נזקי גוף בבתי מלון

החלקה באמבטיה

 ת"א (ירושלים) 24343/99 שם טוב שרה נ' "דן" רשת מלונות בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 1.5.02) (כב' השופטת אורית אפעל – גבאי).

דבע נד/ 0-146  המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) - יו"ר ועד עובדים בבית חולים השתתף כציר בוועידת הסתדרות עובדי המדינה. באחת ההפסקות בישיבות הועידה ניגש לחדרו, ובעת שהתקלח החליק ונפל. העובד הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי וטען כי מדובר בתאונה עבודה.

התנגשות בדלת זכוכית

ת"א (בת ים) 2042/96 חזקיה בר-חיים נ' ישרוטל ניהול מלונות בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 9.8.98) (כב' השופטת זהבה אגי).

ת"א (תל אביב) 58670/90 מאור שם טוב (קטין) ואח' נ' בית מלון "צמרת", טבריה ואח', פ"מ תשנ"ג (ד), 23. התובע רץ בפרוזדור בעת שביקש לשוב מחדר האוכל אל ה"לובי" בו ישבו הוריו והתנגש בדלת זכוכית בלתי מסומנת. התביעה נדחתה.

נפילה במדרגות

דבע נג/ 0-52 המוסד לביטוח לאומי – שולמית רוט (לא פורסם) החלקה של עובדת במדרגות בית המלון בו התקיימה השתלמות לעובדי חברת החשמל הוכרה כתאונה עבודה.

ע"א (חי') 1269/00 ד"ר שכטר איז'ו נ' אפריקה ישראל תיירות ונופש בע"מ (לא פורסם) (סגן הנשיא כב' השופט ש' פינקלמן). מדרגות לוליניות.

ראו והשוו:

ע"א (ת"א) 278/95 אמליה בורוסובסקי נ' קניון השרון ואח' (לא פורסם).

פגיעות בבריכת שחיה

ת"א 57947/97 רון שטרן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 27.9.98) (כב' השופטת ד' קרת-מאיר). תביעה לתגמולי פוליסת ביטוח חיים בגין פציעה בבריכת מלון אורכידיאה באילת. לטענת התובע, כאשר שחה בבריכה, קפץ לתוך הבריכה אורח אחר במלון, אשר שיחק בכדור ונחת על גבו של התובע. התביעה נדחתה.

ת"ק (ראשון לציון) 704/02 לוקס יוסי נ' מלון הרודס באילת ואח' (לא פורסם) (פסק דין מיום 29.8.02)

התובע טוען כי כשעתיים לאחר שהגיע למלון, ירדו הוא ואשתו לבריכה. כאשר עלה מן הבריכה כלפי מעלה במימיה הרדודים, החליק ובנסיונו למנוע פגיעה בראש בנפילתו הושיט את ידו קדימה וכך ספג חבטה בידו ונגרם שבר לאצבע ביד שמאל שלו וכן נשברה ציפורן ברגלו. הפיצוי נתבע בגין הנזק שנגרם לאצבע, בגין הנופש שנפגם לחלוטין, בגין כאב וסבל ועגמת נפש ובגין אבדן הכנסה (14 ימי מחלה).

התובע טען כי רשלנות המלון מתבטאת בכך שלא הציב שלטים המזהירים מפני החלקה, וכן כי ריצוף הקרמיקה המצוי על שפת הבריכה הינו מחליק במיוחד, ועל המלון היה לשים פסים מונעי החלקה על גבי ריצוף זה.

המלון הכחיש את אופן אירוע התאונה כפי שתואר על ידי התובע והכחיש כל רשלנות. המלון טען כי התובע יצא מהבריכה שלא במקום המיועד לכך, דהיינו דרך סולמות המותקנים בבריכה אלא ממקום אחר, כי הבריכה הינה תקנית, כי מוצבים שלטי אזהרה המתריעים מפני סכנת החלקה וכי המלון לא התרשל באופן כלשהו. כן טען המלון כי מדובר בסיכון יום יומי רגיל שאדם נוטל על עצמו.

