רע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ.ואח'  (פס"ד מיום 25.8.94)

"המבקש ביקש לצאת לחופשה בכפר הנופש של מועדון הים התיכון באיי יוון. לשם כך, פנה למשרדי מועדון הים התיכון בתל אביב, שם הזמין שירותי נופש. איתרע מזלו של המבקש, ובמהלך החופשה אירעו לו נזקי גוף. בגין נזקים אלה, הוגשה על ידו בשנת 1991 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד שתי המשיבות. המשיבה הראשונה - Club Mediterranee (Israel) Ltd -הינה חברה ישראלית, שהינה חלק מהרשת העולמית של מועדוני הים התיכון, ואילו המשיבה השניה Club Mediterranee S.A. Paris - הינה חברה צרפתית המנהלת את המשרד הראשי של הרשת, רשת מועדוני הים התיכון בחו"ל. המבקש המציא את כתבי-בי-הדין למשיבה מס' 1 ולמשבה מס' 2 באמצעות המשיבה מס' 1. המשיבה מס' 1 החזירה לבית המשפט את כתבי-בי-הדין המיועדים למשיבה מס' 2 בצירוף הסבר לפיו אין היא מוסמכת לקבל כתבי -בי-דין עבורה ויש להמציא את כתב התביעה ישירות אליה".

רשם בית המשפט המחוזי קבע כי המסירה שבוצעה לחברה הצרפתית באמצעות החברה הישראלית בישראל היא מסירה כדין, אולם שופטת בית המשפט המחוזי קבעה כי המסירה לא היתה כדין.

בית המשפט העליון נעתר לבקשת רשות הערעור וקבע כי בנסיבות הענין, המסירה שבוצעה לחברה הצרפתית באמצעות החברה בישראל היא מסירה כדין, ולפיכך חלה סמכות השיפוט הישראלית על החברה הצרפתית.

נפסק (כב' השופט ש' לוין):

1. המבחן הקובע לענין פרשנות המונח "מורשה" בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אינו במשמעות טכנית של שלוח, אלא "קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שבגדרה יש להניח כי ה"מורשה" יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו".

2. המבחן הוא נורמטיבי ולא ראייתי, כלומר אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע.

3.  "בדרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון כל ענין על פי נסיבותיו."

4.  בנסיבות המקרה שעמד לדיון נמצא כי כל התנאים הנ"ל התקימו: השם הכמעט זהה של שתי החברות, כמו גם סמלון המשותף מעיד על השתייכותן לגוף אחד, שלו סניפים רבים. במודעות הפרסומת לא מצויה הפרדה בין החברות השונות והסמל והשם הם משותפים וכך גם שלטים ופרוספקטים המצויים במשרדי החברה הישראלית. כך אף הדבר משום שהחברה הצרפתית מחזיקה במרבית מניות החברה הישראלית, ושניים מתוך שלושת מנהליה של החברה הישראלית הינם תושבי צרפת כשאחד מה הוא מנהלה של המשיבה מס' 2.

הערעור התקבל והחלטת הרשם הושבה על כנה, דהיינו נקבע כי המסירה היתה כדין.

המצאה אל מחוץ לתחום

רע"א 5150/02 ד"ר משה וינברג, עו"ד ואח' נ' קרון ביילס, עו"ד ואח', פ"ד נח (2) 205

בית המשפט העליון בחן פעם נוספת את הלכת רע"א 3765/90 אלבה מכונות לעיבוד מתכת בע"מ נ' Clogar S.P.A. , פ"ד מה (1) 353, לפיה אין להתיר המצאה מחוץ לתחום של הודעת צד ג' בהתאם לתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מקום בו הנתבע היחיד הוא הוא נתבע זר שניתן לגביו היתר המצאה לחו"ל.

נפסק (כב' השופטת א' חיות ):

"חלפו למעלה מעשר שנים מאז ניתן פסק הדין בענין אלבה, אך נוסחה של תקנה 500(10) נותר כשהיה, לפיכך ראוי לשוב לשוב ולבחון שמא ניתן להגיע למסקנה אחרת באשר לפירושה של תקנה זו. אומר מיד כי לטעמי, לשון התקנה אינו מחייב את הפרשנות שאימץ השופט ש' לוין, ומכיוון שמוסכם על הכול כי התוצאה שאליה מוליכה פרשנות זו, אינה רצויה, נראה כי ניתן, ואף ראוי, להעדיף פרשנות אחרת, ולפיה "נתבע" זר בהודעה לצד שלישי יכול להיחשב כבעל דין דרוש או נכון לצורך תובענה המתנהלת בישראל גם אם באותה הודעה אין בנמצא, נוסף על ה"נתבע" הזר, "נתבע" שבוצעה לו המצאה כדין בישראל".

ראו והשוו:

רע"א 9141/00, 9211/00 Franz Lang, Forum Bruno Kriesky ואח' נ' ירון מרכוס ואח', פ"ד נו (1), 118.