תנאי עבודה לעובדים בבתי מלון

צו הרחבה בענף המלונאות (י"פ התשנ"ח, 3026 (חוברת 4633)

צו הרחבה בענף המלונאות (י"פ התשס"א, 1752 (חוברת 4965)

דבע נו/ 6-4 כפר הנופש של יגאל בע"מ – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע ל, 117

המערערת חברה בהתאחדות המלונות בישראל מאז שנת 1991, אז עסקה בהקמת בית המלון. הדיון הוא בשאלה האם על עובדיה באותה תקופה חל הסכם עבודה קיבוצי לענף בתי המלון או שמא לענף הבניה.

נפסק:

"צו הרחבה על הסכם ענפי אינו נמנה על אלה ולכן אינו יכול להיות בעל תוקף למפרע…הוראות צווי ההרחבה חלות ומחייבות מיום פרסומו של הצו בלבד".

דבע נז/ 4-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מוריה תל אביב בע"מ ואח' (לא פורסם) ערעור של ההסתדרות למניעת פיטוריו של מנהל כח אדם במלון. הערעור נדחה.

עב 2443/98 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ומלונאות רחביה בע"מ (לא פורסם) – חיוב חברה שהפעילה בית מלון בתשלום פיצוי לעובד, בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב אי העברת תשלומים והפרשות כסדרם ל"מבטחים".

עב 100330/97 אהרוני אברהם נ' חברת בונה חושן (לא פורסם)

המעבידה איננה רשאית לקזז משכרו האחרון של העובד "חובות" בקשר למגוריו ומגורי משפחתו במלון אותו ניהל, שכן אין מדובר בסכום קצוב.

עב (ב"ש) 2595/01 ג'ינדר קומר נ' ג. ויסטה מלונות ותיירות ואח', פד"ע לח, מו (פס"ד מיום 27.8.03).

התובע, אזרח הודי, עבד אצל הנתבעת והתפטר. בין השאר, נדונה שאלת חלותם של ההסכמים הקיבוציים בתחום המלונאות על העסקתו של עובד זר.

נפסק (כב' השופט מ' טוינה ונציגי הציבור י' חסון וע' קרמרסקי ):

1. "ההסכם הקיבוצי הכללי בענף בתי המלון מגדיר עובד:

 ""עובד" – כל העובדים המקצועיים והבלתי מקצועיים המועסקים על ידי בתי מלון וכן עובדי משרדיים מרכזיים של רשתות בתי מלון או חברות מלונאות אשר חל עליהם הסכם זה".

מכוח סעיפים 3 ו- 4 להסכם הקיבוצי הכללי בענף בתי המלון, אשר עניינם תחולת ההסכם הקיבוצי דנן – חל ההסכם הקיבוצי בענף בתי המלון על "כל עובד" המועסק בבית מלון בשירותו של מעביד שהוא חבר בהתאחדות בתי המלון, אשר היא צד להסכם.

 בהתאם לנספח 5, תנאים מיוחדים לבתי מלון באילת ובים המלח, חלים "התנאים האילתים המיוחדים" המפורטים בנספח (ערבה וטיסות) על בתי המלון באילת ועובדיהם".

2.  "אשר על כן כפשוטם, חלים ההסכמים הקיבוציים בענף בתי המלון על העסקתו של התובע כאן, מכוח היותו עובד המועסק על ידי בית מלון ומקום שהנתבעות הן חברות בהתאחדות בתי המלון אשר היא צד להסכמים הקיבוציים אלו".

3. ""תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" במדבר ט"ו ט"ז, דורש מאתנו הציווי המקראי המבטא מושכלות יסוד של שוויון  שהן הבסיס לחברה מתוקנת. יש להצטער כי ציווי זה נשכח מהנתבעות, אשר מצאו מקום לטעון לפנינו כי יש להחריג את התובע מתחולת ההסכמים הקיבוציים, בשל היותו עובד זר.

 נזכיר רק כי מכוח האמנה הבינלאומית של ארגון העבודה הבינלאומי הדן בעניינם של עובדים זרים, אמנה עליה חתומה מדינת ישראל, נדרש מכל מדינה שהיא צד לאמנה:

 "לנהוג במהגרים הנמצאים בהיתר בתחומי ארצו, ללא הפליה מטעמי אזרחות, לאום, דת או מין, יחס שלא יהיה נופל מזה שהוא נוהג באזרחיו שלו בעניינים הבאים (הדגשה שלי – ט.מ.)":

 "(א)      במידה שעניינים אלה מוסדרים בחוק או בתקנות או כפופים לפיקוחן של רשויות מנהליות:

(1)        שכר לרבות תוספות משפחתיות – מקום שתוספות אלו מהוות חלק מהשכר – שעות עבודה , הסדרים של שעות עבודה נוספות, חופשה בשכר....

