1. השכרת הרכב היתה לחברה ולא לאדם הפרטי. העובדה שהנתבע הוא זה שניהל את המו"מ, זה שחתם על הסכמי השכירות וזה שנהג בכלי הרכב, אינה הופכת אותו בהכרח לחייב באופן אישי. מנהל חברה הפועל כך, פועל, דרך כלל, בשם החברה ולא בשמו שלו, ופעולות אלו אינן מטילות עליו חבות אישית.

2. בנסיבות הענין, בהן מדובר בחברת מעטים, ובעיקר ב"חברה של איש אחד", כאשר למעשה קיים בחברה בעל מניות אחד אפקטיבי או מספר מצומצם של בעלי מניות, וכן – חתימה על החוזים בשם החברה המשובש, נהיגה בכלי הרכב באופן אישי, שימוש בכתובתו שלו לצורכי משלוח דואר לחברה ומסירת שובר כרטיס אשראי שלא מחשבון החברה, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות.

3. רשם החברות החל בהליכי מחיקת החברה בתקופה שבה הושכר הרכב. התנהגותו של הנתבע, דהיינו אי תשלום האגרות ואי מילוי חובות החברה, היא שגרמה למחיקת החברה שמאחורי מסך ההתאגדות שלה מבקש הנתבע להסתתר. מאחר והוא לא יידע את התובעת בקשר לכך, הרי שנהג בחוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה ולפיכך הוא חב באחריות ישירה כלפי התובעת מכח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי).

1. "…מגרסת התובע משתמע כאילו משרדי הנתבעת צריכים לפעול בכל עת, כולל ימי מנוחה, כדי לאפשר לו (ולאחרים) להחזיר את הרכב עם תום השכירות בכל עת. דרישה זו נראת מוגזמת. על פי החוק, בתי עסק ובכלל זה הנתבעת, אינם עובדים בימי המנוחה. התוצאה היא שהנתבעת אינה יכולה להיות זמינה בכל עת להחזרת הרכב, כפי שטען התובע ולא ניתן לכפות עליה זאת".

2. "לא היתה על הנתבעת החובה להחזיק את המשרד פתוח בסמוך לכניסת השבת אולם ראוי היה כי הנתבעת היתה מפרטת את הוראותיה למקרים כגון אלה".

3. "לתובע לא עמדה זכות קנויה להחזיר את הרכב ביום שישי בסמוך לכניסת השבת, בניגוד להראות בדבר סגירת בתי העסק בשעות אלה. לכן היה עליו לברר עד מתי פתוח משרד הנתבעת. הובהר שהנתונים לגבי שעות הפתיחה היו בחזקתו על גבי מסמך נ/ 1. התובע לא בירר את הזמנים ומכאן רשלנותו".

4. "אם היה התובע מחזיר את הרכב בשעת סגירת משרדי הנתבעת (14:00) היו נזקיו מסתכמים בקיצור זמן ההשכרה של פחות משלוש שעות השכרה. במקרה כזה היו נזקיו של התובע נמוכים בהרבה מאלה שנגרמו בפועל. העיקרון כי חובה על הניזוק להקטין את נזקיו, הוא עקרון ידוע וללא עוררין. … לו היה התובע מחזיר את הרכב לפי (כנראה צ"ל "לפני", ר.ג.) סגירת המשרד, יתכן והיה זכאי לפיצוי עבור משך הזמן אשר תקופת השכירות התקצרה, אך בכל מקרה הפיצוי היה אז נמוך מן הנזקים אשר נגרמו לו לאחר מכן, שהם יומיים נוספים של שכירות. התובע לא הקטין את נזקיו ובזאת הפגם השני בתפקודו".

נפסק (כב' השופט רפי שטראוס ):

1. "...אופן טיפולה ועמדתה של הנתבעת בפרשה זו פסולים מכל היבט (בלשון המעטה ואיפוק !) התובעת ניצלה "עמדת כח" משהופקד בידה, בנאמנות, שובר אשראי חתום על החלק, כדי לגבות באמצעותו סכום כסף שאין היא זכאית לו. כבר בראשית הדרך - לא היה כל יסוד לחיוב התובעת בכ 4,000 ש"ח כ"השתתפות עצמית" בנזק שעפ"י הצהרת הנתבעת עצמה איננו עולה על 2,033 ש"ח".

2. "לכל המאוחר בעת שהגיעה הנתבעת להסכמה עם הנהגים "הפוגעים" וזכתה למלוא הפיצוי עפ"י תביעתה היה עליה למהר ולהשיב לתובעת את אשר גבתה מזו ! שבעתיים כך נוכח הצהרותיה שלה עצמה כי תביעתה הוגשה גם עבור התובעת וכי משישלמו המזיקים את הנזקים יוחזר לתובעת הכסף אשר נגבה ממנה..."

3. בכך שהנתבעת לא דיווחה לתובעת על קבלת פיצוי מהנהגים "...חסמה הנתבעת למעשה דרכה של התובעת לתבוע נזקיה מהמזיקים".

4. "הנתבעת יצרה איפוא מצב בו שילמה התובעת ממון רב בגין נזקי תאונה שלכל הדעות לא היתה אשמה בגרימתה - בעוד הנתבעת עצמה הפיקה ממנה רווח רב. בכל אלה חטאה הנתבעת בהפרת החוזה, בהפרת חובת נאמנות, בחוסר תום לב קיצוני ובעשיית עושר ולא במשפט".

התביעה התקבלה והנתבעת חויבה בהשבת הסכום שגבתה (3,977 ש"ח) בצרוף ריבית והפרשי הצמדה, פיצוי בסך 1,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ש"ח. כמו כן חויבה לשלם הוצאות משפט בסך נוסף של 1,000 ש"ח לנתבעים אחרים שהתייצבו לדיון.

