פסקי דין

פסקי דין

אחריות לאובדן כבודה

בר"ע 11372/95 רשות שדות התעופה נ' עלאא אמארה, נתיבי האויר הטורקיים ו - אל על בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 30.11.95).

בבית המשפט לתביעות קטנות חייב בית המשפט את רשות שדות התעופה (מבלי לחייב את המוביל) לפצות נוסע בשל אובדן מזוודה. הוא חייב את המבקשת בפיצוי בסך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש.

נפסק (כב' השופטת ו' אלשיך ):

אל על שימשה כסוכנת שינוע של נתיבי האויר הטורקיים והיא היתה זו אשר קיבלה את המזוודה מהנוסע. היא העבירה אותה לרשות שדות התעופה על מנת שתוביל את המזוודה למטוס. אובדן המזוודה נתגלה בזמן העליה למטוס. לפיכך, יתכן שהמטען אבד לאחר שנמסר לרשות שדות התעופה ובתחום אחריותה. מאידך, יכול להיות שהמטען אבד קודם לכן, בתחום אחריות אל על כסוכנת של נתיבי אויר טורקיים. לפיכך, האחריות לאובדן מתחלקת שווה בשווה בין אל על לבין רשות שדות התעופה.

על פי סעיף 10 לחוק התובלה האוירית, התש"ם - 1980, מלבד פיצוי ישיר אל עובדן המזוודה ובשיעור הקבוע ב"אמנת ורשה" ו"פרוטוקול האג", אין בסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי מכוח עילה אחרת..

על פי "הסכם למתן שירותי קרקע" (GROUND HANDLING AGREEMENT) שבין אל על לבין נתיבי האויר הטורקיים זכאית אל על לשיפוי בכל מקרה של אובדן מטען, הגם שהוא הונח בחזקתה, ולפיכך במסגרת תביעת השיפוי שבין שתי חברות אלו, תשא נתיבי האויר הטורקיים בפיצוי שייקבע.

הפיצוי חושב לפי משקל המזוודה 15 ק"ג כפול 20 לכל ק"ג מטען - 300 דולר.

ת"א (תל אביב) 36384/98 בר יובל ואח' נ' לאופר שירותי תעופה בע"מ ו- רשות שדות התעופה (לא פורסם) (פס"ד מיום 16.9.99)

חברה אשר נתנה את שרותי הקרקע ורשות שדות התעופה נתבעו בגין נזקים שנגרמו לזוג סטודנטים לרפואה שיצאו לחופשה בתורכיה ומטענם הגיע רק לאחר 3 ימים.

חברת שרותי הקרקע ביקשה לדחות את התביעה מחמת התיישנות, תוך הסתמכות על תקופת ההתיישנות המקוצרת על פי אמנת ורשה.

נפסק (כב' השופטת ח' ינון ):

"לאופר אינה "מוביל אווירי", לכל הדעות, על כן הסתייעותה ב"אמנת ורשה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית" וב"פרוטוקול האג" המתקן אותה - ספק אם עומדות לה".

שער החליפין לחישוב אגרת נוסעים יוצאים על פי תקנות רשות שדות התעופה (אגרות), תשנ"א - 1991

ת"א (ת"א) 2477/99 בש"א 57254/99 סבו תמר נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח' (החלטה מיום 31.7.02)

המבקשת רכשה חמישה כרטיסי טיסה באמצעות סוכנות הנסיעות אופיר טורס בע"מ. סכום העיסקה ננקב בדולרים. למחיר כרטיסי הטיסה נוסף חיוב בגין דמי רישום ואגרת נמל. לטענת חוייבה ביתר ב- 7.60 ש"ח, בניגוד לתקנה 13 לתקנות רשות שדות התעופה (אגרות), תשנ"א - 1991. האגרה חושבה על פי שער החליפין הגבוה, מכירת דולרים (מזומנים), ולא על פי השער היציג של דולר ארה"ב.

הבקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית התקבלה ונפסק (כב' השופטת רות שטרנברג אליעז ):

"חישוב האגרה שנגבתה בשקלים, לא נעשה על פי התקנות הללו, והיה גבוה מזה שקבע מחוקק המשנה. לכאורה, הועברה האגרה שבגבייתה עסקו משיבות 2 ו -3, אל משיבה 1, כשהיא מחושבת על פי השער היציג. משיבות 2 ו - 3 נהנו, איפוא, מהסכומים שגבו ביתר מציבור הנוסעים. לפי גירסת משיבה 3, הועברו הכספים על ידה, על פי השער הגבוה, אל משיבה 2. משיבה 1 קיבלה את הסכומים שלא שומו בדולרים, על פי השער היציג של הדולר במועד התשלום. מכאן כי משיבה 1 לא הפרה את התקנות. מי מבין משיבות 2 ו - 3 נהנתה מעודף הכספים ובאילו סכומים מדובר, קשה עתה לקבוע ולו ברמה הלכאורית. אולם אין ספק שהנוסע התמים שילם סכומים ביתר".
לא הוכח מעמדן של המשיבות 2 (אל על) ו- 3 (אופיר טורס) כמונופולין, ועל כן לא הוכחה עילת תביעה אישית על פי חוק ההגבלים העסקיים.
לא הוכחו קיומן של עילות על פי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (הטעיה, ניצול מצוקה), שכן לפי הטענה, סכום העיסקה כולו חשב בדולרים והומר לשקלים לצורך התשלום באמצעות חברת האשראי. "...אף אם נצא מנקודת הנחה כי למבקשת קמה עילת תביעה אישית וכי החיוב בשער הגבוה, מהווה הטעיית הצרכן בדבר "המחיר הרגיל או המקובל" (סעיף 2 (א) (13) לחוק), או כי מדובר בניצול "בורות" הצרכנים שאינם מכירים את התקנות, לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת (סעיף 3(ב) לחוק), קיים קושי באישור התביעה.... התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להשבת כספים לציבור רחב, בתנאי שמתקיימים תנאים המאפשרים ומצדיקים זאת. בית המשפט אינו מנותק מהמציאות ושוקל שיקולים כלכליים שבתחום סמכותו. גובה הסכום המגיעה לכל אחד מיחידי הקבוצה אינו דבר של מה בכך. לא כל סכום מצדיק הפעלת המנגנון היקר של התביעה הייצוגית. סכומים זניחים שגבייתם כרוכה בהשקעה בלתי מבוטלת, כולל הקמת מנגנו יקר לפיקוח על ביצוע פסק הדין, מטים את כף השיקולים במלאכת האיזון נגדה האישור של התביעה הייצוגית. מספר משלמי האגרה בשקלים, על פי הערכת המשיבות הוא כ- 10% בלבד...ומכל מקום, המספר המדוייק טרם הוכח".
במקרה זה התקיימו חמשת היסודות המרכיבים עוולת הפרת חובה חקוקה ונקבע כי טובים סיכוייה של התביעה לפיצויים על עוולת הפרת חובה חקוקה.. לענין הנזק - "אין זה ראוי לבחון את הנזק דרך המשקפיים של המבקש אישורה של תובענה ייצוגית, בלבד. כבר בשלב זה הוא מיצג קבוצה. דווקא משום שהסעד האינדיבידואלי אינו מצדיק הליך משפטי אינדיבידואלי, קמה התביעה הייצוגית שמטרתה להגן על האזרח הבודד מנפי כוחות שאין הוא יכול להם בדידותו. הסכומים הנתבעים עבור הקבוצה, רלוונטים לבדיקת היקף הנזק שכן אחרת אנו עלולים להחמיץ את תכליתה של התביעה הייצוגית. הקבוצה שבפנינו כוללת נוסעים מתמידים, המרבים לטוס במסגרת עבודתם, ואף אלה היוצאים לנפוש אל מעבר לים בקבוצות מאורגנות וכיחידים. הנוסעים הללו שילמו אף הם סכומים ביתר. אמנם נכון כי מדובר בסכומים נמוכים אולם הצטברותם מגיעה לסכומים משמעותיים, העונים על דרישות סעיף 76 לפקודה".
ניתן לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי בהתאם למבחנים שנקבעו בע"א 76/69, 86/69 פרנקישה פלצאידוסטרי, "בתנאי שהקבוצה תכלול אך ורק נוסעים שלא שילמו את האגרה בדולרים, וכי יוכח כי היא נמנית עליהם, כפי שהיא טוענת. מהות העסקה שנכרתה עם כל תובע פוטנציאלי שווה, מדובר בטיסה לחו"ל. ניתן לחשב את סכום ההחזר, על פי נתונים המצויים במאגרי המידע של המשיבות. האגרה מהווה סכום קבוע (תקנה 13(א) לתקנות רשות שדות התעופה (אגרות), תשנ"א - 1991), שערי החליפין המשתנים ידועים אף הם".
"הנסיבות שפנינו מצדיקות אישרו תובענה ייצוגית המכוונת לסעד הצהרתי, דרך מסלול תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984... אין זה ראוי כי בי משפט, האמון על החוק במדינה, ישלים עם מצב בו פועלות המשיבות לאור השמש, בניגוד לחובתן על פי דין. יתרה מכך, השער לחישוב אגרת נמל, מוכתב על ידי פנל של חברות תעופה, המעלה חשש לקרטליזציה של הענף".
במקרה דנן התקיימו של הדרישות המקדימות שנקבעו בפסיקה כתנאי לאישור התובענה כתובענה ייצוגית: 1. התובענה הוגשה בתם לב; 2. גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתביעה ייצוגית; 3. התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה ההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; 4. קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה ("יחד עם זאת יש להבטיח את ההוצאות הנכבדות לניהול יעיל של התובענה. למטרה זו, יפקידו התובעת או ב"כ תוך 30 יום, ערבות בנקאית בסך השווה ל- 100,000$, לפי השער היציג של דולר ארה"ב"); 5. קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה יוכרעו בתובעה הייצוגית לטובת הקבוצה.
הגדרת הקבוצה: בשל האיזון המתבקש בין הרצון לעשות צדק עם הצדדים לבין ייעול עבודתם של בתי המשפט משפיע על גודל הקבוצה. לפיכך "לא מצאתי לנכון לכלול בקבוצה כל מי שרכש כרטיסים בשבע השנים שחלפו... בשל האיזון המתבקש ולאור הקשיים הטכניים והשיקולים המעשיים, תכלול הקבוצה את הנוסעים במשיבה 2 ("אל על"), שרכשו כרטיסי טיסה באמצעות משיבה 3 ("אופיר טורס בע"מ"), בחמש השנים האחרונות (1.07.97 - 1.07.02)".