נפסק (כב' השופט י' קינר ):

1. שאלת הימצאותם או אי הימצאותם של שלטים אינה השאלה המכריעה את שאלת ההתרשלות. "בריכה הינה מקום מועד להחלקה. זאת יודע כל אחד וגם התובע. לפיכך שאלת הצבת או אי הצבת שלטים איננה מעלה ואיננה מורדיה, שכן סכנת ההחלקה הינה ברורה וידועה".

2. "שאלת הריצוף הסמוך לבריכה, הינה השאלה המרכזית, שכן אם ריצוף זה מגביר את סכנת ההחלקה יותר מהרגיל בבריכות, ייתכן ועל המלון היה לנקוט באמצעי זהירות מוגברים למניעת החלקות".

3. "גם אם היה מוכח...כי הבריכה נבנתה לפי תקן, לא היה הדבר פוטר...מלבחון את השאלה אם המלון נהג באופן סביר על מנת למנוע ההחלקה אפשרית".

4. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי המשטח עליו החליק היה אכן משטח מועד להחלקה ותר מאשר משטחים אחרים הבנויים לשפת בריכות. "אמנם עסקינן בתביעה קטנה, ובית המשפט איננו כפוף לדיני הראיות הרגילים, אולם מכאן ועד הקביעה כי המלון התרשל בבחירת המשטח הקיים על שפת הבריכה ארוכה הדרך. שומה היה על התובע להביא ראיות כגון חוות דעת מומחה אשר יוכיח את טענתו, ולא להסתפק בעדויות לפיהן המשטח הינו מחליק במיוחד".

5. "גם בע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב, פ"ד לד (1) 157, דן בית המשפט העליון בשאלת סוג המשטח עליו החליק משתמש בבית המרחץ, ודחה את אחריות העיריה בענין זה לאחר שדן בשתי חוות דעת מומחה שהוגשו לו וקבע כי סיכון ההחלקה במשטח הקיים לא היה שונה מסיכון ההחלקה במשטח אחר".

6. על התובע היה להראות כי התקנת פסים מונעי החלקה הינה אפשרית וכי היא תפחית את סכנת ההחלקה, וזאת באמצעות חוות דעת של מומחה, וזאת הוא לא עשה.

7. "יש להדגיש גם כי בריכה ובמיוחד שפת הבריכה הינו מקום אשר הרטיבות בו הינה תמידית ורבה, וההחלקה עליו הינה סיכון רגיל, אשר המבקרים בבריכה מודעים לו (לענין סיכונים רגילים ושאינם רגילים ר' ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח (1) 72, 77" וראו גם ע"א 358/56 דגני נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד יא 871.

8. "אינני סבור כי המלון פטור כליל מנקיטת אמצעי זהירות סבירים ורגילים כנגד ההחלקה במקום בו ההחלקה הינה סכנה רגילה ויום יומית, אולם התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי המלון הפר חובת זהירות זו באופן כלשהו. לענין זה נוסיף כי ברור הוא שאין להטיל על המלון חובה לייבש באופן שוטף את שפת הבריכה, שכן ברור ומובן מאילו כי לא ניתן לייבשה לאחר כל מתרחץ ומתרחץ (ר' ת"א (פתח תקוה) 3412/98 ליברמן נ' מלון רדיסון מוריה פלזה ים המלח, דינים שלום, כרך יד 515). בענין ליברמן נטען נגד המלון כי היה עליו לנקוט באמצעים למניעת החלקה על מדרגות המובילות לבריכה, ואף שם נדחתה הטענה".

