להורים ושני ילדים היו שתי אפשרויות: האחת סוויטה והשניה חדר מסוג DELUX שם מוסיפים מיטות עבור הילדים, וזאת בתוספת מחיר.

התביעה נדחתה וכך גם ההודעה לצד ג'.

ת"ק (תל אביב) 5588/05 חסון שלומי ואח' נ' חב' איסתא (לא פורסם) (פס"ד מיום 4.9.05)

התובעים, "שני צעירים, חובבי כדורגל אירופאי, חשקה נפשם, לראשונה בחייהם, לצפות במשחק כדורגל בין שתי קבוצות צמרת אירופאיות - צ'לסי נגד ברצלונה, שהתקיים ברצלונה שבספרד ביום 23.2.05". הם רכשו חבילת תיור שמטרתה נסיעה לצפיה במשחק. "דרישתם...שאושרה על ידי הנתבעת, הייתה לשבת במקומות צמודים במגרש הכדורגל ובמיקום נאות, כך שיוכלו לצפות ולחוות יחדיו את המתרחש על משטח הדשא במגרש בברצלונה". כשעתיים בלבד לפני המשחק הם קיבלו את המשחקים וגילו שהם יושבים בנפרד וכי המחיר הנקוב של הכרטיס הינו 117 יורו בעוד שהם שילמו 250 יורו עבור כל כרטיס. התובעים שילמו 5,500 ש"ח כל אחד עבור חבילת התיור והם תובעים לפצותם בסכום של 8,000 ש"ח.

הנתבעת טענה כי היא פועלת מתוך כוונות רווח וכי היא זכאית לעמלה בגין הכרטיסים וכי ציינה בהסכם בין הצדים כי "מחיר הכרטיסים הנמסרים ללקוח ע"י 'איסתא' גבוה מהמחיר הרשמי הנקוב על גבי הכרטיסים לאירועים ונקבעים לפי ביקוש והיצע".

הנתבעת שלחה הודעה לצד ג' למספקת הכרטיסים "טיקט שופ" וטענה כי על טיקט שופ חלה האחריות להנפקת הכרטיסים במושבים צמודים.

1. "הנתבעת התרשלה במקרה דנן לדרוש ולקבל עבור התובעים - כפי שהתחייבה בפניהם - צמד כרטיסים למושבים צמודים".

2. "המונח "גבוה מהמחיר הרשמי"...שובל מספר פרשנויות ואחת מהן - בכמה גבוה מחיר הכרטיס הנגבה מהלקוח לעומת המחיר הנקובה בכרטיס ? האם אין זו חובת הנתבעת להודיע לתובעים שהם משלמים עבור הכרטיס מחיר מופקע לעומת מחירו הנקוב ".

3. "את סכום הפיצוי קבעתי לאחר ששיוויתי לנגד עיניי את מרכזיותו של המשחק, שעמד ביסוד הזמנת "חבילת הספורט" ע"י התובעים, הפרת ההסכם שנערך בינה לבין התובעים ואת עוגמת הנפש הרבה שגרמה הפרה זו לתכלית ולמטרת נסיעתם של התובעים ,אשר לה ציפו וייחלו במשך כחודשיים ואשר יצאו, כמאור, מאוכזבים וחפויי ראש".

לכל אחד מהתובעים נפסק פיצוי בסך 2,000 ש"ח.

ת"ק (ירושלים) 4853/06 אשכר גיורא נ' השטיח המעופף (לא פורסם) (פס"ד מיום 7.3.07) .

התובע מתלונן על ליקויים שנפלו באספקת חבילת תיור שעניינה משחקי כדורגל

נפסק (כב' השופט א' טננבוים ):

1. טענות המארגנת כי העברות ונסיעות מהמלון למגרשי הכדורגל אינן באחריותה "הן בעייתיות  משום שבפרסומת לחבילה זו מופיע בפירוש כי מדובר במשחק כדורגל. אם משחקי הכדורגל מפורסמים בצורה כזו, הרי לקוח מן היישוב יסבור שהמלונות וכל החבילה בנויה סביב משחקים אלה, כך שיוכל להגיע אליהם בקלות. סתם לשכור מלונות בערים מילאנו וטורינו מבלי קשר למשחקים יכול גם התובע לבדו".

2. "שוכנעתי כי החבילה לא תאמה את שהובטח לתובע ולכן זכאי הוא לפיצוי".

למרות שהתובע ביקש השבה מלאה של כל מה ששילם, הנזק נאמד על ידי בית המשפט בסכום של בסך 4,000 ₪.

דמי ביטול