בתי הדין לעבודה

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         התובעת (להלן - ארקיע) הגישה תביעה נגד הנתבע (להלן - יהלום) לתשלום חוב שנותר חייב לה, לטענתה, עקב התפטרותו ובעקבות חתימתו על כתב "הסכמה אישור והתחייבות".

 

2.         יהלום הגיש כתב הגנה בו טען כי התפטר עקב הרעת תנאים, כי הקורס שעבר לא היה כרוך בעלויות כבדות כטענת ארקיע, כי כתב ההתחייבות נוגד את חוקי היסוד הבסיסיים וכי נאמר בו שלא יהיה לו תוקף אם ארקיע תצמצם את מספר שעות הטיסה החודשיות. כן הגיש כתב תביעה שכנגד בו טען כי ארקיע נותרה חייבת לו פיצויי פיטורים וכן סכומים שקוזזו במסגרת גמר חשבון שנערך לו.

 

3.         מטעם ארקיע הוגש תצהיר של מר ניר דגן. יהלום הגיש תצהיר מטעמו. העדים נחקרו בפני.

            הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

 

4.         העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה:

א.        יהלום, טייס במקצועו, הועסק ע"י ארקיע מיום 15/1/95 ועד להתפטרותו.

ב.                 יהלום הועסק כטייס בצי הפנים ארצי של ארקיע.

ג.                   יהלום השתתף בהכשרה להטסת מטוסים מסוג בואינג 757 לקראת מעבר לצי הבינלאומי של ארקיע.

ד.                 קודם ליציאה להשתלמות, חתם יהלום ביום 15/5/99 על כתב "הסכמה אישור והתחייבות" המצורף נספח א' לכתב התביעה, בו נאמר:

 

"1.       נעניתי לפנייתה של ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (להלן "ארקיע") לקחת חלק בקורס להכשרת טייסים להטסת מטוסים מסוג בואינג 757 (להלן "הקורס") שיחל ביום 18/5/99 או בסמוך לו.

2.         ידוע לי היטב כי בגין הכשרתי כטייס במסגרת הקורס, על כל המשתמע והנובע ממנו, לארקיע נגרמות הוצאות (להלן "ההוצאות").

3.         א.        אם בתום הקורס אמצא מתאים לשמש כטייס מטוסי

בואינג 757, אני מתחייב לעבוד כטייס בארקיע על

המטוסים הנ"ל במשך שנתיים לפחות, החל ממועד

תחילת האימונים במדמה טיס (סימולטור),

המתקיים במסגרת הקורס (להלן "תקופת

התחייבות").

            ב.         אם אסיים, ביוזמתי, את העבודה לפני תום תקופת

ההתחייבות, אשלם לארקיע, על פי דרישתה, תוך 45

יום, בתור פיצוי בגין הוצאות הכשרתי על מטוסי

בואינג 757 את הסכומים, כדלקמן:

            1.         סיימתי את העבודה לפני תום שנה אחת

ממועד תחילת תקופת ההתחייבות – סכום

בשקלים חדשים השווה ל- 20,000 $ (עשרים

אלף דולר של ארה"ב), לפי השער היציג ביום

ההחזר.

 

 

                        2.         סיימתי את העבודה לאחר שנה ממועד תחילת

תקופת ההתחייבות ולפני תום תקופת

ההתחייבות – את הסכום המפורט בפסקה 3

(ב) (1) דלעיל, כשהוא מוכפל ביחס שבין

תקופת ההתחייבות שלא הושלמה לבין

שנתיים ימים.

4.         למרות האמור לעיל, אם לפני תום תקופת ההתחייבות, החליטה החברה ביוזמתה, להפסיק את פעילותי כטייס על מטוס 757 או לצמצם את מספר שעות הטיסה החודשיות, התחייבותי כפי שבאה לידי ביטוי בפסקה 3. דלעיל תהיה מבוטלת החל ממועד השינוי האמור". 

 

ה.        יהלום סיים את הקורס וביום 4/6/99 הוסמך להטיס מטוסי בואינג 757. כתב מינוי בעניין זה צורף נספח ג' לתצהיר ארקיע.