9. בכל מקרה, יש לייחס לתובע רשלנות תורמת רבה. מדובר בשפת בריכה שהסיכון להחלקה בה הינו סיכון רגיל שהכל מודעים לו. "במקום מען זה היה על התובע לנקוט זהירות יתרה". כמו כן, התובע בחר להיכנס אל הבריכה בהיותו יבש, על מנת לחצותה, וזאת תחת להקיפה על גבי משטח האבן המשולבת. אילו היה עושה כן קיימת סבירות גבוהה שההחלקה לא היתה מתרחשת. כמו כן הוא בחר לצאת מהבריכה שלא דרך המקומות המקובלים והרגילים (כדוגמת מדרגות). "אין ספק כי התובע רשאי היה לצאת מן הבריכה גם שלא דרך המדרגות המיועדות לכך, אולם ברור כי יציאה ממקום מעין זה חייבה אותו לזהירות מוגברת, שכן יציאה דרך המדרגות הינה יציאה בטוחה ויציבה הרבה יותר מאשר לטפס מן הבריכה החוצה במקום שאיננו מיועד לכך, אל משטח מחליק, כאשר יציבותו של היוצא עלולה להתערער, כפי שאכן קרה לתובע. לפיכך יש לקבוע את אשמו התורם של התובע על 80%.

10. "נוכח התוצאה אליה הגעתי אין מקום לדון בנזקים שנגרמו לתובע, ואציין רק כי אילו הייתי קובע כי קיימת אחריות של המלון לנזקי התובע, היה זכאי הוא לפיצוי בגין אבדן ההנאה מחופשתו ובגין כאב ובסבל, אך לא בגין הפסד השתכרות שלא הוכח.

התביעה נדחתה.

ת"א (ירושלים) 22571/00 נשר צביה נ' מלון רמדה רנסנס ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 4.3.03)

התובעת, כבת 79, הינה בעלת מנוי לבריכה של מלון רמדה רנסנס בירושלים. לאחר שסיימה לשחות בבריכה החיצונית של המלון והיתה בדרכה למלתחה, ירדה במדרגות. "במהלך רדתה בגרם המדרגות האחרון המוביל לבנין המלון, החליקה התובעת על המדרגה הלפני אחרונה" ונפצעה.

נפסק (כב' השופט אהרון פרקש ):

1. בכל אחת מתוך מהמדרגות, מלבד המדרגה לפני האחרונה,  היו מודבקים פסים למניעת החלקה. התובעת נפלה כתוצאה מהחלקה על המדרגה הלפני אחרונה.

2. "אין מחלוקת כי המדרגות היו רטובות...עקב הסכנה של החלקה במדרגות רטובות מוטלת החובה על המלון לעשות את המירב לנסות למנוע החלקה זו, והרי לשם כך הותקנו הפסים על המדרגות למנוע החלקה זו, ורשלנות המלון מתבטאת בכך, שבמדרגה הלפני אחרונה היה חסר באותו מועד אותו פס המונע החלקה".

3. בחינת חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים באשר למידת הרטיבות של המדרגות, תוך השוואה לתקן האמריקאי ולתקן בריטי ואופן ביצוע המדידות, מביאה להעדפת חוות דעת המומחה מטעם התובעת על פני חוות דעת מטעם הנתבעים.

4. בית המשפט בחן את מעקה המדרגות והתאמתו לתקן הישראלי ולתקנים אחרים. "איני סבור כי אי עמידתו של מאחז היד בהוראות התכנון והבנייה היה בו כדי להשפיע על נפילתה של התובעת, שאכן כפי שהעידה, אחזה בו בחוזקה, ולא נשמעה טענה מפיה כי לא היה נוח לה עם האחיזה ו/או עקב אי אחיזה נוחה החליקה  ונפלה".

5. "על פי העובדות שנקבעו...הפר המלון את חובת הזהירות שהיו מוטלות עליו; בחיספוס של המדרגה לא היה די, ולפחות השליש החיצוני של שלח המדרגה היה חלק וגרם להחלקתה של התובעת ולנפילתה. לו היה המלון דואג לתחזק כראוי את המדרגות, היה מקום להבחין כי הפס שנועד למנוע החלקה איננו והיה עליו למהר ולהתקין פס שכזה. משלא עשה כן, הפס לא הותקן, כפי שהינו מותק במדרגו אחרות, הפר את חובותיו כלפי התובע".