ליסינג תפעולי לעומת ליסינג מימוני

בש"א 11811/01 פש"ר 457/02 נתיב ת.א.ג. - חב' להנדסה אזרחית בע"מ נ' דראל רם בע"מ (לא פורסם) (החלטה מיום 19.9.02)

דראל רם בע"מ עותרת להורות לנאמן על הקפאת הליכים לשלם לה את דמי השכירות בגין כלי רכב שהושכרו לחברה שבהקפאת הליכים. הנאמן מצידו עותר להורות לדראל רם בע"מ להימנע מלתפוס חזקה בכלי הרכב ולהצהיר כי כלי הרכב בם בבעלות החברה.

חברת ההשכרה טוענת כי כלי הרכב הושכרו בעיסקת ליסינג תפעולי ולכן מגיעים לה דמי שכירות בהיותם הוצאות ניהול מיוחד וכי דראל רם בע"מ הניא הבעלים של כלי הרכב. הנאמן טוען שמדבר בעיסקת ליסינג ממינוי, ועל כן כלי הרכב הם בבעלות החברה ואין היא חייבת בתשלום דמי שכירות בתקופת ההקפאה.

נפסק (כב' השופטת ב' גילאור ):

1. לפי פסה"ד בע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש "יש 4 קריטריונים, אשר אם מתקיים אחד מהם תסווג העיסקה כליסינג מימוני, ובמקרה שלא מתקיים אף אחד מהם תסווג העיסקה כליסינג תפעולי".

2. "ארבעת הקריטריונים הם: 1) חוזה השכירות קובע שבתום תקופת השכירות עוברת הבעלות בנכס לשוכר. 2) חוזה השכירות כולל אופציה לרכישת הנכס ע"י השוכר במחיר הזדמנותי. 3) תקופת השכירות שווה ל- 75% או יותר ממשך החיים הכלכלי המשוער של הנכס ביום חתימת חוזה השכירות. 4) הערך העכשווי של דמי השכירות שווה למשכיר 90% או יותר מערך השוק של הנכס המושכר ביום חתימת חוזה השכירות".

3. "אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם שעל פניו כותרתו "ליסינג תפעולי", סעיפיו ברורים ותנאיו מפורטים, ולטענת דראל האופציות השונות לסוג העיסקה הוסברו לחברה כי לדראל יש שתי חברות אחיות העוסקות בשירותי ליסינג מסוגים אחרים לכלי רכב".

4. "...לכאורה, נעשתה בין הצדדים עיסקת ליסינג תפעולי, וזאת במיוחד לאור התנאים הברורים שנקבעו ביניהם אשר נראה שאינם עונים על אף אחד מהקריטריונים הנדרשים לעיסקת ליסינג מימוני - נקבע במפורש כי בתום תקופת השכירות תוחזרנה המכוניות לדראל; שווי האופציה איננו מחיר הזדמנותי;  תקופת השכירות נעה בין 35 ל- 44 חודשים, פחות מאורך החיים של מכוניות והערך הנוכחי של דמי השכירות נחזה להיות פחות מ- 90% משווי הנכס...".

5. "אשר על כן אני מורה לנאמן, במידה והוא מחליט להשאיר את כלי הרכב, או מי מהם, בחברה, לשלם את דמי השכירות לפי הסכמי השכירות שנעשו בין הצדדים".

   

שובר השכרה ממוכן, יריבות בין סוכנות הנסיעות לבין חברת השכרת הרכב במקרה שהלקוח לא משלם

ת"א (תל אביב) 181890/02 בש"א (תל אביב) 124345/02 דומיקאר בע"מ נ' הדסים נסיעות בע"מ, פ"מ תשס"ג (3), 13 (החלטה מיום 20.3.02)

סוכנות נסיעות הזמינה אצל חברה להשכרת רכב, שובר להשכרת רכב בחו"ל עבור לקוח. חברת ההשכרה הנפיקה שובר להשכרת הרכב. הלקוח סרב לשלם עבור ההשכרה בשל תקלות שארעו לו ברכב, ולפיכך אין סוכנות הנסיעות מעבירה תשלום אל חברת ההשכרה. חברת השכרת הרכב תובעת את תשלום החוב מאת סוכנות הנסיעות בסדר דין מקוצר, תוך הסתמכות על טופס ההזמנה, שובר השכרה וחשבון השכרה. סוכנות הנסיעות ביקשה למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" בטענה כי המסמכים שצורפו לתביעה לא נעשו על ידה, אינם חתומים על ידה, ולפיכך אינם מהווים "ראשית ראיה בכתב", הנדרשת לצורך הגשת תביעה בס"מ, כמובנו של ביטוי זה בתקנה 202 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולחילופין למתן רשות להתגונן כנגד התביעה בטענת חוסר יריבות ובטענת שירות בלתי ראוי.

הוחלט (כב' השופטת נ' גרוסמן ):

1. "צרוף  כל  הנסיבות הללו: משלוח  המכתב  במערכת  מקוונת המשמשת סוכני נסיעות וחברות  השכרה, כאשר   המסמך מכיל עליו את פרטי הנתבעת  במקום המיועד לשם הסוכן; פרטי נסיעתו של לקוח הנתבעת,  שרק  הנתבעת היתה יכולה לדעת עליהם; כל  זה, מביא למסקנה כי המסמך  נספח א' לכתב  התביעה   הוא הזמנת  רכב בעלות  המופיעה בו ששיגרה  הנתבעת  אל התובעת".

2. "זה המקום לציין, כי היום בפרוס האלף השלישי לספירה, מן הראוי לרעננן  ולעדכן את ההלכות  בדבר "ראשית  ראיה בכתב" ולהתאימן להשתנות העיתים. כשם  שאין  אנו מצפים  להגשתם  של מסמכים  כתובים על עלי פפירוס, או כתובים  על  הקלף,  כך  אין חובה  להסתמך אך  ורק על חוזים,  בין  אם הם  כתובים בכתב יד,  ובין אם הם מודפסים במכונת כתיבה או בעזרת תוכנת  מחשב.  עם  התגברות השימוש במכשור אלקטרוני לצורך קשרי  מסחר שונים, הרי  שחתימות  אלקטרוניות שונות  עשויות לשמש  אינדיקציה  ל"ראשית ראיה  בכתב",  לא פחות מאשר חוזה מודפס וחתום  בחתימה ידנית. אם לא נאמר  כן, נשאיר את עולמנו המשפטי שקוע  באפלת  ימי  הביניים,   שעה  שעולם  המסחר מתקדם ונעזר  במכשור אלקטרוני".

