דף הבית מפת האתר חוקים ותקנות כניסה לישראל דרכונים יציאה לחו"ל בטוח נסיעות לחו"ל השכרת רכב תחבורה שיט תעופה מורי דרך בתי מלון טיולים מאורגנים סוכנויות נסיעות אתרי תיירות טיים שרינג מועדוני נופש שדות תעופה עידוד השקעות הון קישורים דף קשר TOURISM LAW שונות IFTTA פורום/Forum חיפוש/SEARCH

 

למעלה הפורום המצאה יריבות נזקי גוף

יריבות

ת"א (ב"ש) 319/94 המ' (ב"ש) 699/95 עומר זועבי נ' מועדון הים התיכון ישראל בע"מ(לא פורסם) (פס"ד מיום 20.11.95)

"במסגרת טיול שאורגן על ידי הנתבעת נסע התובע לאתר סקי בעיר שמוני בצרפת. במהלך גלישתו באתר, כאשר על קבוצת הגולשים שאליה השתייך היתה מופקדת מדריכה מטעם הנתבעת, נפל התובע ונחבל בגופו. לפיכך תבע לחייב את הנתבעת לפצותו על נזקיו".

הנתבעת טענה כי דין התביעה להימחק או להדחות על הסף מחוסר עילה ומחוסר יריבות וכן שקיים הסכם ביחס למקום השיפוט וכן מהטעם שהפורום הישראלי הינו פורום בלתי נאות לדיון.

במהלך הדיון הוסכם בין הצדדים כי החברה הנתבעת רשומה בישראל וכי הון מניות ההנהלה שלה מוחזק על ידי החברה הצרפתית וכך אף המניות הרגילות, למעט מניה אחת.

כמו כן הוסכם בין הצדדים כי "החברה הצרפתית היא המחזיקה או המתפעלת או המנהלת את כפר הנופש שמוני בצרפת".

נפסק (כב' הנשיא י' טירקל ):

מאחר והוסכם בין הצדדים כי החברה הצרפתית היא המחזיקה והמתפעלת את כפר הנופש שמוני שבצרפת, ומאחר והמצהירה מטעם הנתבעת לא נחקרה על תצהירה, הרי שדי בכך על מנת לקבוע כי "אין לנתבעת ענין בנושא התובענה ושאין מקום לחייבה להשיב עליה". אף עיון בטופס ההזמנה עליו חתם התובע וכן בטופס התנאים הכלליים עליו חתם מלה אין אין בהם דבר שיש בו כדי לכרוך את הנתבעת, ואפילו בעקיפין, בנושא התובענה.

"התוצאה היא שאין יריבות בין התובע לבין הנתבעת ולפיכך דינה של התביעה להדחות".

ת"א (חיפה) 65653/96 המ' (חיפה) 10271/97 לא קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ נ' ציון ידיד (לא פורסם) (החלטה מיום 1.6.98)

 המ' (ת"א) 14087/96 (ת"א (ת"א) 1488/95) מועדון הים התיכון – ישראל בע"מ ואח' נ' ד"ר רון זוהר (לא פורסם) (החלטה מיום 6.8.97)

המשיב רכש חבילת נופש באתר הסקי וולבלה בשוויץ מאת המבקשות. תוך כדי גלישה במדרון תלול באתר הסקי...המשיב נפל ונפגע ברגל...".

הוא תבע את המשיבות בישראל בטענות שונות. המשיבות ביקשו לסלק את התביעה בטענת חוסר יריבות ובטענה כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לברור התביעה.

הוחלט (כב' השופטת מ' סוקולוב ):

  1. "אני מאמצת את מסקנותיה של כב' השופטת שטיין בת.א. (מחוזי ת"א) 1079/91 המר' 12947/91, המר' 4530/92 CLUB MEDITERANEE S.A. נ' לב רן ואח' (טרם פורסם), אשר יצאה מהנחה כי החברה הישראלית/משיבה 1 הינה סניף של החברה הצרפתית בישראל/משיבה 2 וקבעה: "סניף אינו אלא חלק מן השלם, על כן עילת תביעה נגד השלם כוללת אף תביעה נגד כל חלק מחלקיו, אלא אם כן קיימת עילת תביעה מיוחדת נגד אותו חלק מהשלם, קיומו ופועלו העצמאי".

  2. "אולם גם בהנחה שמבקשת 1 פועלת כסניף של מבקשת 2, אין בכך כדי להטיל על מבקשת 1 אחריות או חבות בגין מחדלים או מעשים של מבקשת 2, אם אכן נעשו כאלה, ואשר ארעו כנטען על ידי המשיב בכפר הנופש בחו"ל".