6. הקשר הסיבתי-המשפטי התקיים במקרה זה: "אילו נקט המלון באמצעי הזהירות הפשוט של התקנת פס המונע החלקה, כפי שהותקן בכל המדרגות, וכאשר דומה כי צפה מראש אפשרות של החלקה לעולים מן הרחצה ועל כן התקין את הפס במדרגות האחרות והן משום שהי בתחום הסיכון שהחובה באה למנוע; והן משום שהתנהגות המזיק, על פי מבחני השכל הישר היא שגרמה לתוצאה שהתובעת ניזוקה. לאור האמור יש לקבוע כי רשלנות המלון היא שגרמה לנזקיה של התובעת".

7. "המבחן שעל פיו יש להכריע כאשר מבקשים לחלק את האחריות בין המזיק לבין הניזוק, הוא מבחן "מידת האשמה", כאשר בית המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך מבחינת האשמה המוסרית, ואת מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו כל של צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקרה מתוך בחינת התנהגות של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי אשר נדון בפני בית המשפט. אולם יקרה לא אחת, כי צורך הערכת מידתה ומשקלה של האשמה המוסרית ייזקק בית המשפט גם למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר (ראה: ע"א 316/75 שור ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (2) 299, 305; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72 - והאסמכתאות המובאות שם)...סבורני, כי בעת רדתה במדרגות לאט, היה על התובעת להניח את עקב רגלה בסמוך לחלק הפנימי של שלח המדרגה ורק אח"כ את החלק הקדמי של הרגל, ובאופן זה, ייתכן וההחלקה והנפילה היו נמנעות. בשיקולי הדברים, אקבע אשם - עצמי - תורם של התובעת בשיעור של 15%".

8. הטענות בדבר הפרת חובה חקוקה והפרת חוזה נדחו, כמו גם הטענה כי יש ליישם את הכלל בדבר הדבר מעיד על עצמו.

התביעה התקבלה והתובעת פוצתה בסך 138,000 ש"ח בניכוי אשם תורם עצמי בשיעור של 15%.

ת"א (פתח תקוה) 7045/02 זוזוט שרה ואח' נ' מלון המלך שאול ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 6.6.05)

הערת המערכת: צו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), תש"ל – 1970 המוזכר בפסק הדין הוחלף על ידי תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), התשס"ד - 2004.

 התובעים התארחו במלון המלך שאול באשקלון יחד עם ילדיהם. בעת שהאב רחץ בבריכת המלון. מאחר ובריכת הפעוטות היתה סגורה, שהה האב עם שני ילדיו במים הרדודים שבבריכה הגדולה. הבן הצעיר ביקש מהאב לצאת מן המים והוא עשה כן בהותירו את בנו בן ה- 7 בבריכה. הבן טבע והוצא מן המים על ידי אחד האורחים. הבריכה היתה באותה עת מלאת מתרחצים.

נפסק (כב' השופט נ' שטרנליכט ):

1. "בסעיף 5(א) לצו הסדרת מקומות רחצה (בריכות שחיה מוכרזות), תש"ל – 1970 (להלן – הצו), נקבע: /בכל בריכת שחיה תהיה תחנת עזרה ראשונה ובה ציוד עזרה ראשונה ובה ציוד עזרה ראשונה כמפורט בתוספת השניה'. בתוספת השניה לצו נקבע, כי בתחנת העזרה הראשונה שבברכה צריכה להיות משאבת מציצה. בבריכה בה טבע המנוח לא היתה משאבת מציצה".

2. "בסעיף 10(ב) לצו נקבע: 'המעבר למים שבעומק של 120 ס"מ יסומן על-ידי פס בצבע אדום על קרקעית הבריכה לכל רחבה ועל דפנותיה, וכן על-ידי שלטי-אזהרה התלויים על חבל מעל למים ועליהם כתוב בעברית ובלועזית 'סכנה – מים עמוקים'".