3. "יש  להתאים את המשפט למעשה ולקבוע  כי הזמנות שנעשו באמצעים  חדישים כגון ההזמנה המקוונת נספח  א', אינם פחותות מהזמנות כתובות  ידנית, באשר כל האיפיונים של ראשית ראיה בכתב וייחוד הצדדים, מצויים  בהם בצורה  ברורה".

4.  המסמך נספח א' לכתב התביעה, מכיל גם סכום קצוב, אותו יש לשלם עבור  הרכב, סכום  של  1,751  דולר, דהיינו התמלא  כאן  גם  רכיב  "הסכום הקצוב" הנקוב בתקנה 202 (א)   (1) לתסד"א  תשמ"ד  - 1984.

5. בנוסף לכך נמצא אישור בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להגן בכך כי סוכנות הנסיעות ביצעה את ההזמנה ואת נכונות הפרטים המופיעים בנספח 'א'".

6.  "אשר  על כן,  אני  דוחה את העתירה  למחיקת  כותרת".

7. "טענת חוסר יריבות, על פניה היא טענת הגנה ראויה במקרה זה".

8. "הפסיקה קבעה כי סוכן הנסיעות פועל בחזקת שלוח ולא באופן עצמאי. ראה תיקי המרצה (מחוזי נצרת) 6132/97, 6133/97 749/97 אל על נגד זילברשלג ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת על ידי כבוד השופטת ד"ר נאוה דנון, ביום 28/12/97. בית המשפט שם קבע: "סוכנות הנסיעות משמשת שלוח של אל על לעניין אספקת כרטיס הטיסה וקיום ההתחייבויות על פי אותו כרטיס". כן ראה פסק דינו של כבוד השופט אבי זמיר, בתיק אזרחי (קריית גת) 701/98 לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ נגד א.פ.י. חברה לניהול כוח אדם ופרוייקטים מיוחדים בע"מ, ניתן ביום 28/4/99 (לא פורסם) שם נקבע בפסקה 6.1 לפסק הדין: "עקרונית סוכן הנסיעות הינו שלוח של חברת התעופה; היא זו שקובעת את מחיר כרטיסי הטיסה, מנפיקה אותם ומכתיבה לסוכן את גדר סמכויותיו; כרטיס הנסיעה, מקנה זכות לשימוש במטוס, הוא בגדר התחייבות למן שירות אישי; סוכן הנסיעות מזמין כרטיס עבור הנוסע; אין לסוכן שום שליטה על מטוסי חברת התעופה, ואין לו נגיעה להחלטות בדבר קיום טיסה, דחייתה או ביטולה".

9. "משכך, ובאנלוגיה לענייננו, יש רגליים לטענותיה של סוכנות הנסיעות כי ההתחייבות לא היתה התחייבות ישירה שלה כלפי התובעת, אלא היא פעלה אך ורק כסוכנת ומתווכת בין הלקוח מר שכטר לבין התובעת".

10. למרות שטענת ההגנה בדבר שירות לקוי אינה מכומתת די הצורך, הרי שלאור הכרה מסויימת באחריות של התובעת לתקלות וקלקולים ברכב, אשר באה לידי ביטוי במכתבי התובעת, ניתנה רשות להתגונן גם בטענת שירות לקוי מצד התובעת".

שובר השכרה שלא נמסר בארץ ואחר להגיע לחו"ל

ת"א (תל אביב) 92299/01 לוי יצחק ואח' נ' הדקה ה- 90  (לא פורסם) (פס"ד מיום 10.6.03)

"התובעים רכשו אצל הנתבעת חבילה שכללה כרטיסי טיסה למינכן ושובר השכרת רכב אשר היה אמור לאפשר להם להכנס עם רכב שכור לצ'כוסלובקיה...מסתבר ששובר הרכב...היה גורלי. רק באמצעות שובר כזה ניתן להכנס עם רכב שכור מגרמניה לצ'כיה, ואת השובר ...ניתן היה לארגן רק מהארץ. היינו, תייר ישראלי שמגיע בכוחות עצמו לגרמניה, לא יכול לשכור שם רכב עם שובר כניסה לצ'כיה. לפי המידע שנמסר לתובעים ע"י נציגי הנתבעת בארץ, הם אמורים היו לקבל את שובר הרכב השכור כבר עם הגעתם למינכן באמצעות מספר השובר שנמסר להם. מתברר שהשובר לא המתין להם בחברת ההשכרה. בשל השבת נציגי הנתבעת לא יכלו לגרום להעברת השובר עוד במהלך השבת וכך היה על התובעים להמתין עד יום ראשון בבוקר, שאז אמור היה הפקס להגיע לרשותם באמצעות חברת ההשכרה. השובר לא המתין שם בשעות הבוקר ואז נעשו נסיונות להעבירו בפקס למלון שבו התגורר התובעים. הנסיונות האלה לא צלחו. רק בשעה מאוחרת יותר, הגיע השובר בכל זאת לחברת ההשכרה, אבל לא לפני שהתובעים כבר התייאשו, הרימו ידיים, והחליטו לוותר על כל הטיול כולו. הם נשארו על כן במינכן; הסתפקו בטיול באזורים קרובים, ומכל מקום, אל היעד שבחרו לטייל לא הגיעו". במהלך המשפט התברר כי, כאשר הגיעו התובעים לנמל התעופה ביציאה מהארץ "הסתבר שהטיסה שאמורה היתה לצאת באותו יום, והיה זה יום שישי, לא היתה ולא נבראה, הם נאלצו ...לשוב כלעומת שבאו ולחזור למחרת לטיסה שכן היתה ונבראה, אבל לגלות עוד פעם שהחבילה שרכשו לא סופקה במלואה. שובר השכרת הרכב לא נמצא, והם יצאו בלעדיו לדרך".