תנאי תעסוקה של עובדים בשדות התעופה

חוק עבודת נשים התשי"ד - 1954 (חלקי)

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (חלקי)

בש"א (בית הדין האזורי לעבודה באר שבע) 1521/03 יוסף סרוסי נ' רשות שדות התעופה בישראל (סקירה משפטית 318, עמ' 18)

צו המורה לרשות שדות התעופה להחזיר לעבודה עובד שפוטר, בשל פגם שנפל בהליכי הפיטורין.

תבע (ת"א) מט/ 1182-12 אלונה פלונסקר – "שטיח אדום" – שירותי אירוח בע"מ, פד"ע כא, מו.

המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני האוסר על חברת שטיח אדום לאייש משרה של עוזרת למנהל טרקלין בנמל התעופה בן גוריון, עד לבירור תביעתה העיקרית. לטענתה, היא הופלתה בקבלה לעבודה, בשל העובדה שהיא אם לילד.

בהחלטה נדון אופי תפקיד עוזרת למנהל טרקלין, הדרישות המקצועיות וכן סיכויי הצלחת המבקשת בתביעתה.

הבקשה נדחתה.

בג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)

בית הדין הגבוה לצדק ביטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בשאלה ממתי חל אישור שר העבודה והרווחה לפי סעיף 5(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, על הוראת הסכם קיבוצי, הקובעת יום עבודה החורג מהוראות סעיפים 2 ו – 3 לחוק.

תכניות מתאר

בג"צ 5598/00 עיריית הרצליה ואח' נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח', פ"ד נז (3), 883.

העותרות הן שלוש הרשויות המקומיות אשר שדה התעופה הרצליה נמצא בשטח שיפוטן או בסמוך אליהן וגופים אחרים. העותרות טוענות כ הרשויות המופקדות על פעילות שדה התעופה ומפקחות על פעילותו פועלות שלא כדין בכך שמתירות הן את המשך פעולתו של השדה לנוכח מפגעי הרעש והסכנת הבטיחותיות שבפעילותו של השדה בלב אזור מיושב בצפיפות. הסעד המבוקש בעתירה הוא הפסקת פעילותו של שדה התעופה.