3. "...קו ההפרדה היה בעומק שבין 140 ס"מ ובין 160 ס"מ, ולא בעומק 120 ס"מ כפי שנדרש בצו. בכך הופרה החובה החקוקה הקבועה בסעיף 10(ב) לצו. הוראת חיקוק זו נועדה להגן על מתרחצים, שאינם יודעים לשחות, ולהתרות בהם, לבל יכנסו לתחום המים העמוקים. המציל העיד, כי המנוח נמצא באיזור קו ההפרדה.... מכך ניתן בהחלט להסיק, כי המנוח רצה להתקדם עד לקו ההפרדה, ועקב העובדה שקו ההפרדה היה כבר בתוך תחום המים העמוקים, טבע המנוח".

4. "בסעיף 14(א)(1) לצו נקבע, כי אחת מחובותיו של המציל היא למנוע ממתרחצים שלא יודעים לשחות להיכנס למים העמוקים. בעדותו במשטרה... העיד המציל, כי בשל העובדה שבריכת הפעוטות לא הופעלה, מותר היה לילדים מכיתה א' ומעלה להיכנס לבריכה הגדולה בתנאי שיהיו ליד המדרגות. המציל הוסיף וציין, כי הוא שמר על כך, שהילדים לא יתקרבו למים העמוקים. המציל אישור את הדברים בעדותו...המציל היה מודע, איפוא, לחובותיו על פי סעיף 14(א)(1) לצו. הימצאותו של המנוח במים העמוקים וטביעתו שם מעידה על כך, שהמציל הפר את חובתו זו".

5. "אין מחלוקת בין הצדדים, כי בריכת הפעוטות היתה סגורה, דבר שהביא לעומס גדול יותר של מתרחצים בבריכה הגדולה...מידת הסבירות חייבה הפעלת שיקול דעת וצירופו של מציל נוסף....בבריכה לא הוצב שלט, האוסר באופן חד משמעי רחצת ילדים ללא הוריהם...המציל ישב על כסא נמוך ולא בסוכת מציל מוגבהת, שהיתה מאפשרת לו דה ראיה רחב יותר...כאמור לעיל, סימון ההפרדה בין המים הרדודים ובין המים העמוקים לא היה בעומק 120 ס"מ כנדרש, אלא בעומק של כ – 150 ס"מ. מעבר להפרת החובה החקוקה שיש בכך דבר  זה גם מהווה רשלנות חמורה. העולה מכל האמור לעיל, שהנתבעים לא פעלו במידת הסבירות הנדרשת בהפעלת בריכת השחיה, ובכך הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליהם כלפי הרוחצים בבריכה".

6. "אין ספק, שהשארתו של ילד צעיר, שאינו יודע לשחות, ללא השגחה בתוך בריכת שחיה יש בה משום רשלנות, והיה בה כדי לתרום לאסון שארע בטביעתו של המנוח. יחד עם זאת לאור החובות החקוקות, שהופרו על ידי הנתבעים ולאור התרשלותם, לא היתה רשלנותו של התובע 2 הגורם הבלעדי והמכריע שגרם לטביעה. לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה, שאת אשמו התורם של התובע 2 יש להעמיד על 15% בלבד".

7. לענין הנזק: כאב וסבל: "במקרה דנן אבדה הכרתו של המנוח בעת התביעה ומאז לא שבה אליו עד למותו כחודש לאחר מכן. בנסיבות אלו אין עזבון המנוח זכאי לפיצוי נפרד בגין כאב וסבל מעבר לפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים".

8. קיצור תוחלת החיים: "בנסיבות הענין ולאור גילו הצעיר של המנוח, ופרק הזמן הארוך בו היה המנוח מאושפז בבית החולים עד לפטירתו, סכום של 500,000 ש"ח כשהוא משוערך מיום הפטירה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק יהווה פיצוי הולם בגין ראש נזק זה".