ו.         יהלום התפטר על פי הודעה שמסר לארקיע ביום 12/12/99 אשר נכנסה לתוקף ביום 25/12/99. במכתב ההתפטרות כתב:

           

"כאשר נתבקשתי על ידי חברת ארקיע לעבור הסבה לצי הבינלאומי, הסכמתי לכך מתוך ציפייה לשיפור משמעותי ברמת ההשתכרות שלי. כך גם עולה מהסכמי העבודה שברשותי.

            לאכזבתי הרבה התברר לי, כי שיטת העבודה בצי הבינלאומי היא כזו, שבאותה רמה של פעילות, רמת ההשתכרות שלי כעת אינה שונה ממה שהשתכרתי קודם. יתר על כן, במצב הקיים איני יכול להגביר את קצב הפעילות שלי כדי להשתכר ברמה גבוהה יותר. חבריי לצי הפנים-ארצי, טייסים שהוותק שלהם אף קטן משלי, משתכרים כבר עתה ברמה גבוהה ממני. זאת, למרות שהפעילות במסגרת הצי הבינלאומי כרוכה בקושי ובאחריות רבים יותר.

            במצב דברים זה איני יכול להמשיך ולשרת בשורותיה של חברת ארקיע ואני נאלץ להודיע על סיום עבודתי אצלכם החל מיום 25/12/99".

 

ז.         יהלום החל לעבוד כטייס באל-על במטוסי בואינג 757 ו- 767.

ח.        יהלום קיבל תלוש שכר לחודש 12/99 בו מופיעים רכיבים בזכות כגון שכר עבודה ופיצויי פיטורים, ורכיבים בחובה כגון תמורת הודעה מוקדמת, תמורת חופשה והבראה.

 

5.         טענות ארקיע הן כדלקמן:

א.        ההתחייבות שנטל על עצמו יהלום, הינה התחייבות מקובלת בארקיע, וניתנה לגביה הסכמה גם של נציגות העובדים.

ב.         יהלום חתם על התחייבות ספציפית בעניינו.

ג.         משהתפטר יהלום בתוך תקופת ההתחייבות, עליו להחזיר לארקיע את הסכום שבגינו התחייב.

ד.         הכספים שקוזזו מיהלום, כמפורט בתלוש השכר לחודש 12/99, קוזזו כדין.

 

6.         טענות יהלום הן כדלקמן:

א.        לא ניתנה הסכמה של נציגות העובדים וממילא הסכמה כזו אינה מחייבת אותו.

ב.         אין עליו חובה למלא אחר ההתחייבות שנטל על עצמו, בהיותה סותרת את חוקי היסוד.

ג.         ארקיע הפחיתה את שעות הטיסה שלו ולפיכך זכאי היה להתפטר מחמת הרעת תנאים ולזכות בפיצויי פיטורים מלאים.

ד.         משהופחתו שעות הטיסה, אין עליו עוד חובה למלא אחר ההתחייבות שבכתב בשל הוראת סעיף 4 להתחייבות.

ה.        הנזק שנגרם לארקיע אינו כה גבוה כפי שצויין בכתב ההתחייבות.

ו.         במסגרת תביעה שכנגד – ארקיע קיזזה סכומים שלא כדין ובנוסף חייבת לו סכומים נוספים.

 

7.         מסמך ההתחייבות:

א.        יהלום יצא לאימוני סימולטור בחו"ל ביום 18/5/99.

ב.         יהלום חתם על מסמך ההתחייבות, ביום 15/5/99.

ג.         סיום קורס ההכשרה היה ביום 4/6/99 וההסמכה לשמש כטייס בטיסות בנלאומיות ללא מדריך, היתה ביום 19/8/99 (נספח ב' לתצהיר דגן).

 

8.         הוכח עובדתית כי יהלום הוא זה שפנה לארקיע לעבור הכשרה על מטוסי 757 (הצי הבינלאומי) זאת כפי שעולה מעדותו, עמ' 23 ש' 7: "נכון שביקשתי מס' פעמים מארקיע לעבור הכשרה על 757" ובניגוד לאמור בתצהירו סע' 2 א'.

 

9.         יהלום אישר בתצהירו כי תנאי ליציאתו לאימון על הסימולטור, היתה חתימתו על כתב ההתחייבות. לטענתו, אולץ ע"י מר דגן לחתום על המסמך.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, לא שוכנעתי כי יהלום "אולץ" ע"י מר דגן לחתום על ההתחייבות.