נפסק (כב' השופטת נ' רביב ):

1. לתובעים לא נמסר "בצורה ברורה ביום ראשון בבוקר, למחרת הגעתם למינכן ולאחר שנכשלו הנסיונות להעביר את השובר דרך הפקס למלון, כי השובר ישלח לחברת ההשכרה, ומתי בדיוק יעשה הנסיון להעבירו לחברת השכרה. בעיקר - אין ספק שנציגי הנתבעת לא טרחו לידע את התובעים על מועד העברת השובר לחברת ההשכרה ועל כך שהוא אכן הגיע סוף סוף ליעדו".

2. "אין ספק שעל הנתבעת חלה אחריות מלאה בענין אספקת שובר ההשכרה בזמן ובמקום, ומשכבר ארעה תקלה - להגעת השובר ליעדו בהקדם האפשרי. לצורך זה היה עליה לחזור ולעשות כל מאמץ כדי לודא שהשובר אכן הגיע למחוז חפצו, כי התובעים מודעים לכך".

3. "הנתבעת היתה אמורה להבין שבשובר הזה תלוי בעצם גורלו של טיול כולו, וכי בלעדיו הוא יסוכל".

4. "אני סבורה אפוא שהתובעים זכאים לפיצויים כדלקמן: החזר מלא של כל הסכומים ששולמו על ידם לנתבעת, וההוצאות הנילוות האחרות אשר קשורות בכך שהחופשה המתוכננת סוכלה למעשה. היינו, הפסד חמשת ימי עבודה, והוצאות לינה במלון".

5. "אשר לפיצויים בגין עגמת נפש -  התובעים העמידו את ראש נזק זה על סכום של 21 אלף ש"ח. התובעים הצדיקו את תביעתם בראש נזק זה בסכום שהוא ללא ספק גבוה, בין היתר בכך שלטענתם הנתבעת פעלה כלפיהם לא רק בזלזול וברשלנות אלא בזדון ממש, וכי האירוע האומלל של יום השישי היה פרי ביאושים של כוונה רעה. לא השתכנעתי שהיה זדון. אני אבל כן סבורה שאת אירועי יום השישי יש לזקוף לחוסר מיומנות מובהק של העובדים שטפלו בנושא, ואי אפשר שלא להתרשם גם מהנסיון של הנתבעת לטייח את העובדה הזאת. כך או אחרת, פיצוי בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעים שולם ע"י הנתבעת. אני רואה אפוא לפסקו לתובעים בגין עגמת נפש פיצוי בן של 3,000 ש"ח לכל אחד מהם".

6. "בסיכום כולל, הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסכום כולל של 18,725 ש"ח".

התביעה התקבלה והנתבעת חויבה בהוצאות משפט ובשכר טירחת עו"ד בסך 2,800 ש"ח בצרוף מע"מ.

התובעת".

כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב שכור

ע"א (ת"א) 1340/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' גלגלים אוטו מוטורס בע"מ ואח', [פדאור (לא פורסם) 02 (5) 532].

המשיבה עוסקת בתיווך עסקאות ליסינג של כלי רכב ובעלת הרכב. היא העמידה לרשותו של קבלן עצמאי אשר ביצע עבודות באולם התצוגה שלה וביטחה את הרכב בביטוח חובה למשך 14 יום מיום שהעמידה לרשות הקבלן את המכונית. הקבלן מסר את הרכב לאחד מעובדיו, והלה היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגע. הסתבר כי ביום בו ארעה התאונה לא היה קיים ביטוח חובה בר תוקף המכסה את הנהיגה והשימוש במכונית.

קרנית הגיעה להסדר פשרה עם הנפגעים. בית משפט השלום נדחתה תביעתה לחייבת את החברה בעלת המכונית והמנהל.

נפסק (מפי כב' השופטת אסתר קובו, בהסכמת כב' סגן הנשיא כב' השופט י' גרוס והשופטת מ' רובינשטיין ):

1. "...על מנת לזכות בערעורה, כל שעל קרנית להוכיח הוא, כי בעת קרות התאונה, הנהג נהג בהיתר מאת בעליה של המכונית או מאת המחזיק בה".

2. את המילה "היתר" יש לפרש על רק תפקודו של המונח "התיר" על רקע תפקודו וייעודו במערכת כולה" וכן מתוך הרמוניה חקיקתית. סקירה זו מחייבת פרשנות מרחיבה של המונח "היתר", דהיינו הלכה למעשה "גם היתר שבמחדל", אשר עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק, שכן היא מצמצת את המקרים בהם יוכל בעל הרכב להשתחרר מחובתו זו. "המשיבה צריכה היתה לוודא ולהבטיח, כי לא יעשה כל שימוש ברכב שבבעלותה. לא די היה בשיחה טלפונית שנעשתה עם הקבלן כי יחזיר את המכונית ואף לא בהסתמכות על דבריו כי יאריך את הביטוח. על המשיבה הייתה מוטלת החובה לדרוש ולראות את אישור הארכת הביטוח, שנטעם כי הקבלן ידאג לו. לחלופין, היה עליה לדאוג, כי הרכב אכן יוחזר בפועל בזמן שנקצב מלכתחילה ובטרם פג תוקפה של הפוליסה ולא להטיל את יהבה על אחרים סתם".

3. תוצאה זו נתמכת בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון ועולה בקנה אחד עם שיקולי מדיניות משפטית.

4. "לנוכח כל האמור ליעל, על המשיבה חלה החובה לשבב את הוצאותיה של המערערת ודין הערעור להתקבל".