9. פיצוי בגין 'השנים האבודות': בעקבות ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום פויתוח הרובע היהודי בע"מ, פ"ד נח (4), 486: עזבון המנוח זכאי "לפיצוי עבור הפסד כושר ההשתכרות של המנוח ב"שנים האבודות", השנים שבהן היה יכול להשתכר אלמלא מותו". בעקבות ת"א (י-ם) 2555/00 רביב נ' מדינת ישראל, דינים-מחוזי לד (6) 317 – מחמת חוסר הידיעה בדבר עיסוקו האפשרי של הילד כבוגר והוצאותיו – "כל חישוב אקטוארי על בסיס חזקות למיניהן ותוך ניסיון לדלות מתוך הנתונים והחזקות את הסכומים שיעמדו בבסיס החישוב יהיה מלאכות, וסביר להניח שאף לא אמיתי. על כן, סבורני , כי יש להעמיד במרקה זה את הפיצוי בגין אבדן ההכנסה בשנים האבודות על סך גלובאלי של 700,000 ש"ח, כשמסכום זה יש לבצע ניכוי בהתאם לאשם התורם האמור לעיל".

התביעה התקבלה.

 ראו והשוו:

ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל (1) 113

ת"א (תל אביב) 70964/99 אילנה רוזיצנר נ' דובלה מצובה בע"מ (לא פורסם) (כב' השופטת זהבה אגי ).

החלקה

ת"א (טבריה) 2/94 חוה מורגנשטיין נ' מלון גלי כנרת (לא פורסם) – עו"ד שהתארחה במלון במסגרת השתלמות עו"ד החליקה על רצפת חדר האוכל ונפגעה בבירכה כתוצאה מהנפילה.

ת"א (טבריה) 1735/97 מאירי יהודית נ' מלון צמרת (לא פורסם) (סגן הנשיא כב' השופט רון שפירא ) (החלקת עובדת מטבח).

ראו והשוו:

ת"א (י-ם) 695/92 יהודה ג'ורג' ואח' נ' זאב פייבויץ ואח' (לא פורסם) (כב' השופט י' בזק ). החלקת אורח באולם חתונה על גבי נוזל שמנוני על הרצפה.

ת"א (תל אביב) 300012/92 (החלקת פקידת קבלה במלתחה של מלון דניאל) (כב' השופטת דליה מארק - הורנצ'יק ).

ת"א (נצרת) 2798/00 לוריס עבדו נ' קניון לב העיר ואח' פ"מ תשס"ב (3), 481 (כב' השופט עאטף עיילבוני ).

החלקת אישה בת 60 בכניסה לקניון עקב רטיבות הרצפה כשמזג האוויר בחוץ חורפי וגשום.

פציעה במעלית

ת"א (חי') 1384/86 חן אהרונוביץ (קטין) ואח' נ' מלון "גולן" בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ב (ג) 276. אצבעו של הקטין נתפסה בלוח הכפתורים שבמעלית המלון. כאשר הוא ביקש לחלץ את אצבעו, נקטע חלק מהאצבע.

נפילה ממיטה

ת"ק (תל אביב) 12122/02 וולף חוה נ' מלון לוט ים המלח ניהול ולתפעול מלונות ימים ואגמים בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 30.9.03)

לטענת התובעת, היא נפלה מהמיטה תוך כדי שינה. לטענתה, המזרון היה רך מאוד בצדדיו וכאשר הסתובבה התובעת על יצועה נפלה מהמזרון. בהודעתה לקב"ט המלון היא מסרה כי "היא ובעלה נוהגים לישון "הפוך", כלומר ראש לצד עקב".

נפסק (כב' השופט הראל יחזקאל ):

התובעת לא הרימה את הנטל עליה להוכחת תביעתה ועל כן דין התביעה להדחות. נקבע כי "לא שוכנעתי כי התובעת נפלה מהמיטה בשל פגם כלשהו שהיה במזרון".