יהלום הוא זה שרצה לצאת להכשרה שבה מדובר ופנה בעניין זה לארקיע, יהלום ידע שתנאי להכשרה היא חתימה על מסמך התחייבות ולכן חתם עליו.

 

            הובהר מחומר הראיות כי אין זו הפעם הראשונה שיהלום חתם על מסמך מסוג זה, כך בהסכם העבודה בסעיף 6 (נספח ז' לתצהיר דגן) וכן בנספח ח' לתצהיר דגן, הוא כתב התחייבות עם יציאה ללימודים/ השתלמות בשנת 1996.

 

10.       ארקיע העלתה טענה לפיה ניתנה הסכמת נציגות הטייסים לחתימה על כתב ההתחייבות.

            לשם כך צורף נספח ד' לתצהיר דגן, הוא "סיכום דיון בנושא שנוי שכר טייסים", מיום 24/5/98, בו יש התייחסות מפורשת לעניין ההתחייבות הנדרשת מטייסים שעוברים הכשרה על 757 (סעיף 13 למסמך).

יהלום בעדותו הודה שבחלק מהפעולות שנעשו בתקופת עבודתו, היה מיוצג ע"י נציגות הטייסים (עמ' 18 ש' 32).

 

עיון בתלוש השכר מעלה כי משכרו של יהלום נוכו סכומים עבור נציגות הטייסים (נספח א' לתצהיר דגן).

 

לאור חומר הראיות כמפורט לעיל, הרי שהטענה של יהלום לפיה לא ידע על הסכמות כלשהן עם נציגות הטייסים וכי זו לא ייצגה אותו, היא טענה תמוהה ביותר.

            מכל מקום, הוכח כי נציגות הטייסים נתנה הסכמתה להחתמת הטייסים היוצאים להשתלמות על מטוסי בואינג 757, על כתב ההתחייבות ואף נתנה הסכמתה לסכום המופיע בהתחייבות.

 

11.       יהלום העלה טענה לפיה הוטעה לחשוב שכל הטייסים חתמו על המסמך טרם יציאתם להכשרה.

            לטענתו, מעדות דגן עולה כי לא כל הטייסים חתמו.

ואולם, מעדות דגן, עמ' 5 - 6  לפרוטוקול, עולה כי בודדים לא חתמו, ואילו לגבי האחרים שעליהם נשאל דגן, השיב שאינו זוכר.

            אם כן, יהלום לא הרים את הנטל להוכיח שרוב הטייסים לא חתמו. העובדה שהעד אינו זוכר, העובדה שלא נשאל על כך קודם לכן או שלא היתה לכך התייחסות בתצהיר יהלום באופן שיאפשר לעד להערך לכך, אין בה כדי לסייע ליהלום.

 

12.       לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי מסמך ההתחייבות נערך ונתחם כדין, כי הינו שריר וקיים, כי אין ממש בטענות יהלום לפיהן אין לתת להסכם תוקף מחייב.

 

13.       טענות בדבר השתחררות מהוראות מסמך ההתחייבות:

הפחתת שעות טיסה:

הובהר כי משכורתו של יהלום מורכבת ממשכורת בסיס עבור 80 שעות טיסה, המשולמת בין אם בוצעו כל השעות ובין אם לאו, ומתשלום עבור שעות טיסה מעבר לבסיס הנ"ל (עדות יהלום, עמ' 20 ש' 40).

            טוען יהלום כי אין עליו חובה למלא אחר ההתחייבות שבמסמך ההתחייבות, שעה שארקיע הפחיתה את שעות הטיסה שלו.

 

            לטענתו, בחודש 10/99 צומצמו שעות הטיסה ל- 32 שעות, לעומת חודש זה בשנים קודמות וכן כי בחודש 11/99 ביצע 59.2 שעות טיסה לעומת 68.59 שעות בחודש זה בשנה קודמת.

            עיון בנספחים לתצהירו, מעלה כי בחודש 10/98 ביצע יהלום 88.31 שעות טיסה, ובחודש 10/97 ביצע 61.16 שעות טיסה.

            מאידך, בחודש 10/99 שהה יהלום בחופשה במשך שבועיים (עדותו, עמ' 21 ש' 13), עובדה שלא טרח לציינה בתצהירו.