  3. "אני אף מאמצת את מסקנותיה של כב' השופטת ה' אחיטוב בת"א 73466/93 ביהמ"ש השלום בת"א אשר קבעה, שבין מבקשת 1 לבין מבקשת 2 מתקיימים יחסי שליחות, ולכן אין יריבות בין מבקשת 1 לבין המשיבה, מאחר ובהתאם לס' 2 לחוק השליחות – "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה לפי הענין את השולח". דהיינו – האחריות הינה על השולח. השליח איננו אחראי למעשי השולח פרט למקרים של חריגה מהרשאה (ס' 6 לחוק השליחות), או שליחות נסתרת (ס' 7 לחוק השליחות)".

  4. "המסמכים שצורפו לכתב התביעה, טופס ההזמנה וההצהרה על ארוע התאונה, אין בהם כדי לכרוך את מבקשת 1 בנושא התובענה".

  5. "במקרה דומה קבע כב' השופט טירקל: "בכתב התביעה ייחס התובע לחברה הישראלית ולא לחברה הצרפתית...את ההתרשלות שגרמה לו לטענתו לחבלות שנחבל... לפי תק' 13 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כתב התביעה צריך שיראה כי הנתבע יש לו..., ענין בנושא התובענה ושיש מקום לחייב את הנתבע להשיב עליה. די בעובדות דלעיל כדי להראות היפוכו של דבר, לאמור, שאין לנתבעת ענין בנושא התובענה ושאין מקום לחייבה להשיב עליה..." (ראה: ת"א (ב"ש) 319/94 זועבי נ' מועדון הים התיכון ישראל בע"מ (טרם פורסם))".

  6. "זאת ועוד, בהתאם להוראות ס' 3 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תחולת הפקודה הינה רק על עוולות שנעשו בישראל. על מנת שתוגש תביעה בישראל בגין עוולה שנעשתה בחו"ל, דרושים קיומם של מספר תנאים אשר אחד מהם הוא היות המעשה או המחדל בלתי מוצדק, לפי דיני המדינה בה ארע אותו מעשה או מחדל. בתביעה לא נטען דבר בענין זה".

  7. "בענין דומה קבעה כב' השופטת פורת: "ייחוס אחריות בצורה נרחבת היתה מהווה קביעה שנפגע במקום כלשהו בעולם זכאי לתבוע את הפוגע בכל מקום אחר בעולם בו קיימות זיקה עסקית כלשהי בין עוסקים" (ראה: ע"א (ת"א) 1506/92 לב רן מרים נ' LE CLUB MEDITERANEE S.A. ואח', תקדין מחוזי כרך 93(2) תשנ"ג/תשנ"ד – 1993, עמ' 1085)".

  8. "אשר על כן אני דוחה את התובענה נגד מבקשת 1 מחמת העדר יריבות בינה לבין המשיבה".

  9. "כמו כן אני קובעת כי למשיב לא עומדת עילת תביעה עצמאית כנגד מבקשת 1".

  10. "באשר לטענה בדבר היות "הפורום הבלתי נאות"- ...שוכנעתי כי מירב הזיקות במקרה שלפנינו מצביעות על כך שישראל איננה הפורום הנאות לדיון בתובענה דנן, וכי קיים פורום טבעי זר והוא הפורום הנאות לדון בתובענה דנן".

הבקשה נעתרה ובית המשפט הורה על דחיית התובענה נגד מבקשת 1 מחמת חוסר יריבות והורה על עיכוב הליכים בתובענה הגד מבקשת 2 על מנת שהתביעה תוגש בפני הפורום הזר, שהוא הפורום הטבעי והנאות לדיון בתובענה.

 ת"א 1079/91 המ' 12947/91 המ' 4530/92 CLUB MEDITERRANEE S.A. נ' מרים לב רן ואח' (לא פורסם) (החלטה מיום 27.10.92)

(הערת המערכת: על החלטה זו הוגש ערעור. פסה"ד בערעור מופיע להלן)

"מנשה לברן, בעלה של התובעת מס' 1 ואביהם של תובעים 2 – 4 נפטר בעת שהותו בכפר נופש "הליוס" של מועדון הים התיכון באיי יוון. התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בת"א תביעת תלויים לפצוי כספי נגד מועדון הים התיכון בישראל (להלן: הנתבעת הישראלית) ונגד חב' מועדון הים התיכון בצרפת (להלן: החברה הצרפתית)".

בית המשפט התיר המצאת כתב התביעה לחברה הצרפתית מחוץ לתחום השפוט. החברה הצרפתית עותרת לביטול היתר ההמצאה

נפסק (כב' השופטת ה' שטיין ):

  1. "הטענות נגד התבעת הישראלית לאחריותה כבעלים, מחזיקים מתפעל או סוכן של המועדון הן רק מכח היותה הסניף בישראל של החברה הצרפתית ו/או הנציגה או הסוכנת הבלעדית ,א וכי במשרדה התקבלו כספים עבור חופשת המנוח, וכי הנתבעת הישראלית מנהלת את עסקי החברה הצרפתית בארץ".