בעתירה נדונה תמ"א 15 (תכנית המיתאר הארצית לתפרושת שדות התעופה) וכן פעילות בתי הספר לטיסה בשדה התעופה של הרצליה.

בג"צ 3028/94 מהדרין בע"מ ואח' נ' שר האוצר, רשות שדות התעופה ואח', פ"ד נא (3), 85.

עתירה בקשר להפקעת קרקעות לצורך הרחבת נמל התעופה בן גוריון.

בג"צ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נא (3), 472

עתירה לביטול אישור שניתן לתכנית המיתאר הארצית לפיתוחו של נמל התעופה בן גוריון.

נכסים בשטח רשות שדות התעופה

ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח (5), 381

סכסוך באשר לסכום אשר על רשות שדות התעופה לשלם למרום שירותי תעופה בע"מ בגין רכישת מבנים שהקימה התובעת בשדה התעופה בהרצליה, עם סיום ההתקשרות בין הצדדים.

ת"א (ת"א) 894/97 רשות שדות התעופה נ' שחף נתיבי אויר בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 21.5.2000) (כב' השופטת ה' גרסטל).

תביעה לסילוק ידה של הנתבעת מהנכסים המוחזקים על ידיה בשדה התעופה בהרצליה, לחיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש וחובות שונים של הנתבעת כלפי התובעת.

ת"א (ת"א) 24/93 רשות שדות התעופה נ' שירותי תעופה בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ו (ג), 397.

בקשה בהמרצת פתיחה למתן פס"ד הצהרתי, המפרש סעיף בחוזה שבין התובעת לבין שירותי תעופה בע"מ. המחלוקת בין רשות שדות התעופה, לבין חברת שירותי תעופה (אשר סיפקה שירותי תדלוק) ניטשת בקשר לבעלות במתקנים שהקימה הנתבעת בנמל התעופה, כאשר היחסים החוזיים בין הצדדים באו לידי סיום.

ה"פ (תל אביב) 200187/07 אויר -רום שירותי אחזקה ותעופה (1993) בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 20.11.07) .

"המבקשת העוסקת במתן שירותי בדק למטוסים קלים, וחברה אחרת הקשורה עמה, אויר-רום שירותי תעופה בע"מ ...מנהלות את עסקיהן בשדה התעופה הרצליה, החל משנת 1993".

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים והם הגיעו לידי הסדר פשרה. כעבור זמן, לאחר שמשא ומתן בין הצדדים, שכלל חליפת מכתבים ארוכה, נכשל, הודיע מנהל המשיבה למבקשת, כי החל מיום 13.2.07, ייאסר על כניסתו וכניסת עובדי אויר-רום לשדה התעופה.

המבקשת פנתה לבית המשפט וביקשה גם צו מניעה זמני שבית המשפט נעתר לו, "להורות על צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה למנוע ממנהל המבקשת ו/או מעובדיה ו/או מי מטעמה להכנס למוסך המבקשת המצוי בתחום שדה התעופה הרצליה ולעשות כל פעולה הדרושה לשם הפעלתו כתקנו".

השאלה שהועמדה לדיון הינה: "האם יש סמכות למשיבה ו/או למנהל המשיבה לפעול לפינויים של מחזיקים בשדה התעופה ולסגירת עסקים שניהלו אותם מחזיקים בשדה התעופה, גם בלא צו שיפוטי שיתיר להם לעשות כן, וכשניתן צו שיפוטי כזה, האם הם רשאים לאכוף אותו שלא באמצעות דרכי האכיפה הקבועים בחוק (בעיקר באמצעות ההוצאה לפועל)?"

