סקירה הסטורית

על פי צו הפיקוח כל מי שביקש לעסוק במתן שירותי נסיעות היה חייב ברישיון מאת משרד התיירות. צו הפיקוח יצר 3 רבדים של רישוי: רשיון לסוכנות, רשיון למומחה המקצועי האחראי לשירות הניתן בסוכנות ("מומחה לנסיעות"), ורישוי לפקיד הנותן את השרות ("פקיד מורשה").

הפרטים אשר נקבע כי יש למסור היו רבים ומקיפים והם מופיעים תחת הכותרת "גילוי נאות בחבילת תיור".

למידע נוסף בנושא גילוי נאות בחבילות תיור לחץ כאן.

בעוד שעל פי צו הפיקוח, היה רשאי משרד התיירות להתנות את מתן רשיון הסוכנות בהמצאת ערובה מאת מבקש הרשיון, הרי שהתקנות קבעו הסדר (מכוח סעיף 3 לחוק שירותי תיירות), לפיו מחויבת כל סוכנות ליתן ערובה להבטחת כספי הלקוחות.

יש לשים לב כי הערובה שניתנה על פי צו הפיקוח היתה ערובה להבטחת התחיבויות הסוכנות הן כלפי הלקוחות והן כלפי הספקים, בעוד שעל פי התקנות, הערובה היתה להבטחת התחיבויות הסוכנות כלפי הלקוחות בלבד.

הערובה יכולה להיות אחת משלוש אלה:

1. חברות בקרן להבטחת כספי לקוחות שהקימה התאחדות סוכנויות הנסיעות ותיירות בישראל ואשר אושרה על ידי משרד התיירות;
2. פוליסת ביטוח שהוציא מבטח, ואשר אושרה על ידי משרד התיירות;
3. ערבות בנקאית שאת נוסחה אישר המנהל על פי התקנות ואשר הופקדה בידי המנהל על פי התקנות.

שיעור הערובה נקבע ל- 125,000 $ לסוכנות נסיעות, 50,000 $ לסוכנות לתיירות פנים, 20,000 $ למשרד לתיור.

התאחדות סוכנויות הנסיעות והתיירות בישראל הקימה קרן להבטחת כספי לקוחות. על פי תקנות הקרן, תנאי מוקדם לחברות בקרן הוא חברות בהתאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל.

בעוד שעל פי צו הפיקוח, הוראות הצו לא חלו על "משרדי חברות תעופה וספנות הפועלות בישראל, המצויים בשליטתן הבלעדית" (בכפוף לסייגים מסויימים), הרי שהתקנות צמצמו את תחולת הפטור וסייגו אותו רק לגבי "חברות תעופה וספנות המפעילות טיסות שאינן טיסות שכר או הפלגות בישראל, אל ישראל או ממנה אל יעדים מחוץ לישראל, והמוכרות כרטיסי טיסה או הפלגה בלבד או בצירוף שירות אחד בלבד מן השרותים המנויים בהגדרת חבילת תיור שבתקנה 1".

המצב המשפטי לאחר יום 1.1.2002

כמוסבר לעיל, הוראות התקנות לגבי סוכנויות ומומחים פקעו ביום 1.1.2002.

הצעת חוק, הציעה שלאחר הסרת הפיקוח על סוכנויות נסיעות, יחולו שתי חובות יחידות על כל מי שעוסק ב"שירותי סוכנות נסיעות":

חובה אחת: הסדרת חובת ביטוח להבטחת כספי לקוחות;

חובה שניה: גילוי נאות בכל ענין הנוגע לשירותים שהוא נותן.

המשמעות המעשית של תיקון זה היא, כי כל אדם או גוף יוכלו לנהל עסק של סוכנות נסיעות (כהגדרתה בתיקון החדש) ואם יבחר לעשות כן, אין הוא זקוק לרישיון מאת משרד התיירות. אם יחליט לעסוק בכך הוא עשוי להיות כפוף לחובה להסדיר ביטוח לכספי הלקוחות למקרה שהוא יעשה חדל פירעון וכן לגלות מידע בכל ענין הנוגע לשירותים.

יש להבהיר כי על פי התיקון המוצע, אין מדובר עדיין בחובת ביטוח או בחובת גילוי, שכן ענינים אלו מושארים להסדר עתידי בידי שר התיירות, כלומר בחקיקת משנה.

ברם , בהליכי החקיקה חל שינוי וחלק מהוראות אלו נכללו בחקיקה ראשית, בחוק שירותי תיירות (תיקון מס' 4), התשס"ב - 2002 (ס"ח תשס"ב, 140 חוברת 1830).

הוראות החוק החדש קובעות בעיקרן הוראות אלו:

1. מי שנותן, בתמורה או שלא בתמורה, אך דרך קבע, שירות משירותי סוכנות נסיעות, חייב להבטיח את כספי הלקוחות המקבלים ממנו שירות, למקרה שהוא נעשה חדל פירעון (או למקרים נוספים שיקבעו על ידי שר התיירות) (סעיף 12א.).

2. הבטחת כספי הלקוחות תהיה באמצעות חברות בקרן להבטחת כספי לקוחות שהקים ארגון של נותני שירותי סוכנות נסיעות או קרן אחרת שקבע שר התיירות. הובהר כי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981 לא יחולו על קרן כאמור; או באמצעות פוליסת ביטוח של מבטח (סעיף 12א.(ב) וסעיף 12ב.(א)). נקבע כי הקרן תקבל כחבר בה כל מי שנותן שירותי סוכנות נסיעות, בתנאים שוויונייים, אף אם אינו חבר בארגון נותני שירותי סוכנות הנסיעות שהקים את הקרן (סעיף 12ב.(ב)).

3. השר, לאחר התייעצות עם הממונה על הגנת הצרכן, יקבע בתקנות חובה על נותן שירותי סוכנות נסיעות לגלות מידע בכל ענין הנוגע לשירותים שהוא נותן, ורשאי הוא לקבוע מהו ענין מהותי לענין סעיף 13(ה); בתקנות כאמור יקבע השר את פרטי המידע אשר יש חובה לגלותם, וכן את דרכי העמדת המידע לרשות הציבור (סעיף 12ג.).

4. נקבע כי שר התיירות ימנה "ממונה על הטלת עיצום כספי", אשר תהיה לו סמכות להטיל עיצום (סנקציה) כספי אם יפר את חובתו להבטיח כספי לקוחות (לרבות הדיווח על כך) או את חובתו בדבר גילוי מידע.

הוראות החוק נכנסו לתחולה מידית עם פרסומן ביום 14.2.2002.