(2)        חברות באיגודים מקצועיים והנאה מן היתרונות של משא ומתן קולקטיבי (הדגשה שלי – ט.מ.)" אמנה בדבר עובדים מהגרים כתבי אמנה ד' עמ' 37 סימן ו'.

פשוט מכאן כי מכוח האמנה הבינלאומית בדבר עובדים מהגרים, זכאי התובע ליהנות מפירות המשא ומתן הקיבוצי אשר קיבל ביטוי בהסכמים הקיבוציים בענף בתי המלון".

4. "עוד נוסיף כי טענה דומה לפיה עובד, אשר הוא תושב שטחים המועסק בתוך תחומי מדינת ישראל אינו זכאי לזכויות הקבועות בהסכמים קיבוציים, בשל היותו תושב שטחים - נדחתה לאחרונה על ידי בית הדין הארצי הנכבד.

            ראה:

ע"ע 114/99, רחמים יצחק נגד סמיר מחמיד מוחמד אלסקאיה ואח' (לא פורסם)".

5. "לאור האמור, אין לנו אלא לדחות את הטענה לפיה אין ההסכמים הקיבוציים בענף בתי המלון חלים על התובע אשר עבד בבית מלון, בשירותם של נתבעות שהן חברות בארגון המעסיקים שהוא צד להסכם הקיבוצי בענף בתי המלון – בשל היותו עובד זר".

התביעה התקבלה.

פגיעה בעבודה

ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח (1), 72

המשיב עבד כטבח במטבח המלון. במהלך עבודתו הוא עבר בריצה ליד מחבת גדולה והחליק על שמן שניתז ארצה מהמחבת בזמן שטיגנו בה, ונפצע.

בית משפט השלום קבע כי המלון התרשל ולא ייחס למשיב רשלנות תורמת.

הערעור התקבל בחלקו.

ת"א (תל אביב) 40848/92 משה תורג'מן נ' א.מ.ש. תיירות ונכסים בע"מ ואח', פ"ד תשנ"ו (ד), 273. איש בטחון אשר לגם מקנקן שתייה שהונח על אחד מהשולחנות ואשר הכיל נוזל ניקוי חריף המיועד למדיחי כלים.

ת"א (טבריה) 1735/97 מאירי יהודית נ' מלון צמרת טבריה (לא פורסם) (פס"ד מיום 19.8.99)

"תובעת עבדה אצל הנתבעת במטבח המלון והחליקה בעת עבודתה, נפלה ונפגעה".

נפסק (סגן הנשיא כב' השופט רון שפירא ):

1. "...תופעה של רטיבות על הרצפה או לחילופין שמנוניות או לכלוך אחר כגון נייר מרגרינה הנן תופעות רגילות למקום העבודה. בהתאם חובה על המעביד למנוע היווצרות של רטיבות או קיום של לכלוך העלול לגרום להחלקה, שהוא סיכון רגיל במקום עבודה מסוג זה. כמו כן מוטלת על העובד במקום זה, לרבות התובעת, החובה לשים לב למדרך הרגל ולנקוט באמצעי זהירות כמתחייב מעבודה בסביבה המועדת להחלקה, עודה שהיתה ידועה היטב לתובעת מעצם עבודתה במקום".

2. "בנסיבות העניין אין חולק למעשה כי הנתבעת, שהיא המעביד ,חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. ראה לענין זה את ההלכה שנפסקה בפסק דין שענינו מקרה דומה, ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פורסם בפד"י ל"ח (1) עמ' 72 ואילך".

3. "בנסיבות העניין אני קובע כי עצם העבודה שרצפת המטבח הייתה רטובה וחלקה (בין אם כתוצאה ממרגרינה או כל דבר אחר) הינה סיכון שהיה על הנתבעת לדעת עליו והנזק שנגרם הוא בגדר הנזק הצפוי מאותו הסיכון. בהתאם אני קובע כ הנתבעת התרשלה כאשר איפשרה את קיומו של המפגע הרטיבות. בהתאם יש בכך התרשלות מטעם הנתבעת וכן הפרת חובה חקוקה המוטלת עליה בהתאם להוראות סעיף 54 ביחד עם סעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה".