נפסק (כב' השופט י' אטדגי ):

אין ממש בהסתמכותה של המשיבה על סעיף 5(א)(1) לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז - 1977 (להלן – החוק) ועל כללים 2 ו - 15 בכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות התעופה), התשמ"ד - 1984 (להלן – הכללים), שהותקנו בהתאם לאותו חוק.
"כללים אלה קובעים את שמובן מאליו, כי כל כניסה, התנהגות ושימוש בשדה התעופה צריכים להיות בהרשאה ובהתאם לחוק, והם צוינו רק כדי לקבוע את הפרתם כעבירה פלילית (כלל 26). גם לאלה אין כל נגיעה לשאלה שנשאלה".
"כלל 23 מעניק סמכויות למנהל כלפי מפרי חוק בשטח שדה התעופה, אולם סמכותו זו מתמצית במתן הוראה ("להורות") לאותו מפר חוק לחדול מן ההפרה, ואין בו (בכלל) כל סמכות למנהל לפעול בעצמו ("עשיית דין עצמי") להפסקת ההפרה (מבלי לפגוע בסמכות הנתונה לכל אדם לעשיית דין עצמי במקרקעין בתוך התקופה הנקובה בחוק לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969)".
"באכיפת הוראותיו אין מנהל רשות שדות התעופה שונה מכל בעל סמכות המבקש לאכוף את סמכויותיו. אכיפת הסמכויות נעשית באמצעות פניה לערכאה שיפוטית למתן צו מתאים וגם אכיפת הצו נעשית על פי חוק בלבד (בדרך כלל באמצעות ההוצאה לפועל, אך ייתכן גם על דרך של מינוי כונס וכיו"ב)".
"...אין זה מתקבל על הדעת, כי תוקנה סמכות מרחיקת לכת של עשיית דין עצמי מיוחד בדרך של חקיקת משנה ולא בדרך של חקיקה ראשית, כפי שנעשתה בסעיף 18 לחוק המקרקעין או על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א - 1981".
"...גם כאשר המחוקק הקנה סמכות מיוחדת לפעולה עצמית, הרי שזו הוגבלה לתקופה קצרה מיום הפלישה (30 יום, לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין), או שהסמכות צומצמה למקרים ברורים שאין עליהם כל מחלוקת הראויה להתברר (כך על פי הפרשנות שנתן בית המשפט העליון לחוק סילוק פולשים הנ"ל ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון, פ"ד נו (1) 827, והשוו לפסק דין שנתתי לאחרונה בענין זה בה"פ 200127/07 קועד נ' רשות הפיתוח)".
"יש להשיב בשלילה על השאלה שהצגנו לעיל, ויש לקבוע, כי אין למשיבה ו/או למנהלה זכות לפעול בדרך של עשיית דין עצמי (שלא לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין) לפינויים של מחזיקים בשדה התעופה ו/או לסגירתם של עסקים המנוהלים על ידי אותם מחזיקים, ללא קבלת צו שיפוטי מתאים, וכן אין למשיבה ו/או למנהלה זכות לפעול לאכיפתו של צו שיפוטי כזה שלא על פי דרכי האכיפה הקבועים בחוק (הוצאה לפועל, מינוי כונס וכיו"ב)".
"במיוחד, אין למשיבה ו/או למנהלה הזכות לפעול כאמור, כאשר ביניהם ובין אותו מחזיק מחלוקת הראויה לבירור, כמקרה דנן".

ניתן צו מניעה קבוע נגד רשות שדות התעופה.

חנויות פטורות ממכס (DUTY FREE)

בג"צ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ ואח' נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד (1), 49

עתירה לענין פטור ממס קנייה וממס ערך מוסף במסגרת הסדר של "פטור ושמור" ולגבי חובת הסימון של הטובין.

בג"צ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (לא פורסם).

תקיפת ההסדר הנהוג בחנויות הפטורות ממכס בנמל התעופה בן גוריון לגבי תיקרה ובגבול מחיר מסוים.

עב' (ת"א) נז/ 1011 – 14 אחים סקאל בע"מ נ' ליאון בוסטון (לא פורסם) (פס"ד מיום 30.6.97). (כב' השופטת ש' מאירי).

בקשה למצן צו מניעה קבוע נגד עובד לשעבר שהעוסק כמנהל תחנת "Duty Free”.

הבקשה נדחתה.

ת"א (ת"א) 2563/99 שלומוביץ נ' סקאל דיוטי פרי בע"מ (לא פורסם).

ת"ק (תל אביב) 8126/02 שלם דני ואח' נגד הדקה התשעים בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 3.9.02)

התובעים הזמינו חבילת נופש לפראג. בנמל התעופה בן גוריון הסתבר שהטיסה לא מתקיימת וכי הם יצאו בטיסה אחרת. בפראג הם הופנו למלון אחר מהמוזמן, אשר נפל בשירותיו מהמלון המוזמן.