פציעה במהלך פעילות ספורטיבית/נופש

רכיבה על סוסים

ת"א (ב"ש) 569/90 עזבון המנוחה נורית יעקב ז"ל נ' טקסס ראנץ בע"מ ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 20.9.93)

"המנוחה, שעזבונה הוא התובע, נסעה ביחד עם בעלה למספר ימי נופש במלון באילת. בחדר המלון ראו פרוספקט שהציע, בין יתר הפעילויות שהוצעו ע"י המלון, פעילות של רכיבה על סוסים. הם שאלו בטלפון לפרטים והופנו לפקידת האירועים של המלון שהיפנתה אותם למועדון רכיבה במרחק מה מהמלון". המנוחה ובעלה אמרו לפקידה שאין להם נסיון קודם ברכיבה וזו אמרה להם, לאחר שבררה, שאין בעיה ומסרה להם שוברים תמורת תשלום והיפנתה אותם למועדון. כאשר רכבה המנוחה על הסוס, היא הופלה מגבו של הסוס ונפצעה.

נפסק (כב' השופט א' לרון ):

1. "לא יכול להיות ספק באחריותו של מועדון הרכיבה…ובעקבותיו של חברת הביטוח שלו…לתוצאות התאונה. כפי שבעלה של המנוחה העיד ועדותו לא נסתרה, לאחר שהנתבעים לא הביאו כל עדים, מסרו, הוא ואשתו המנוחה, מיד עם הגעתם למועדון, שאין להם נסיון ברכיבה ואינם יודעים לרכב. בנסיבות אלה כמושכל ראשון ויסודי לא היה מקום להשאירם על הסוסים ללא פיקוח ואפשרות עזרה כפי שהעד העדי. יתר על כן, גם כשצעקו וביקוש עזרה לא נענו ואחת המדריכות, שהיגעה לאחר זמן, שוב שהתה פרק זמן קצר ועזבה אותם לבד. העובדה שבסופו של דבר אחד הסוסים הפיל את המנוחה, קשרוה ללא ספק לחוסר נסיונה של המנוחה ברכיבה ואם הנתבעת מספר 1 היתה דואגת לקיים פיקוח והדרכה צמודים, יכולה היתה למנוע את אירוע התאונה".

2. "על פני הדברים קצת יותר מורכב המצב לגבי אחריות המלון, שלא היה אחראי באופן ישיר לפעולת הרכיבה של הסוסים אלא רק היפנה את המנוחה ובעלה לפעילות זו למועדון, שפעל באופן עצמאי, אך בסופו של דבר נראה לי שגם למלון אחריות לאירוע התאונה ושאחריותו קשורה ושלובה לאחריות מועדון הרכיבה כך ששניהם, המלון והמועדון, אחראים כלפי התובע באחריות משותפת"

3. "ע"י הנחת הפרוספקט, שכלל פעילות רכיבה על סוסים, בחדרי האורחים במלון והפנייתם של האורחים לפעילות זו ע"י קבלת התשלום עבור הפעילות ומתן שוברים, הציג המלון בפני האורחים מצג שמדובר בפעילות המנוהלת באופן מקצועי ומסודר ותוך שמירה על כללי בטיחות נאותים. אחריות זו היא למעשה גם אחריות חוזית וגם אחריות בנזיקין המבוססת על חובת הזהירות הכללת לפי דיני הנזיקין כפי שפורט בפסק הדין בענין ועקנין (ע"א 145/80 פד"י ל"ז (1) עמ' 113).