5. "...אין להטיל אחריות אישית על המשיב. אף אין מקום להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין  המשיבה למשיב. הגם שמדובר במנהל של המשיבה שטיפל בכל העניינים הכרוכים במסירת המכונית ,אישר את המסירה, דאג להסדרת הביטוח הזמני ושוחח עם הקבלן. מדובר בפעולות שפעל הוא בכשירותו כמנהל החברה ובמסגרת עבודתו בה בשום שלב לא התקיימה זיקה אישית כלשהי בין המשיב לבין המכונית וכל פעולותיו היוו אמצעי להגשמת בעלותה של המשיבה . לפיכך, אין אני מוצאת כי המדובר בניצול לרעה של מסך ההתאגדות".

הערעור נגד בעלת הרכב התקבל אולם נדחה נגד המנהל.

ע"א 608/70 החברה הלאומית לביטוח ולאחריות בע"מ נ' חנניה לבן ואח', פ"ד כה (1), 785.

הפוליסה אשר המערערת הוציאה התנתה הגבלות לגבי השימוש ברכב המבוטח. לטענתה בעת התאונה "לא שימש הטנדר 'אך ורק לשם עסק בעל הפוליסה'". כן טענה המערערת כי "אין הפוליסה מכסה /שימוש להשכרה או נגד תמורה'". לטענתה "נעשה השימוש ברכב על חשבון השותפות שבין המשיבה החמישי שותפיו, משמע שהוא החזיר לעצמו את הוצאות השימוש מתוך רווח השותפים".

נפסק (מפי כב' השופט א' ויתקון ):

1. יש לדחות את הטענה הראשונה.

2. לטענה השניה: "...תחולת ההגבלה בדבר השימוש בשכר מצומצמת הרבה יותר ושאין להרחיבה על שימוש נורמלי במהלך עסקו של המבוטח, ובלבד שעסק זה אינו כשלעצמו עסק של השכרת רכב או הובלה".

הערעור נדחה.

תאונה עצמית של עובד ברכב שכור שנשכר ע"י מעביד

ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל ואח' נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 22.4.04).

בית המשפט העליון נדרש להכרעה בשאלה "מה הדין במקרה של תאונה עצמית, כשהרכב בו נהג העובד היה רכב אשר נשכר על ידי המעביד, אשר היה חייב ביטוחו ונשא בעלותו של הביטוח, והרכב נמסר על ידו לעובד לשימושו במסגרת עבודתו אצל המעביד". השאלה מתעוררת במקרה שבו יש למוסד לביטוח לאומי זכות חזרה על המזיק, ואז זכאי הניזוק להנות מ- 25% פיצוי, על אף שניכוי גמלאות המל"ל מלואן מסכום הפיצויים היה מותיר בידיו סכום קטן יותר, אם בכלל.

נפסק (המשנה לנשיא (בדימ') כב' השופט ת' אור ):

ההלכה אשר נפסקה בפרשת אלגריסי (רע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד (2) 8), לפיה תחולתו של סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) משתרעת גם על הסיטואציה של תאונה עצמית, יפה גם למקרה שבו המעביד אשר התיר את השימוש בו לעובד, לא היה בעל הרכב אלא השוכר של הרכב, שכן בשני המקרים "הוא מתיר את השימוש בו לעובדו במסגרת העבודה, עליו חלה החובה לקיום ביטוח תקף לנהיגה ברכב, ובפועל הוא גם דאג לקימו של ביטוח כזה...".

אחריות חברת ההשכרה כלפי השוכר לשאת בנזקי תאונה - שם מסחרי של חברת ההשכרה

ע"א 97/75 יוסף גרוס ואח' נ' אי.טי.אס. נהיגה עצמית בע"מ ואח', פ"ד ל (2) 693.

בתביעה בגין תאונת דרכים בה היה מעורב רכב שכור, בית המשפט המחוזי פסק כי האחריות לתאנה קרתה בגלל רשלנותם של שני הנהגים וחילק את האחריות בינם לבין עצמם. הנהג ברכב השכור שלח הודעה לצד שלישי לבעלת הרכב בו נהג (אי. טי. אס. נהיגה עצמית בע"מ) וכן למי שלטענתו היתה המשכירה של המכונית בה נהג: אביס נהיגה עצמית (חברה להשכרה) במסגרתה תבע שיפוי בגין כל חיוב שיחוייב בו על פי התביעה, בטענה שהחברה שהשכירה את המכונית תחייבה לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה וכן היתה חייבת לבטחו בביטוח מקיף על כל נזק שייגרם בנהיגת המכונית. ההודעה לצד ג' נדחתה. בבית המשפט המחוזי הוברר כי הנהג ברכב השכור היה חרש-אילם וכי היה בעל ותק בנהיגה של פחות משנה.

נפסק (מפי כב' השופט צ' ברנזון ):

1. "על פני מסמך ההשכרה מופיע שמה של אביס בלבד ואין זכר לתובעת. גב' גרוס אישרה בחתימת ידה, כי ראתה את התנאים בשני צדי המסמך ושהיא מסכימה להם. אבל בפועל – כפי שקבע הנשיא המלומד – היא לא ראתה את התנאים שמער לדף וגם לו הסתכלה בהם לא יכלה לקראם, כי הם מודפסים באותיות זעירות שניתן לפענחם רק בעזרת זכוכית מגדלת. העסקה כולה ארכה 5 דקות ומיד לאחר מכן נמסרה המכונית בלי שהופנתה תשומת-לבה של גב' גרוס לתוכן התנאים שמעבר לדף, שבהם מוזכרת התובעת כמשכירה. המקרה הנוכחי נבדל מהמקרה שנדון בענין L’Estrange v. Graucob, (1943) (2)”, שבו נקבע כי צד שחתם על חוזה קשור בו "ולגמרי לא חשוב אם קרא את המסמך ואם לאו", כי במקרה ההוא הודפסו תנאי ההסכם באותיות קטנות אבל בהחלט ניתנות לקריאה, לא כן, כאמור, במקרה שלפנינו, שבו היו האותיות בלתי-קריאות לחלוטין בדרך הרגילה. לפיכך, צדק הנשיא המלומד שפסל את התנאים שעל גב חוזה ההשכרה כחלק ממנו".