"התובעים מבקשים לפצות אותם בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב חוסר היכולת לקנות בדיוטי פרי, קבלת חבילה אחרת זולה יותר ונוחה פחות ועקב הטיפול הרשלני בסידור החופשה".

נפסק (כב' השופט אריה אטיאס ):

"ביטול ההזמנה נעשה באופן חד צדדי ע"י הנתבעת 2 בלבד בלא כל מעורבות של הנתבעת 1. בכך הפרה הנתבעת 2 את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעים שגרמה לנזקיהם כפי שיפורט".
"אין ספק כי בשל המחדלים הנ"ל סבלו התובעים ממפח נפש וטרטורים, אובדן הנאה מסיור בחנויות הדיוטי פרי השונות".
"התובעים קיבלו אמנם מלון ברמה של 4 כוכבים כפי שהוזמן מלכתחילה, אלא שה שירותים באותו מלון שונים במעט. כך אין במלון ברצ'לו בריכה כפי שיש במלון פנורמה. מיזוג האוויר מופעל בחודש מאי בפראג, דבר שלא הובא לידיעת התובעים".
"אני מעריך את נזקי התובעים בסך 1,500 ₪".

התביעה התקבלה ולתובעים נפסק סך 1500 ₪ בצרוף הוצאות בסך 400 ₪.

מכרזים

בג"צ 340/84 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רשותשדות התעופה בע"מ ואל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פ"ד לח (3), 354

מכרז למתן שירותים להסעת נוסעים מבית הנתיבות לעמדות החנייה של המטוסים ומעמדות החניה של המטוסים לבית הנתיבות.

נדונה הוראת סעיף 31 לחוק רשות שדות התעופה, תשל"ז – 1977.

בג"צ 591/87, 641/87 אשכר בע"מ, רמתם חברה לתעשיה ומסחר בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח', פ"ד מב (3), 92.

עתירה לביטול זכייתה של חברת ג'יימס ריצ'רדסון במכרז למתן שירותי אחסנה ומכירה של טובין פטורים ממכס בנמל התעופה בן גוריון. לטענת העותרות, המכרז היה מיועד לחברות ישראליות בלבד.

ה"פ (ת"א) 157/93 אסם, טעם ישראל ושות' נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 15.8.93)

מכרז להפעלת מגדניות בבית הנתיבות אשר בנמל התעופה בן גוריון.

ה"פ (ת"א) 1669/94 ג'יימס ריצ'רדסון נ' רשות שדות התעופה בע"מ (לא פורסם) (כב' השופטת ש' סירוטה).

עדכון דמי ההרשאה שמשלם הזכיין לרשות שדות התעופה בעקבות הפחתת המיסוי.

ת"א (ת"א) 2647/79 תמ"מ – תעשיות מזון מטוסים בע"מ נ' NEGEV AIRBASE CONSTRUCTORS ואח', פ"מ תש"ם (ב), 64

טענות כנגד ניהולו של מכרז לאספקת מזון ושירותים לשדות התעופה בנגב.

רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד נט (2), 130.

קבלת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר הוציא צו מניעה זמני האוסר על רשות שדות התעופה לחלט ערבות בנקאית אוטונומית שניתנה לו על ידי קבלן של עבודות סלילת כבישים ושטחי חנייה בפרוייקט "נתב"ג 2000".

שילוח דברי דואר

ע"א 580/82, 626/82 אינשורס קורפוריישן אוף אירלנד לימטד ו – 9 אח' נ' מדינת ישראל – משרד התקשרות, רשות שדות התעופה בישראל ואל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (משיבה פורמלית), פ"ד מא (2), 309

ערעור על פסק דין אשר דחה על הסף את תביעת 10 חברות ביטוח זרות נגד רשות שדות התעופה.

מדובר במשלוח יהלומים שנשלח לבלגיה באמצעות סניף הדאר בבורסת היהלומים ברמת גן. היהלומים לא הגיעו לתעודתם והמבטחות פיצו את הבעלים.

בית המשפט דן בתוקפן של אמנות דואר שונות.