  2. "'סניף' אינו אלא חלק מהשלם, איבר, חוליה, או שלוחה שלו (ראה המילון החדש מאת אברהם אבן שושן, הוצאת קרית ספר, ירושלים). משנטען בכתב התביעה, כי הנתבעת הישראלית אינה אלא חלק, חוליה או שלוחה של החברה הצרפתית, תהינו האם הנתבעת הישראלית היא גוף משפטי בפני עצמו, אשר ניתן לתובעו כנתבעת עצמאי, בנפרד מהחברה הצרפתית, אשר אליה מתבקש היתר ההמצאה. חזרנו ועיינו בכתב התביעה ולא מצאתנו כל הגדרה או תיאור של הנתבעים כנדרש על פי התקנות... לא פורש בתצהיר, התמוך בבקשה להמצאה מחוץ לתחום, מה מעשי עצמאי עשה הסניף (הנתבעת הישראלית), בנוסף למעשיו של הגוף, שהוא חלק ממנו (החברה הצרפתית), המצדיק הגשת תביעה נגד הסניף, בנוסף להגשת תביעה הגד החברה הצרפתית".

  3. "הכלל הוא, כי אין השליח אחראי למעשי השולח, פרט למקרים של חריגה מרשאה (סעיף 6 לחוק) או שליחות נסתרת (ס' 7 לחוק). אין בכתב התביעה כל טענה כנגד הנתבעת הישראלית המטילה עליה אחריות אישית כשליח...אין כל טענה בכתב התביעה, או בתצהיר, כי האירוע נשוא התביעה אירע במהלך עסקיה של הנתבעת הישראלית, המנוהלים, על פי הטענה, על ידי החברה הצרפתית".

  4. "מהבעלות בלבד של החברה הצרפתית במניות הנתבעת הישראלית, אין להסיק כי יש להתעלם מעקרון היסוד בדיני חברות של האישיות הנפרדת של כל חברה. גם לחברת בת יש קיום משפטי עצמאי ונפרד מחברת האם".

  5. "הקשר של הנתבעת הישראלית לכפרי הנופש בחו"ל, לרבות כפר הנופש בו אירע מותו של המנוח, מצטמצם לפעולתה כסוכנת של החברה הצרפתית להזמנת מקומות על ידי נופשים".

  6. "בעניננו, ברור,... כי מעמדה של החברה הישראלית כנתבעת, לעומת החברה הצרפתית, הוא משני, אם לא זניח. נראה בעליל, כי הגשת התביעה הגד הנתבעת הישראלית, רק משום היותה סניפה בארץ של החברה הצרפתית, (בהנחה, כי הנתבעת הישראלית היא, אכן, סניף של החברה הצרפתית – דבר שלא הוכח), לא נעשה, אלא כדי להקנות לבית משפט בארץ סמכות שיפוט לגבי החברה הצרפתי. אין זו מטרה ראויה, אשר לשמה ינתן היתר להמצאה מחוץ לתחום. אשר על כן, אין להתיר המצאת כתבי בי דין לחברה הצרפתית אל מחוץ לתחום. התוצאה היא, כי אני נענית לבקשה ומבטלת את היתר ההמצאה לחברה הצרפתית".

 ע"א (ת"א) 1506/92 לב רן מרים ואח' נ' LE CLUB MEDITERRANNE (ISRAEL) LTD  ואח' (לא פורסם) (פס"ד מיום 15.6.93)

ערעור על החלטות כב' השופטת שטיין בת"א 1079/91 המ' 12947/91 המ' 4530/92.

נפסק (כב' השופטת מ' פורת ):

  1. "בית המשפט קבע שאין בפניו ראיה בדבר ניהול עסקי התאגיד הצרפתי כאן על ידי המשיבה. לפיכך, אין לתקנה 482(א) כל נפקות לענין".

  2. "אין בתובענה כל פרוט בדבר רשלנות שניתן ליחס למשיבה במעשה או במחדל בטפול במנוח. בימ"ש לא קבע כל ממצא בדבר זיקות הדדיות של עסקי המשיבות פרט לעובדה שהמשיבה רשאית לקבל הזמנות נופש עבור התאגיד הצרפתי. כב' השופטת שטיין הישוותה פעילות זו לסוכן נסיעות המנפיק כרטיסי תעופה ואכן אין להרחיב חבות ואחריות המשיבה כאשר אין הוראה בדין בה נתפסים מעשיה. ייחוס אחריות בצורה נרחבת היתה מהווה קביעה שנפגע במקום כלשהו בעולם זכאי לתבוע את הפוגע בכל מקום אחר בעולם בו קיימת זיקה עסקית כלשהי בין עוסקים".

  3. "לא זו אף זו, כאשר מכתב התביעה לא עולה עילת תביעה כנגד המשיבה אין גם תחולה לרישא של תקנה 500".

  4. "אפילו כל יתר טענות המערערים היו מביאים התובענה בתחום סמכות בית משפט בישראל, נראה שלא יהא זה מן הדין לנהל דיון כאן בארץ לגבי הארוע ביוון, כאשר הארועים ארעו והנתונים מצויים ביוון".

הערעור נדחה.