2. בניגוד לקביעת נשיא בית המשפט המחוזי, לא הוכח כי "אביס" הוא השם המסחרי של התובע ושלאמיתו של דבר היא המשכירה. הדבר אינו עולה מכתבי הטענות של התובעת.

3. "לא הוכח כי המכונית המושכרת היתה של התובעת. הראיות שהובעו בנקודה זו היו דן-משמעיות, פעם לצד התובעת ולרוב לצד אביס. לפי טופס חוזה ההשכרה רשיון המכונית הוא כאילו על שם אביס, אם כי הביטוח נעשה על שם התובעת".

4. לא הוכח כי התובעת היא המשכירה, וכדי ליצור יריבות בינה לבין המערערים, השוכרת והנהג של המכונית, היתה חובת ההוכחה הזאת מוטלת על התובעת".

5. במקרה הנדון, לאחר שנפסלו התנאים הכתובים שמעבר לדף של חוזה ההשכרה, אין סיבה מדוע לא יחייב אחד התנאים שהיה כתוב אך גם הובא לידיעת הצד השני בעת עשיית העסקה בעל פה והוא ניאות לו. "במקרה כזה, כדי שהתנאי הנדון יהווה חלק מן החוזה, מה שנדרש הוא, שהובא לתשומת-לב הצד דוקא בעת או לפני עשיית החוזה ולא לאחר מכן".

6. מכיון שבית המשפט המחוזי קבע כי התובעת הוטעתה בענין ויתקו בנהיגה של הנהג וידיעתו על כך, ענין זה פועל גם לגבי אביס ולא רק לגבי אי.טי.אס. כאשר נקבע עתה כי היא היתה המשכירה.

הערעור מתקבל באופן שיבוטל פסה"ד המכיר בתביעת אי.טי.אס נגד המערערים ואילו החלק הדוחה את הודעת צד ג' של מר גרוס נגד אי.טי.אס. ואביס יישאר על כנו.

ת"א (תל אביב) 12085/03 ניו קופל בע"מ נ' שי יעקב ואוויס דן כב ותחבורה בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 26.9.04).

רכבה של התובעת נפגע בתאונת דרכים מרכבה של הנתבעת מס' 2 בו נהג באותה עת הנתבע מס' 1. הרכב הושכר בהסכם חכירה בין הנתבעת מס' 2 לבין חברת מועדון הקפה בע"מ. הנתבעת מס' 2 טוענת כי היא משמשת כברה להשכרת רכב לנהגי עצמית ואינה אחראית בגין נזקים שגרם, אם אכן גרם, שוכר הרכב  או מי מטעמו שאינו ידוע לה. עוד טענה הנתבעת מס' 2 כי "הנהג שנהג ברכב הנתבעת לא נהג מטעמה של הנתבעת 2 ו/או לקידום עינייניה ולא היה בשליטתה וכן לא שילם בגין פרמית ביטוח צד שלישי ולא רכש ממנה ביטוח כאמור. לפיכך, טוענת הנתבעת 2 כי אין היא משמשת כמבטחת". לחילופין טענה הנתבעת מס' 2 כי התאונה לא דווחה לה כי מי שהשתמש ברכב נהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף, ולפיכך אין תוקף לפוליסת הביטוח.

נפסק (כב' השופט ד' גלדשטין ):

1. "הטענה העיקרית של הנתבעת כי אין חברת השכרת הרכב אחראית לעוולת הנזיקין שבוצעה על ידי מי ששכר רכב ממנה. המדובר בעקרון יסוד בדיני הנזיקין שדרך כלל אדם חב בגין עוולתו שלו בלבד ואין הוא אחראי לעוולות הזולת, למעט החריגים המצויים בסעיפים 13, 14, 15 לפוקדת הנזיקין...".

2. "...המחוקק מצא לנכון להטיל על בעל רכב אחריות בפלילים, אלא אם הוכיח במידת ודאות של מאזן ההסתברות - מי נהג ברכב באותה שעה".

3. "אין להעלות על הדעת כי בעליו של רכב שהיה מעורב בתאונה ייפטר מאחריתו לנזקים אשר נגרמו באמצעות רכבו, בעוד הוא אינו מוסר או אינו מנסה לאתר מידע אודות מי נהג ברכב אותה שעה".

4. "טול לדוגמא מקרה של תייר הנוהג ברכב שכור או עובד חברה שנוהג ברכב שכור של החברה ואינו מוסר פרטיו או נעלם, האם במקרים אלה נפטור את בעל הרכב מהמצאת פרטים לגבי זהות הנוהג ?".

5. "אם היתה מתקבלת טענת הנתבעת 2 כי אין על משכירת רכבים כל חבות, אזי כל הרכבים המושכרים, המעורבים בתאונות וכיום הם רבים, היו הנפגעים מהם בנזקי רכוש נשאירם ללא תרופה לנזקיהם אך ורק מאחר וזהות הנוהג אינה ידועה".

6. "צו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985, קובע בסעיף 19(7) כי תנאי לקבלת רישיון לחברת השכרת רכב הינו קיומו של ביטוח, להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרישיון. סעיף 40(4) לאותו צו קובע: "(א) לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן נתמלאו תנאים אלה: (1) השוכר מחיק ברישיון נהיגה בין-לאומי או רישיון נהגיה לאומי תקף כאמור בחלק ט' לתקנות התעבורה - אם הוא אזרח או תושב חוץ, או ברישיון נהיגה שניתן לו לפי הפקודה - אם הוא אזרח או תושב ישראל; (2) קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7)".