            מכאן כי חודש אוקטובר אינו חודש נכון להשוואה.

            אין לאמר כי בחודש זה ארקיע "הפחיתה שעות טיסה" ליהלום.

            למעשה, לא ניתן לבחון זאת כלל שכן, כאמור, שבועיים מתוך החודש שהה יהלום בחופש.

הדברים נכונים לגבי חודש נובמבר, שבמהלכו הודה יהלום כי שהה בחופשה במשך שבוע.

 

העובדה שבחודשים אוקטובר ונובמבר שהה יהלום בחופשה, מצביעים על כך שטענתו בעניין הפחתת שעות טיסה, אינה טענה רצינית ואין בה כדי להצדיק השתחררות ממסמך ההתחייבות.

 

            לכך יש להוסיף את עדותו של נציג ארקיע, מר דגן, לפיה בשנים 1999 ו- 2000 עד ראשית האינתיפאדה, היתה פריחה בטיסות הבנלאומיות בארקיע (עמ' 2 ש' 1 ואילך).

            ועוד, כי במהלך חודשים אלה קיבל יהלום תשלום עבור 80 שעות טיסה לפחות, אף שלא טס אותם.

 

14.       במכתב ההתפטרות ציין יהלום, כי "באותה רמה של פעילות, רמת ההשתכרות שלי כעת הינה שונה ממה שהשתכרתי קודם".

            אמנם נכון שאין בדברים אלה כדי להעיד על מס' שעות הטיסה, אך יש בכך כדי להצביע על כך שלא היתה הפחתה בפועל בשכרו של יהלום בחודשים הראשונים להעסקתו, כטייס מטוסי 757.

 

15.       במאמר מוסגר יאמר כי אין לקבל את טענת ארקיע (עדות דגן, עמ' 3 ש' 16, לפיה כוונת המסמך הוא להפחתת שעות מתחת ל-80 שעות הבסיס, זאת בהעדר תימוכן לכך בכתב ההתחייבות.

 

16.       האם ההתחייבות סותרת את חוקי היסוד:

            עיון בסיכומי יהלום מעלה כי טענה זו נזנחה על ידו, שכן אין לה התייחסות כלשהי בסיכומים.

            יחד עם זאת, משהנושא הועלה בכתבי הטענות, אתייחס אליו בפסק הדין.

            בעניין ע"ע 164/99 דן פרומר נ' רד גארד בע"מ, נדונו המקרים שבהם יש להתיר סעיפי הגבלת עיסוק כעולים בקנה אחד עם תקנת הצבור. אחד מהם הוא שעה  שעסקינן בהכשרה מיוחדת.

            כך נאמר בע"ע 164/99 הנ"ל, כפי שהובא גם בעניין 292/99 עדי עמיחי נ' חב' יוסי גולדהמר בע"מ:

 

"במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת, זאת כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו".

 

דברים אלה נאמרו בהתייחס להגבלת עיסוק של עובד. קו"ח כאשר מדובר, כמו בענייננו, בפיצוי מוסכם ולא בהגבלת עיסוק.

 

17.       גובה הפצוי:

            כך נאמור בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971, סעיף 15(א):

 

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן: "פצויים מוסמכים") יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם בית המשפט רשאי להפחיתם אם מצא שהפצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

בפסיקת בית המשפט נקבע כי סמכותו של בית המשפט, ובית הדין בכלל זאת, להפחית את הפצוי המוסכם, תעשה:

 

"רק במקרה חריג בו מצא בית המשפט העדר "כל יחס סביר" בין אותו פצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה "כל" הודגשה על ידי, היא הנותנת שהתערבותו של בית המשפט בפצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה, כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתוקפו"

(ע"א 300/77 דליה רוזנר נ' בניני ט.ל.מ חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד לב(3) 686, וכן פסה"ד בעניין (ת"א) 666/00 בלום גיל נ' קומטק בע"מ, שאוזכר בסיכומי הצדדים).

 

18.       נטל ההוכחה להוכחת העדר קשר סביר בין ההוצאה שהוציא המעביד לבין שעור הפיצוי המוסכם, מוטלת על כתפי העובד.

אסקור להלן את חומר הראיות שהונח בפני בענין זה.

לתצהיר ניר דגן צורף נספח י', מסמך ובו פירוט עלות של הכשרת טייס 757. להלן הרשימה:

 

"הכשרת טייס 757 – פרוט עלויות ($)

לפי מחירון אנגלי (פאונד = 6.53 ₪)

            מספרים בסוגריים מבטאים תמחיר אמריקאי  (דולר=4 ₪)

 

1.         קורס קרקע                            1680

2.         סימולטור                               9970    (7860)

3.         אש"ל                                      585      (675)

4.         מלון                                         1100    (1200)

5.         שכר                                        1456    (1680)

6.         שכר מדריך                            1255    (1448)

7.         מלון מדריך                             550      (600)              

8.         אש"ל מדריך                          292      (342)

9.         נסיעות וטיסה                       150

10.       טיסת TRANSITION                 3580

11.       הדרכת קו                               965

סה"כ                                      21583  (20180)".

 

            לדברי העד:

 

"אדם מקבל שכר על כל יום שהוא בקורס ואם הוא טס הוא מקבל שכר בנוסף. מבחינת עלות המעביד, כל יום הוא מקבל משכורת בנוסף לשעות טיסה" (עמ' 9 ש' 3).

 

עדות זו לא נסתרה.

 

בחקירה נגדית נשאל דגן האם נכון שכל טייס חייב לעבור אימון על סימולטור אחת ל-6 חודשים, ואישר זאת אך לדבריו, בד"כ מדובר על  יומיים בלבד ואילו במסגרת ההכשרה, שהה יהלום באימון סימולטור בחו"ל למשך 3 ימים, מתוכם 11 ימי אימון (עמ' 9 לפרוטוקול).

העד נשאל לעניין עלות שעת סימולטור והשיב שבאותה תקופה היתה העלות 296 פאונד לשעה, אך אין ברשותו מסמך שיוכיח זאת (עמ' 9 לפרוטוקול) בדיון שלאחריו ביקש להציג את הקבלה אך בשל התנגדות ב"כ יהלום בשל המועד שבו ביקש להגישה, לא התרתי הגשת המסמך.

יהלום צירף את מסמך נ/1. מסמך זה אינו חתום, הוא מתייחס לחברת אל על ולא לארקיע. בכל מקרה - המסמך כולל עלויות בלתי מבוטלות של שעות סימולטור (310 דולר, 275 דולר וכו').

העד נשאל בהתייחס למסמך נ/2, בו מפורטים 11 ימי הדרכה, והעיד כי היו סה"כ 15 ימי הדרכה, ולדבריו:

 

"קורס קרקע מתחלק לשני חלקים של הדרכה קרקעית ותדריכי טיסה ותדריכי הטיסה יכולים להיות במועדים אחרים ובמיוחד במקרה הנוכחי שהיה הבדל זמן גדול של כמה חודשים בין קורס הקרקע לקורס הסימולטור" (עמ' 14 ש' 24).

 

העד נשאל האם מדריכים בקורס מקבלים תשלום חודשי גם עבור הדרכה והכחיש זאת מפורשות. לדבריו:

 

 "לא היה ולא יהיה. בחב' ארקיע מדריך מקבל תמורה עבור הדרכה רק כאשר נדרשים למדריך כי יש חניך והתשלום הוא לפי חודש. יכול בחודש אחד לקבל ובאחר לא" (עמ' 15 ש' 10).

 

העד נשאל שאלות נוספות לעניין הפירוט שמסר בנספח י' לתצהירו באשר לעלויות הקורס.

 

19.       המסקנה העולה מניתוח העדויות, היא, כי יהלום לא הצליח להוכיח שהסכומים המפורטים בנספח י' מופרכים או לכל הפחות הינם "חסרי כל יסוד סביר".

            כאמור, אין חלה חובה על ארקיע להוכיח כי עלות הכשרת הטייס מגיעה לסכום הפיצוי המוסכם. די שתראה, כפי שאכן עשתה, כי אין מדובר בסכום פיצוי שהוא חסר כל יסוד סביר.

 

20.       יצויין עוד, כי סכום הפיצוי נקבע בהסכמה עם נציגות הטייסים, ואף עובדה זו מעידה על יחסיות בין סכום הפיצוי לבין העלות האמיתית של הכשרת טייס, ועל העובדה שהסכום אינו פרי דמיונו של המעביד אלא נחשב בעיני נציגות הטייסים כפיצוי ראוי.

 

21.       חודשי הפיצוי:

טוען יהלום כי בכל מקרה, אין לחייבו בכל סכום הפיצוי שכן עבד מספר חודשים בטרם התפטר, ולכן יש לחייבו באופן יחסי לתקופה שבה עבד.

 

עיון במסמך ההתחייבות מעלה כי נקבע בו דירוג, באופן שעד תום השנה הראשונה ישולם סכום הפיצוי במלואו ולאחריה ישולם סכום הפיצוי באופן יחסי לחודשים שנותרו עד לתום שנתיים.

 

לא מצאתי לנכון לקבל את טענת יהלום, לפיה עמידה על קיום ההתחייבות במלואה, שעה שיהלום עבד בחלק מהתקופה מהווה פעולה בלתי סבירה.

יש להבחין בין מצבים שבהם לא נערך דירוג כלל, ועובד שעזב לאחר חודש יחוייב באותו סכום שבו יחוייב עובד שעזב לאחר 23 חודשים, לבין המקרה שבפנינו, שבו הושם דגש על השנה הראשונה, ולאחריה חל דירוג כמפורט במסמך ההתחייבות.

דירוג כפי שנערך במקרה הנדון הוא מידתי ולא מצאתי לנכון להתערב בכך.

במיוחד אמורים הדברים משנציגות הטייסים נתנה הסכמתה גם לענין זה.

 

22.       סיכום - התביעה העיקרית:

התחייבותו של יהלום כלפי ארקיע, עם יציאתו לאימונים לקראת רשיון להטסת מטוסי בואינג 757, שרירה וקיימת, ואין לבטלה או לצמצמה.

בדין קיזזה ארקיע מסכומים המגיעים ליהלום, את הפיצוי המוסכם.

 

23.       התביעה שכנגד:

טוען יהלום כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי הבסיס של 80 שעות טיסה וכן לפי ממוצע הטיסות מעבר לבסיס.

לטענתו, יש לעשות כן על פי הממוצע לשנת 1998, שכן בשנת 1999 החלה ארקיע להפחית  בשעות הטיסה באופן חד – צדדי.

 

בנוסף, טוען הוא כי ארקיע קיזזה שלא כדין דמי הודעה מוקדמת, תמורת חופשה שנתית וסכומים נוספים.

 

בכתב התשובה נטען כי  השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, הוא בסך 14,310 ₪.

 

בתצהיר העדות הראשית נטען, כי השכר הקובע הוא בסך 13,310 ₪ שהם 80 שעות שכר קבוע בצירוף תוספת ותק. כן הפנתה ארקיע לאישור לפי סעיפים 14 ו- 28 לחוק פיצויי פיטורים, נספח יז' לתצהיר דגן, בו נאמר:

 

"1. אני מאשר כי תשלומי המעביד  בגין פנסייה ... הוא במקום מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לעובד,  בגין השכר שממנו שולמו התשלומים, ובגין התקופה שמיום 1/4/98.

2. אני מאשר כי החל מתאריך 1/4/98 שכר העבודה העולה על השכר המוגדר בסעיף 2.3 להסכמתן, כולל פיצויי פיטורין".

 

באישור מופיעה רשימה של עובדים. שמו של התובע מופיע ברשימה.

 

בהתאם לאישור זה, הרי שמיום 1/4/98, כל השכר המשולם מעבר לשכר "הפנסיוני", כולל בתוכו פיצויי פיטורים.

 

באשר לתקופה שלפני 1/4/98:

מסקנתי היא כי בתקופה זו יש לשלם פיצויי פיטורים הן על הרכיב הקבוע של  80 שעות טיסה והן על התשלום עבור טיסות נוספות, באשר תשלומים אלה מהווים לכל דבר וענין שכר עבודה ואינם בגדר תוספת המותנית בתנאי.

העובדה שהחל מ- 4/98 נקבע שתשלומים עבור טיסות מעבר ל- 80 שעות כוללים בתוכן פיצויי פיטורים, מחזקת אף היא את המסקנה שמדובר בשכר עבודה לכל דבר ועניין, שאם לא כן – מדוע היה צריך לקבוע הוראה מעין זו.

 

ואולם, יהלום לא הוכיח מהו ממוצע שכרו לשנת 99 (שכן – כפי שנקבע לעיל, השכר לא הופחת ולכן יש לחשב פיצויי פיטורים לפי ממוצע השכר ב- 12 החודשים המלאים האחרונים לעבודה) ואף לא הוכיח מה היה ממוצע שכרו לשנת 1998, כנטען על ידו בכתב התביעה שכנגד.

לתיק בית הדין צורפו תלושי שכר לחודשים 6/98, 7/98, 8/98, 9/98, 10/98, 11/98, 6/99, 7/99, 8/99, 9/99, 10/99, 11/99. אין די בתלושי שצורפו כדי להוכיח את ממוצע השכר.

משלא הוכח שיעור פיצויי הפיטורים עפ"י חישוב זה, אין לפסוק לטובתו סכום כלשהו.

 

25.       הצדדים הכבירו מילים לענין שאלות זכאותו של יהלום לפיצויי פיטורים בגין התפטרות עקב הרעת תנאים.

            מכיון שארקיע שילמה ליהלום פיצויי פיטורים, הרי שאין צורך להרחיב את היריעה בענין זה.

יאמר רק כי ספק אם ניתן להסיק הרעת תנאים מחודשיים, אשר במהלכם שהה יהלום בחופשה.

לכך יש להוסיף את העובדה שיהלום התחיל לעבודה באל על במועד סמוך ביותר למועד התפטרותו מארקיע, והסיבות שמסר, כמפורט בעדותו, מעוררות ספק באשר למידת מהימנותן, במיוחד משהודה כי ביקש להתקבל לאל על עוד לפני ההתפטרות ועוד לפני היציאה לאימוני הסימולטור.

 

26.       לענין דמי הודעה מוקדמת, הודה יהלום, כי מסר את הודעת ההתפטרות ביום 12/12/99 וסיים לעבוד ביום 25/12/99 ולדבריו:

 

"פניתי אז לעו"ד ..... ואמרתי  שאני רוצה לעזוב בגלל הפחתת שעות טיסה ושאלתי כמה אצטרך לתת הודעה והחלטנו שיהיה סביר לתת לו 14 יום ....", (עמ' 19 ש' 40).

 

בהסכם העבודה נספח ז' לתצהיר ארקיע, סעיף 6, נקבעה חובת הודעה מוקדמת בת 30 יום. חובה זו קבועה גם בחוק  ולפני כן בנוהג.

 

"הרעת תנאים" אשר לא הוכחה כלל, לא הצדיקה מתן הודעה מוקדמת בת פחות מ- 30 יום.

לפיכך, בדין קיזזה ארקיע בגמר החשבון שכר שבועיים בגין אי מתן הודעה מוקדמת כמחוייב.

 

27.       לענין פדיון חופש, נשאל על כך מר דגן בחקירה נגדית אך ב"כ יהלום חזר בו מהשאלה.

            לענין דמי הבראה, הסכומים הובהרו היטב בעדות מר דגן, ואילו יהלום הודה בעדותו שאינו יכול לנקוב בסכומים אחרים.

 

28.       סיכום - התביעה שכנגד:

            כל האמור לעיל מצביע על כך, כי דין התביעה שכנגד להידחות.

ארקיע שילמה ליהלום את את כל הסכומים שהגיעו לו בגין חופשה והבראה וקיזזה סכומים בגין הפרת התחייבות, אי מתן  הודעה מוקדמת כחוק ותשלום ימי חופשה ביתר.

 

29.       סוף דבר:

            התביעה העקרית מתקבלת.

            יהלום ישלם לארקיע סך 62,992 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25/12/99 ועד לפרעון.

 

            התביעה שכנגד נדחית.

 

30.       הוצאות משפט:

            בשים לב לסכום הגבוה שהושת על יהלום כאמור בפסק הדין לעיל, אני מעמידה את סכום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד על סך 2000 ₪ בצרוף מע"מ, צמודים כחוק מהיום.

 

31.       ככל שטרם שולמה מלוא האגרה בתיק, ישלם כל אחד מהצדדים את האגרה בגין התביעה שהגיש, על פי שובר שיומצא על ידי המזכירות.

 

ניתן היום א' בניסן, תשס"ה (10 באפריל 2005) בהעדר הצדדים

 

תשובה חן-קלדנית.