בתי המשפט

 

 

 

 

 

החלטה

 

עסקינן בבקשת המנהל המיוחד לחברה הגיאוגרפית לטיולים בע"מ (בפירוק), ליתן הוראות למשיבה, הקרן להבטחת כספי לקוחות החברים בהתאחדות סוכני הנסיעות ותיירות בישראל בע"מ (להלן: "הקרן"), בנוגע לחלוקת כספים המיועדים כפיצוי ללקוחות החברה.

 

הקרן, המנוהלת ע"י התאחדות סוכני הנסיעות ותיירות בישראל, הוקמה בהתאם לחוק שירותי תיירות התשל"ו-1976 במטרה להבטיח  את כספי הלקוחות החברים בקרן, אשר שילמו תמורת שירותי תיירות ולא קיבלו את השירות המוזמן או החזר של כספם, זאת הואיל והחבר בקרן נעשה חדל פירעון. מטרת הקרן הינה אם כן לשפות לקוחות עבור חובות שהסוכנות עשויה לחוב כלפיהם במקרה ואינה יכולה לעמוד בהם מפאת חדלות פירעון.

 

לטענת המנהל המיוחד, משנכנסה החברה הגיאוגרפית להליכי פירוק, יש לחלק את כספי הקרן לאותם לקוחות החברה הזכאים לכך, בהתאם לעקרונות דיני הפירוק, היינו, חלוקת הכסף באופן שוויוני בין לקוחות הקרן הזכאים לתשלום. זאת, אף אם אופן החלוקה עומד בניגוד לקבוע בתקנונה הפנימי.

 

אינני מסכימה עם המנהל המיוחד בעניין זה. כספי הקרן, אינם חלק ממסת נכסי הפירוק. עסקינן בכספים המוחזקים בידי צד שלישי, סולבנטי, המיועדים להבטחת כספי לקוחות שלא קיבלו שירות. משכך, אותו גוף אינו כפוף לדיני הפירוק וקיימת בידיו הפררוגטיבה לחלק את כספיו בעצמו, בכפוף כמובן לתקנון שלו. טענות שיועלו, אם יועלו, ע"י לקוחות נגד הקרן בדבר אופן חלוקת הכספים, יופנו לפיכך להגשת תובענות רגילות בבית משפט מוסמך. זה המקום לציין שהקרן בעצמה ציינה בסעיף 17 לתגובתה, כי תביעות הלקוחות מובטחות עד לסכום מסויים, והחלוקה בינם לבין עצמם תהא, בהתאם לתקנון, פרי-פסו. 

 

הכנ"ר נתן דעתו לכך, כי מכיוון שעסקינן בחברה בפירוק, יש לערוך "יישור קו" עם הקרן והתאמות למצב זה, על מנת שלא לפגוע ולקפח אותם הלקוחות הזכאים לשיפוי מכספי הקרן. אני מסכימה עם דברי הכנ"ר;

 

ובמה דברים אמורים?

 

ראשית, מקריאת הבקשה עולה כי סעיף 36.4 לתקנון הקרן קובע כי על מנת לקבל את הפיצוי מהקרן, נדרשים לקוחות החברה לצרף לדרישתם פסק דין, צו או החלטה מחייבת אחרת של ערכאה שיפוטית מוסמכת בישראל, הקובעים את זכאותו של הדורש לכספים. כיוון שמדובר בחברה בפירוק, ולאור הוראות סעיף 267 לפקודת החברות, ברי כי אותם לקוחות הזכאים לדרוש כספים יהיו מנועים מפתיחת הליך נגד החברה וקבלת פסק דין, אלא ברשות בית משפט זה של פירוק. לפיכך, אני קובעת כי הערכאה השיפוטית המוסמכת להכרעה בתביעות החוב שהגישו או יגישו הלקוחות, לעניין סעיף 36.4 לתקנון, תהא מסורה למנהל המיוחד, עו"ד אבנר כהן. הכרעות שתינתנה על ידו תחייבנה את הקרן, בכפוף לזכותה להגיש הודעת ערעור לבית משפט זה.

 

שנית, לעניין המועד להגשת הדרישות לקרן -  סעיף 33 לתקנון הקרן קובע כי "המועד האחרון להגשת דרישה, יהא 6 חודשים מקרות האירוע הנערב, ולא יאוחר מחודשיים לאחר תום תקופת החברות".

 

הואיל והלקוחות הזכאים לכאורה לשיפוי כספי מהקרן מנועים היו מהגשת תביעות נגד החברה, ממועד כניסתה להליכי פירוק, קובעת אני פרק זמן של 45 יום  ממועד מתן החלטה זו, בו יוכלו אותם הלקוחות להגיש תביעות חוב למנהל המיוחד בעניין הכספים המגיעים להם מהקרן. זאת בתוספת 90 יום הנדרשים לבדיקת הוכחות החוב, כאמור בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה – 1985. לאחר תקופה זו, יינתן ללקוחות פרק זמן נוסף של 30 יום להגשת הכרעת המנהל המיוחד לקרן.

 

לסיכום, דחיתי את דרישת המנהל המיוחד לפיה על הקרן לחלק את כספיה ללקוחות על פי דיני הפירוק.  יחד עם זאת, כיוון שהחברה מצויה בפירוק, מצאתי לנכון לערוך "יישור קו" עם תקנון הקרן, על מנת שלא לפגוע ולקפח את אותם הלקוחות הזכאים לשיפוי מכספי הקרן.  כמו כן, בנסיבות העניין, לא מצאתי צורך ליתן צו להוצאות.        

 

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

 

היום ז' באייר, תשס"ה (16 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

תפארת