7. "צא ולמד כי הנתבעת 2, הגם שטוענת כי מי ששכר ממנה את הרכב לא ביקש לבטח את הרכב, מחויבת הינה לבדוק כי מי שנהג על הרכב הינו בעל רישיון נהיגה תקף לנהיגה בארץ וכי קיים לגבי הרכב ביטוח הן לגבי נזקי גוף והן לגבי נזקי רכוש".

8. "מכאן למעשה טענתה של הנתבע 2 כי אין היא מבטחת של הרכב, אינה יכולה לעמוד, באשר מחויבת היא בביטוח כאמור ואם לא עשתה כן, הרי הפרה חובה חקוקה ומכאן קמה חבותה בנזיקין".

9. הטענה שהחוכרת לא ביטחה את הרכב או השימוש בו היא טענה בין הנתבעת 2 לבין החוכרת ואינה רלבנטית ביחסים עם צד ג'.

10. "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981...מקנה לצד השלישי זכות ישירה כנגד המבטח על אף שהצד השלישי אינו צד לחוזה הביטוח".

11. מאחר והפגיעה ברכב התובעת בוצעה מאחור הרי שהאחריות לתאונה מוטלת על הנהג ברכב של הנתבעת מס' 2.

12. מכיוון שהחוכרת אינה קיימת יכול שיחולו הוראות סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח.

התביעה התקבלה והנתבעת מס' 2 חויבה לשלם לתובעת את מלוא הנזק לרכב בצרוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

תנית שיפוט מקומית בחוזה השכרה בחו"ל

ת"ק (חדרה) 1878/96 ד"ר שטרנשיין בוריס נ' דומיקאר בע"מ (לא פורסם) (החלטה מיום 18.12.96)

 נפסק (כב' השופט ר' דן ):

1. "דין תביעה זו להמחק על הסף הואיל והתובע לא הגיש את התביעה לביהמ"ש המוסמך".

2. "בהסכם השכירות שהתובע צרף לכתב תביעתו נאמר באופן מפורש כי ביהמ"ש המוסמך לדון בכל תביעה עפ"י החוזה האמור, וביהמ"ש במינכן גרמניה".

3. "מן הידועות הוא, כי גם במקרה שלכאורה יש לבימ"ש בישראל סמכות לדון בתביעה מעין זו, כאשר ישנו הסכם שיפוט בין הצדדים, הסכם השיפוט הוא הקובע".

   

חיוב בגין נזקי מרכב תחתון

ת"ק (ירושלים) 2336/03 יעקב עמוס נ' דומיקאר בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 29.7.04)

התובע חויב באמצעות כרטיס האשראי שלו בגין נזקים למרכב תחתון. הנתבעת טענה כי מדובר בפגיעה במרכב התחתון שהביטוח לא חל עליה. התובע חלק על כך שמדובר בנזקי מרכב תחתון. במהלך הבירור חייבה התובעת את חשבון התובע באמצעות כרטיס האשראי שלו. בנוסף חויב התובע בגין חלק מיום השכרה נוסף. לטענתו היה אמור נציג חברת ההשכרה לאסוף את הרכב, אולם אחר להגיע. חברת ההשכרה חייבה אותו בגין הזמן הנוסף.

נפסק (כב' השופט רם וינוגרד ):

1. "מחשבונית המוסך שטיפל ברכב בעקבות התאונה עולה כי נגרמה פגיעה למערכת המיזוג של הרכב, והחלפים שהוחלפו קשורים, רובם ככולם, לפגיעה במזגן. בחשבונית אין זכר לפגיעה ב"מרכב תחתון", ועל כך עמד גם השמאי מטעם התובע. הנתבעת כלל לא הבהירה בכתב הגנתה כיצד ניתן לקשר בין הנזקים שנגרמו לרכב ל"מרכב תחתון". בדיון שהתקיים אתמול טען נציגה כי גם נזק לחלקו החיצוני של הרכב הגורם לפגיעה במרכב תחתון מקים את החריג לכיסוי שבסעיף 7.2.3 לחוזה ההשכרה. בטענה זו אין כל ממש. הביטוי "מרכב תחתון" פירושו, כמקובל בפי כל, חלקו התחתי של מרכב הרכב, המכונה בפי העם "שאסי". אף לו היה מקום לפירוש רחב יותר, ולכך אין כל בסיס שעה שמדובר בחוזה אחיד ולנוכח האפשרות כי יש מקום להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח בחוזים בהם קיים חוסר שוויון כה מהותי בין הצדדים (השוו ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81, 87; וראו א' ברק פרשנות במשפט (כרך ד', פרשנות החוזה, תשס"א) 634 - 646; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 312 - 315; א' זמיר פירוש והשלמה של חוזים (תשנ"ו) 30 - 32), לא היו נכללים בו הנזקים המפורטים בחשבונית. למעשה, לא ניתן כלל להבין ולו גם את המחשבה הראשונית של הנתבעת, שבחרה במקרה זה לחייב את התובע בגין הנזק לרכב. על פני הדברים אין דבר בנזק הקושר בינו ובין "מרכב תחתון", וחיובו בגין הארוע יש בו כדי לעורר חשש להתנהלות לא תקינה של הנתבעת בפרשה".

2. "לו היתה מכירה הנתבעת בכיסוי הארוע בפוליסה, היה על התובע לשלם לה השתתפות עצמית וכן "דמי טיפול" (סעיפים 5.1.6 ו- 5.1.7 לחוזה). הנתבעת לא הציגה את המסמכים המעידים על גובה ההשתתפות העצמית במקרה דנא, אולם נציגה מסר כי ככל הנראה מדובר בסכום של 380$. מכאן כי היה על התובע לשאת בהשתתפות עצמית ובהוצאות טיפול בסכום כולל של 494$. אציין כי הטענה שהעלה התובע לפיה אין קשר בין הנזק למזגן והתאונה לא הוכחה. התובע הגיש חוות-דעת שמאי מטעמו, והשמאי יכול היה להתייחס גם לעניין זה. מאחר ואין חולק כי המזגן פעל עד לרגע התאונה, והוחלף למחרת, ומאחר והשמאי לא ציין דבר בנושא זה (ולמעשה מחוות-דעתו עולה כי קיים קשר בין הנזקים לתאונה, לנוכח מיקום החלקים שהוחלפו), ומנגנון התאונה מתיישב לכאורה עם הנזק, אין לקבל את טענות התובע בעניין זה".