4. "לא בנקל תוטל חבות על עובד בגין תאונה שאירעה תוך ביצוע עבודתו...במקרה שבפני, ותוך בחינת התנהגותה של התובעת מנקודת המבט של האוטונומיה שניתנה לה בבחירת דרך העבודה והיקף שיקול הדעת שניתן היה לצפות ממנה בשים לב לנתוניה המיוחדים, סבור אני כי רשלנותה התורמת של התובעת הינה בשיעור של 25% בלבד".

התביעה התקבלה.

ת"א (ירושלים) 10346/99 נעים גבאי נ' מלון המלך דוד (לא פורסם) (פס"ד מיום 12.8.02)  (כב' השופט נעם סולברג )

התובע שימש כצבע וכעובד אחזקה בבית המלון. בעת שהלך על שביל מכוסה בכמות גדולה של פסולת בנייה, כשעל גביה מונח היה ניילון ברוחב של כמטר ובאורך של מספר מטרים, החליק ונחבל ברגלו.

התביעה נדחתה.

העסקת עובדים זרים ללא רשיון בבית מלון

דמ 001040/01 – 001045/01, דמ 001222/01 (באיחוד דיון) טומסנג'ה אריק ואח' – מלון אמבסדור בע"מ (פס"ד מיום 13.9.2001 כב' השופט אילן סופר ונ.צ. ממן ו- רוזנר)(לא פורסם).

קיומם של יחסי עובד ומעביד

עב (נצ') 1110/01 זוהר שחר נ' מלון שרתון מוריה (ישראל) בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 15.3.04).

פסה"ד דוחה תביעת "מוסיקאי אשר הועסק ע"י הנתבעת בתקופה 2/1983 עד 6/2000 כ"אומן הבית" לסכומים שונים, הנובעים מיחסי עובד ומעביד, אשר התקיימו לטענתו בינו לבין הנתבעת".

בית הדין לעבודה ניתח את העובדות על רקע המבחנים הנקוטים לקביעתם של יחסי עובד ומעביד ודחה את התביעה.

שכר מינימום

עע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ  - וואיל סנדוקה ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 1.6.04)

המשיבים עבדו בתור פועלי ניקיון במלון במזרח ירושלים.  מהות העבודה היתה עבודה במשמרות של שמונה שעות כל משמרת. "עובדי הנקיון עבדו ב"קבלנות", באופן שכאשר הם סיימו לנקות את החדרים הם היו רשאים לעזוב את מקום העבודה. בית הדין האזורי לעבודה קבע שהמשיבים זכאים לשכר מינימום משני נימוקים: הם התקבלו לעבודה במשרה מלאה והיה נהוג במקום העבודה לעזבה מיד לאחר סיום המטלות שהיו מוטלות על העובדים. משזה הנוהג במקום העבודה הרי מדובר בעבודה במשרה מלאה. כמו כן, "על פי ההלכה הפסוקה, אם עובדה מתקבל לעבודה במרשה מלאה, חזקה עליו כי הוא עובד במשך כל השעות והנטל על המעביד להוכיח את שעות העבודה אם הוא טוען אחרת".

נפסק (מפי סגנית הנשיא כב' השופטת א' ברק-אוסוסקין ):

1. "...החוק שותק באשר לשכר מינימום כאשר העבודה היא לפי קיבולת. גם התקנות אינן עונות על צורת העסקה שלא על פי תקופת זמן אלא על פי קיבולת (תקנות שכר מינימום – הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי, התשנ"ט – 1998). משתכלית החוק היא תשלום שכר מינימום לכל עובד והחוק שותק בעניין שכר על פי קיבולת, יש לראות בכך חסר (לאקונה). המחוקק ומתקין התקנות לא נתנו דעתם לשאלה זו. מתכליתו של חוק שכר מינימום ברי כי הם לא התכוונו לשלול שכר מינימום מעובד על פי קיבולת. הדבר היה נוגד את תכליתו של החוק. משהגענו למסקנה כי לא מדובר בהסדר שלילי אלא בחסר, עלינו לפנות לחוק יסודות המשפט לשם מילוי החסר..."

2. "ההיקש צריך שיעשה מן החוק הדן בחובה לשלם שכר מינימום למי ששכרו משולם לפי חודש, שבוע או יום. המסקנה חייבת להיות כי בכל סוג של עבודה, גם עבודה לפי קיבולת, יש לשלם לעובד שכר מינימום".

3. "...גם בענייננו לא נאמר לעובדים כי מדובר בחלקיות משרה. משכך עובר הנטל על המעבידה להראות כי מדובר בחלקיות משרה על פי היקפה ועל פי ההסכם שנעשה בין העובדים לבינה. הדבר לא נעשה".

הערעור נדחה בנקודה זו (והתקבל בנושא אחר).