חופש המידע

עת"מ (ת"א) 1637/03 גולן מיכאל ואח' נ' רשות שדות התעופה בישראל ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 7.2.05)

העותר הינו טייס פרטי המשמש כיושב ראש עמותת האירובטיקה בישראל, היא העותרת מס' 2. בעתירתם מבקשים העותרים להורות לרשות שדות התעופה להתיר להם לעיין בחוזים חדשים שהרשות כרתה עם אל על, לקראת הפרטתה. העותרים חוששים כי החוזים שנכרתו עם אל על עלולים לפגוע בצורה לא סבירה במשתמשים האחרים בשירותי הרשות. "למסקנה זו הגיעו מפירוש סעיף 7 לחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז- 1977, לפיו כל הטבה כספית הניתנת לטייס או לחברת תעופה על ידי הרשות, חייבת להיות מכוסה תקציבית על ידי גבית תשלום נוסף מטייסים או מחברות אחרות". הרשות סרבה בהסתמכה על סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998.

נפסק (כב' השופטת דרורה פלפל ):

סעיף 1 לחוק חופש המידע מעניק לאזרח זכות קנויה לקבלת מידע בעל אופי ציבורי מהרשות הציבורית".
"רשות שדות התעופה הנה תאגיד ציבורי, הנותן שירות בעל אופי עסקי, אך אין בכך בגדי להוציאה מגדרו של חוק חופש המידע...העסקאות אותן עושה הרשות בכובעה הפרטי כפופות לדינים ולהלכות של המשפט הציבורי ובכלל זה לעקרון חופש המידע....על המשיבה 1 חלות הוראות חוק חופש המידע".
למרות שאל על כ"חברה מעורבת" כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה - 1975, אינה מנויה במפורש במסגרת סעיף 2 לחוק חופש המידע, הרי שס"ק (10) לסעיף 2 מדבר על גוף אחר הממלא תפקיד ציבורי ומבוקר על ידי מבקר המדינה. אל על נכנסת להגדרה זו, בהיותה גוף דו מהותי אשר ...."הוקמה בשנת 1949 כחברת התעופה הלאומית של ישראל. כיום יש לה מתחרות אחדות אך במהותה הפונקציונאלית היא החברה הישראלית הגדולה ביותר המספקת שירותי תעופה לציבור הרחב, מכאן נגזרת הגדרתה כגוף דו מהותי. הדין החל על המשיבה בהיותה גוף דו מהותי מושפע גם הא מאופיה...לאור כל האמור הרי שגם על המשיבה 2 חל חוק חופש המידע".
החריג עליו מסתמכות המשיבות לצורך אי הגילוי הוא "מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי...וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם..." (סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע). "במקרה דנן המחלוקת הינה בנוגע להורואת בחוזים המתייחסות לנתונים הבאים: התמורה, דמי השימוש ודמי ההרשאה, ביטוח, דמי פיגורים, ומחיר השירות למקבל השירות..." ... גישת המשיבות הנה כי המידע המבוקש הנו פרי משא ומתן שהתנהל ביניהן, ועל כן מדובר במידע ו/או בעניינים מסחריים משותפים להן ושאין לעותרים זכות קנויה לראות ו/או לעין בו".
"סעיף 9(ב)(6) לחוק מתנה את מימוש החריג בהוכחה כי "...פרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו...". המשיבה מס' 1 לא הוכיחה כי יש בחשיפת המידע לפגוע בהכנסותיה ואין די באמירה כוללנית לפיה יש בחשיפת המידע לפגוע בהכנסותיה".
"...לעותרים ולציבור המשתמש בשירותי התעופה בישראל, יש ענין במידע האמור, אם לא למטרת עסקיו כי אז לצורך הבדיקה, הכיצד רשות ציבורית מתנהל...ביות המשיבה 1 גוף מרכזי המספק שירותי תעופה ביניהם השכרת שטחים בשדות התעופה וסביבתם, הרי שלפעולותיה ולהחלטותיה עשויה אולי להיות השפה על "הטייס הקטן".
"מאחר והעותרים תלויים בשירותי של המשיבה 1 הרי שיש לתת עדיפות לאינטרס שלהם לעיין בחוזים. אינטרס זה גובר על האינטרס העסקי לו טוענת המשיבה 1 כשראוי להדגיש שפגיעה באינטרס זה לא הוכחה".

העתירה התקבלה כנגד שני הגופים והם חויבו לגלות את החוזים במלואם לעותרים, תוך חיובן בהוצאות.