4. "אומנם נכון שבעלה של המנוחה העיד כי פקידת האירועים במלון טילפנה למועדון, לאחר שנאמר לה שמדובר באנשים שאין להם נסיון ברכיבה, ולכן אין למצוא רשלנות בכך שהיפנה את המנוחה ובעלה לפעילות הרכיבה מבלי שמסרה למועדון שאין להם נסיון קודם ומבלי שביררה אם אפשר להפנות אנשים חסרי נסיון לביצוע פעילות רכיבה, אבל מעצם תיאור השתלשלות העיניינים במועדון, כפי שתוארה, עולה שההפניה היתה למועדון שבו הפעילות נוהלה בצורה בלתי אחראית ומזלזלת, שאף ניתן לכנותה כגובלת בהפקרות, וללא הקפדה על כללי הדרכה ובטיחות אלמנטרים ומינימליים. יכול להיות שניהול המועדון בצורה זו באותו יום היה בגדר חריג, אך הרושם המתקבל מתיאור העובדות הוא שלא מדובר במחדל חד פעמי וקצר אלא בדרך ניהול קבועה ושיגרתית ואם הדבר היה שונה והמלון בדק ומצא שבאופן כללי המועדון ענה לדרישות וניהל את עניניו כראוי, היה צריך להביא ראיות על בדיקות אלה שערך ועל ממצאיהן ועל כך שביום הנידון חל דבר יוצא דופן שלא ניתן היה לצפותו מראש, אך דבר זה המלון לא עשה.

5. נטל הראיה להוכחת רשלנות ואחריות כלפי המלון הוא אומנם על התובע, אך לאחר שהמנוחה נשלחה למועדון ע"י המלון והביאה ראיות על צורת ניהול הפעילות במועדון כפי שתוארה, עברה החובה המשנית להבאת הוכחות שהמלון, מצידו, ערך את כל הבדיקות ונקט בכל האמצעים שהצדיקו ואיפשרו הפניות אורחים למועדון כמקום שבו מתנהלת פעילות מסודרת ובטוחה, על המלון ובנטל זה המלון לא עמד. ניתן עוד להוסיף כי לתובע קשה היה להוכיח עובדות שליליות של חוסר בדיקה והמלון הוא שהיה צריך להוכיח את הטענה החיובית של עריכת הבדיקה, אם אכן עשה זאת. לכן המסקנה הסופית היא שגם המלון אחראי כלפי המנוחה בכך שהיפנה אותה למקום שנוהל בצורה בלתי בטוחה ושלא היה מקום להפנות אליו את אורחי המלון כמקום שבו מתבצעת פעילות המלווה באמצעי בטיחות נאותים וראויים. אין המדובר במקרה כמו זה של הפניה לביצוע טיול לחברה להגנת הטבע שלגביה נאמר בפסק הדין שדן בענין (ת.א. (ח"י) (1142/82,פסקים מחוזיים תש"ן א' עמ' 400) כי "הכל מסכימים שהחברה ידועה כגוף שלו המומחיות, הידיעות והכישורים הרבים ביותר בארץ ..." אלא במועדון שאין כל ידיעה שכישוריו ודרך ניהולו הכשירו והצדיקו הפניית אורחים ע"י המלון אליו.

משחקים

דבע מו/ 0-85 המוסד לביטוח לאומי – אבנר זילברמן, פד"ע יח, 281 (פציעה של עובד במהלך נופש מטעם העבודה במהלך משחק קט-טניס).

פציעות אחרות

ת"א (תל אביב) 40848/92 משה תורג'מן נ' א.מ.ש. תיירות ונכסים בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ו (ד), 273. איש בטחון אשר לגם מקנקן שתייה שהונח על אחד מהשולחנות ואשר הכיל נוזל ניקוי חריף המיועד למדיחי כלים.

ת"א (ירושלים) 10346/99 נעים גבאי נ' מלון המלך דוד (לא פורסם) (פס"ד מיום 12.8.02) (כב' השופט נעם סולברג )

התובע שימש כצבע וכעובד אחזקה בבית המלון. בעת שהלך על שביל מכוסה בכמות גדולה של פסולת בנייה, כשעל גביה מונח היה ניילון ברוחב של כמטר ובאורך של מספר מטרים, החליק ונחבל ברגלו.

התביעה נדחתה.