3. "אשר לארוע השני, לעניין זה מקבל אני את גירסת התובע שהעיד בפני, שגובתה גם במכתב שנשלח על ידו לנתבעת בסמוך לאחר הארוע. נציג הנתבעת לא ידע לאמר מתי התקבלה פניית התובע להשבת הרכב, וציין כי לנתבעת אין מענה ממוחשב, ואם היו רישומים בכתב יד - יש להניח כי אלה לא הועברו לסניף המרכזי. דרך ניהול עסקים זו, המנוגדת למקובל בכל גוף המנהל תביעות, יש בה כדי לפגוע בהוכחת טענותיה של הנתבעת, ולפיכך אני מקבל את טענות התובע בנוגע למועד בו ביקש להשיב הרכב ולתשובה שקיבל בעניין זה. התוצאה היא כי לא היה מקום לחייב את התובע בגין שליש יום שכירות נוסף או בגין יום נוסף של שימוש בכסא ילד. יתר הטענות הנוגעות לאירוע זה נדחות, מאחר והתשלומים הנוספים ניגבו בהתאם לחוזה, ודברי נציג הנתבעת בנוגע לצורך בביצוע שטיפה מלאה, אף בכתם לא גדול על הריפוד, מקובלים עלי".

4. התובעת חויבה להשיב את הסכום שחייבה את התובע בגין נזקי מרכב תחתון בניכוי דמי ההשתתפות העצמית ודמי הטיפול וכן "סכום של 2,000 ₪ עבור עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע בעקבות הפרשה, ובפרט זו הנוגעת לחסימת חשבון הבנק שלו ולמועד גביית התשלום באמצעות כרטיס האשראי שלו. פיצוי זה חל בנסיבות העניין הן מכוחו של סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1971 והן בשל דרך הפעולה הרשלנית של הנתבעת בטיפול בעניינו של התובע, המחייבת אותה בפיצוי בגין נזקיו הלא ממוניים, וזאת בהתאם לכלל הידוע לפיו "כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים יותר מכעסו" (ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113, בפיסקה 34 לפסק-הדין)" . כן חויבה הנתבעת להשיב לתובע את החיוב הנוסף בגין חלק יום השכירות הנוסף וכן חויבה בהוצאות בסך 800 ש"ח.

   

ענינים שונים

בר"ע (ב"ש) 710/02 מאיר הררה נ' משעלי שמעון ואח' (לא פורסם) (פסק דין מיום 19.12.02)

המבקש נהג ברכב שכור אשר היה מעורב בתאונה עם רכבו של המשיב. המשיב תבע בבית המשפט לתביעות קטנות שתי חברות להשכרת רכב. במהלך הדיון בבית המשפט, בו נכח המבקש כעד, החליט בית המשפט לתביעות קטנות לצרף את המבקש כנתבע נוסף, דן בתיק מיד ואף חייב את המבקש בפיצוי המשיב.

נפסק (כב' השופט ניל הנדל ):

1. "עיון בפרוטוקול מלמד, כי נפל פגם דיוני של ממש במהלך הדיון, אשר אף יש בו בכדי לפגוע בזכויות היסוד של המבקש במשפט".

2. "בית משפט לתביעות קטנות הינו בית משפט מיוחד. המחוקק הכיר במציאות כי עלות ייצוג משפטי בתביעות קטנות עלולה להתברר כלא כדאית. מצב זה עלול לגרום לתובע לוותר על תביעתו, אפילו והיא מוצדקת. בשל כך, הוחלט ע"י המחוקק להקים בית משפט עם כללים משלו. כך למשל, לא ניתן להיות מיוצג בבית משפט אלא באישור, וכן בית משפט רשאי לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות. הרי אם אדם שאינו עורך דין ושאינו בקיא ברזי סדרי הדין ינהל את משפטו תחת משטרם, סביר להניח כי ייכשל במשימתו בשל אי ידיעת הדרך לעשות כן".

3. "היעילות אינה אמורה לבוא על חשבון הצדק אלא על השניים לצעוד יחדיו. אסמכתא משפטית לכך מופיעה בהוראות החוק שהובאו לעיל. אמנם נקבע כי בית המשפט רשאי לסטות מסדרי הדין, אך בהיתר זה:" יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט ותקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות [הדגשה לא במקור])".

4. "אין לומר כי המבקש קיבל הזדמנות להשמיע את טענותיו, בכך שמסר גרסתו בבית משפט קמא. זכות הטיעון לא נמדדת כעניין פורמלי. צד במשפט זכאי לקבל הזדמנות להכין את משפטו. כלל זה יפה במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי כאחד. מתן זכות טיעון לצד על אתר ללא כל יכולת הכנה אינה אלא תרתי דסתרי. ניתן לומר כי תפקידו של בית משפט לתביעות קטנות הינו בגדר "את פתח לו". בוודאי אין זה מתפקידו לנהוג במידה של "את דחף לו", אפילו וכוונתו לנהל משפט יעיל. כוונה זו אמנם רצויה היא, אך כפופה היא לשמירה על כללי הצדק, גם במישור הדיוני".

5. "לדעתי הפגם שנפל בהליך דנן, על נסיבותיו, דורש ביטול פסק הדין כמעין חובה מן הצדק. בשל כך אין מקום כי אשקול את סיכויי ההגנה של הבמקש. אחדד את הנקודה ואף אומר, כי לא ניתן לשקול את סיכויי הגנת המבקש, עד שיכין את הגנתו".

הערעור התקבל. פסה"ד ביטול והתיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות.